פרי יצחק חלק א כז

דמתחילת השקיעה מיד הוי ביה"ש וכן אפ"ל בשי' רש"י ולפ"ז ניחא שפיר ובשו"ע שכתב להלכה שי' ר"ת והרמב"ן. שינה באמת מלשון הטור וכתב בזה"ל ומי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש כו' ע"ש: סימן ח בענין הא דמבואר בשו"ע דלאחר עניית ברכו אין מערבין וטומנין אם ה"ה בקבלת שבת ע"י הדלקת הנר

הנה בשו"ע או"ח סי' רס"א ס"ד כתב אחר עניית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבלי לשבת עליהן ע"ש והנה לכאורה נראה דה"ה בקבלת שבת ע"י הדלקת הנר לפי המנהג דאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה וכמבואר שם בסי' רס"ג ס"י ג"כ אסורה לערב ולהטמין אח"כ והנה מקור הדבר הוא במרדכי בפ' במה מדליקין וז"ל אוקימנא מתניתין דספק חשיכה מערבין בעירובי חצירות ופסק ר' יואל וה"ה לאחר תפלת ערבית יכולין לערב אם יום הוא דעניית ברכו כתקיעת שופר היא וקודם ספק חשיכה היו מקבלין שבת ותוקעין כדי להוסיף מחול על הקדש ואפ"ה מתיר בע"ש לערב עירובי חצירות בספק חשיכה וה"ה אחר עניית ברכו ושוב מצאתי בשם רבינו שמריה שהורה כן וה"ר כו' ומקצת תלמידיו אסרו ואמרו דיש חילוק בין קבל עליו שבת ללא קבל וחזר בו הרב ואסר וה"ר מן התוספתא כו' אלמא חומר בקבלה מבספק עכ"ל ובטור ושו"ע או"ח בסי' שצ"ג הביאו מחלוקת הראשונים הנ"ל ולא הכריעו אבל בסי' רס"א כתב בשו"ע כדיעה זו דחומר בקבלה מבספק חשיכה כנ"ל

והנה הט"ז בסי' שצ"ג סק"ד הקשה לדיעה זו דקבלה חמור מספק חשיכה מגמ' פ' ב"מ (דף לד) על המשנה דשלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ופריך בגמ' אמרת ג' דברים כו' עם חשיכה עם חשיכה אין ספק חשיכה לא והדר תני ספק חשיכה מערב ומשני כאן בע"ת כאן בעירובי חצירות וא"כ קשה דלישני אידי ואידי בעירובי חצירות ורישא מיירי בשכבר קבל עליו תוספת שבת לכך דוקא עם חשיכה דהיינו מבעו"י קודם קבלת שבת אך סיפא מיירי קודם קבלת שבת ולכך מערבין בספק חשיכה ע"ש מיהו זה לא קשה כ"כ דהא במשנה סתמא קתני שלשה דברים צריך אדם לומר ע"ש עם חשיכה ומאי פסקא שמקבל עליו תוספת שבת סמוך לחשיכה. אולם העיקר מה שיש לתמוה מסוגיא זו לדיעה זו דקבלה חמור מספק חשיכה הוא לפי שי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכמבואר בשו"ע סי' רס"ג ע"ש ולפ"ז אי נימא ג"כ כדעת הפוסקים דקבלה חמור מספק חשיכה ואסור לערב אחר שקבל עליו שבת א"כ דברי הגמ' צע"ג דלא קשה כלל מרישא לסיפא דהא דקתני ברישא דצריך לומר ערבתם עם חשיכה דמשמע ספק חשיכה לא היינו משום דקאמר ג"כ הדליקו את הנר וכיון דחובה עליו לומר ג"כ הדליקו את הנר והדלקת הנר הוא בהכרח קבלת שבת לכן צ"ל מתחילה עשרתם ערבתם ג"כ עם חשיכה ואח"כ הדליקו את הנר דלאחר הדלקת הנר אסור לערב כנ"ל אולם בסיפא דקתני ספק חשיכה מערבין וטומנין דמיירי ע"כ בשלא קבל עליו את השבת ולא הדליק עדיין את הנר לכך שפיר מערבין וטומנין והוא תמיה עצומה

