פרי יצחק חלק א כו

רס"א ע"ש הן אמת דמגמ' זו יש לה"ר ג"כ לשי' ר"ת דלשי' הראשונים דס"ל דבתחילת השקיעה הוי ביה"ש א"כ קשה דגם למאן דקים ליה בשיעורא דרבנן צריך להדליק קודם שקה"ח ועי' בחי' הרשב"א בשבת שם שהביא לפי' ר"ת וכתב ז"ל והיינו נמי דאמרינן לקמן א"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן כו' דאלמא למאן דקים ליה בשיעורא דרבנן אע"ג דליכא שימשא אפילו אריש דיקלי אלא דנסתלקה זריחתה מן הארץ לגמרי אפ"ה תלינן שרגא דאכתי יממא הוא עכ"ל ע"ש וכ"כ הר"ן ע"ש. והנה הרמב"ן בתוה"א שם כתב לבאר זמן התוספות דודאי קודם ביה"ש הוא וא"כ התו' הזה קודם שקה"ח הוא וזה תימה שתהא חמה זורחת כנגדו ואסור במלאכה ותנן נמי ב"ה מתירין עם השמש והתם אמרינן אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שימשא כו' הא למאן דקים ליה אע"פ שנסתלקה מראש הדקלים כ"ז שלא שקעה מותרין במלאכה עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו בפי' דברי הגמ' דלעולם אע"פ שנסתלק השמש מראש הדקלים מ"מ עדיין לא שקעה מיד תחת האופק והיינו דא"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו כו' דלמאן דקים ליה בשיעורא יוכל להדליק גם לאחר שנסתלק השמש מראש הדקלים כ"ז שלא שקעה ולפ"ז מיושב שפיר שי' הראשונים דס"ל דבתחילת שקיעה הוי ביה"ש. אולם מדברי הרשב"א נראה דס"ל לדוחק לפרש כן ומשום דמשמע דהיכי דליכא שימשא אפילו אריש דיקלי אלא דנסתלקה זריחתה מן הארץ לגמרי והוא שקה"ח אפ"ה תלינן שרגא למאן דקים ליה בשיעורא דרבנן ומשום דאכתי יממא הוא וכפי' ר"ת וכנ"ל

אמנם נראה דאפילו אי נימא בפי' דברי הגמ' דלמאן דקים ליה בשיעורא דרבנן יוכל להדליק אפילו כשנסתלקה השמש מעל הארץ לגמרי וכבר שקעה וכמש"כ הרשב"א מ"מ נראה לישב שי' הראשונים דס"ל דמיד בתחילת השקיעה הוי ביה"ש ולפרש דברי הגמ' אליבייהו והנה הרמב"ם בפ"ה מה"ש כתב המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקה"ח ועי' במ"מ שכתב ע"ז מימרא שם אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שימשא בריש דקלי איתלו שרגא ע"ש. ולכאורה צע"ג על הרמב"ם שלא כתב כלשון הגמ' דמי שאינו בקי בשיעורא דרבנן צריך להדליק מבעוד יום קודם שקה"ח וכמש"כ בטור ושו"ע דהרי הגמ' מחלק בהכי בין בקי בשיעורא דרבנן לשאינו בקי. גם צריך להבין מהו שיעורא דרבנן. ולכן נראה לפרש ע"פ הגמ' בשבת שם דרבה ורב יוסף פליגי בפי' הברייתא דת"ר איזהו ביה"ש משתשקע החמה דרבה אמר כרוך ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין והכסיף כו' נמי ביה"ש ורב יוסף אמר ה"ק משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף כו' ביה"ש ואזדי לטעמייהו דאיתמר שיעור ביה"ש בכמה אמר רבה כו' תלתא רבעי מילא ורב יוסף אמר תרי תילתי מיל כו' איכא בינייהו פלגא דדנקא ע"ש בפרש"י ומתבאר מסוגי' זו דרבה ור"י פליגי בזמן ביה"ש דלרבה מתחיל ביה"ש מיד שתשקע החמה ורב יוסף ס"ל דגם לאחר שקה"ח עדיין הוא יום גמור כ"ז שפני מזרח מאדימין והוא משך פלגא דדנקא ועכ"פ נמצא דגם לשי' הראשונים דס"ל דבתחילת שקיעה הוי ביה"ש מ"מ זהו רק לרבה אבל לרב יוסף הרי גם לאחר שקה"ח שנסתלק השמש מעל הארץ עדיין הוא יום גמור משך פלגא דדנקא אחד מי"ב במיל כנ"ל והנה בחי' הרשב"א שם ה"ר דהלכה כרב יוסף מהא דאמר שם אביי חזייה לרבא דקא דוי למערב א"ל והתניא כ"ז שפני מזרח מאדימין כו' ע"ש ומתבאר מזה דס"ל לרבא כרב יוסף ועפ"ז יתפרש דברי הגמ' שפיר הא דא"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא ומשום דלמאן דבקי בשיעורא דרבנן והיינו במשך פלגא דדנקא שלאחר שקה"ח יוכל להדליק גם לאחר שנסתלק השמש מעל הארץ לגמרי וכבר שקעה ולפי שהוא שיעור מועט מאוד לכך צריך לזה בקיאות ומי שהוא בקי בשיעור יוכל להדליק גם לאחר שקה"ח. אולם למאן דלא קים ליה בשיעורא דרבנן צריך להדליק בדוקא קודם שקה"ח אדשימשא אריש דיקלי. ובזה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם שכתב בסתם דצריך להדליק קודם שקה"ח ולא חילק בין בקי לשיעורא דרבנן לשאינו בקי וכדא"ל רבא לשמעיה והיינו משום דרבא לשי' דס"ל כרב יוסף לכך אמר אתון דלא קים לכו כו' דלמאן דקים ליה בשיעורא יכול להדליק גם לאחר שקה"ח וכר"י כנ"ל. אולם הרמב"ם לשי' שפסק שם כרבה דבשקה"ח מיד הוי ביה"ש א"כ אין חילוק כלל בין למי שבקי בשיעורא דרבנן לשאינו בקי דלעולם צריך להדליק קודם שקה"ח דהרי בשקה"ח מיד הוי ביה"ש. אך הנה לפמש"כ במ"א בפי' דברי הגמ' בשבת (דף כ"ג) גבי דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת וא"ל ר"י תניא לא ימיש כו' דאף לשי' רב יוסף דס"