ובהכרח צ"ל דלא ס"ל אהדדי והיינו דלשי' הפוסקים דס"ל דקבלת שבת חמור מספק חשיכה באמת לא ס"ל כשי' בה"ג אלא דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת ורק דקבלת שבת הוא בתפלת ערבית וכמש"כ התו' והרא"ש ולפ"ז ניחא שפיר הא דפריך בגמ' עם חשיכה אין ספק חשיכה לא דאין לומר דלהכי דוקא עם חשיכה משום דקאמר ג"כ הדליקו את הנר ומקבל שבת בהדלקת הנר ואסור אח"כ לערב כיון דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת כלל וכן לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוא קבלת שבת צ"ל דס"ל באמת כשי' הר' יואל דקבלת שבת לא חמיר מספק חשיכה ולפ"ז ג"כ פריך הגמ' שפיר עם חשיכה אין ספק חשיכה לא דאין לומר משום דמקבל עליו שבת בהדלקת הנר להכי צ"ל ערבתם עם חשיכה אבל בלא קבל עליו שבת מותר לערב גם בספק חשיכה דהא לא חמיר קבלת שבת מבספק חשיכה וז"ב

וממוצא דבר נלמוד דאף דמבואר בשו"ע דלאחר עניית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבלי לשבת עליהן ומשום דחומר בקבלת שבת מבספק חשיכה מ"מ בקבלת שבת לאחר הדלקת הנר מותר אח"כ לערב ולהטמין ממ"נ דאי נימא כשי' הפוסקים דקבלת שבת חמור מספק חשיכה ואין לערב ולהטמין אחר שקבל עליו שבת הא לשי' זו מוכרח ע"כ מגמ' דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת כלל ודלא כשי' בה"ג וא"כ ליכא קבלה כלל ואי נימא להחמיר ע"פ שי' בה"ג הנ"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת הא לפ"ז שוב מוכרח דקבלת שבת לא חמיר מספק חשיכה ועכ"פ הרי ממ"נ מותר לערב ולהטמין אחר הדלקת הנר או דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת כלל או דקבלת שבת לא חמור מספק חשיכה וכנ"ל

אך עדיין קשה על הר"ן דס"ל כשי' בה"ג דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכן ס"ל דקבלת שבת חמור מספק חשיכה ועי' בפ' ב"מ שחיזק בראיות דעת בה"ג דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכתב וברייתא נמי בסוף פרקין מוכחא שהמלאכה אחרונה שהיו עושים בע"ש היתה הדלקת הנר דקתני התחיל לתקוע תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק ודאי שאדם יכול להטמין יותר סמוך לשבת מלהדליק את הנרות דהא תנן בפרקין כו' וכיון שכן איפכא הו"ל למתני הדליק המדליק וסילק המסלק והטמין המטמין אלא ודאי ה"ט משום דרבנן הכי תיקון שתהא הדלקה מלאכה אחרונה ושלא יעשה אחריה מלאכה כלל ע"ש הרי דס"ל לשני הדיעות דהדלקת הנר הוי קבלת שבת וכן דקבלת שבת חמור מספק חשיכה ולאחר הדלקת הנר אין להטמין את החמין ובודאי ה"ה דאין לערב אחר הדלקת הנר ולפ"ז הרי צע"ג כנ"ל דמאי פריך בגמ' עם חשיכה אין ספק חשיכה לא כו' דלמא היינו טעמא משום שמקבל עליו שבת בהדלקת הנר ואין לערב אח"כ כנ"ל

ונראה לישב דהנה לכאורה צע"ג לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת מהירושלמי בפ' ב"מ על המשנה דשלשה דברים כו' עשרתם ערבתם הדליקו את הנר וז"ל הירושלמי לא צורכא דלא הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן אמר ר' חייא בר אבא מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה וע"ש להק"ע ולהפ"מ שפי' דהירושלמי מקשה דהו"ל לומר מתחילה הדליקו את הנר שהיא חמורה ואח"כ עשרתם ערבתם שהן רק איסורי דרבנן ע"ש. וא"כ לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת א"כ מאי פריך דהו"ל לומר מתחילה הדליקו את הנר שהיא חמורה הא לאחר הדלקת הנר דהוי קבלת שבת א"א לעשר ולערב ואפילו לפי דעת הפוסקים דקבלה לא חמור מספק חשיכה מ"מ בדברים שאסורים בספק חשיכה בודאי דאסור ג"כ אחר קבלת שבת והנה הך דערבתם מוקי לה בגמ' בעירובי תחומין וכן עשרתם הוא במעשר ודאי דאסורים בספק חשיכה ולפ"ז בודאי דאסור לעשר ולערב אחר קבלת שבת ג"כ וא"כ הרי שפיר י"ל מתחילה עשרתם וערבתם ואח"כ הדליקו את הנר דכך הוא הסדר כיון דלאחר הדלקת הנר אסור לעשר ולערב כנ"ל

ובהקדם יתבאר שי' הרמב"ם ז"ל בדין קבלת שבת הצריכין ביאור דהנה הרמב"ם השמיט כל עיקר דין קבלת שבת המבואר בדברי כל הראשונים דמי שקבל עליו שבת מבעוד יום חל עליו קדושת שבת ונאסר במלאכה והוא באמת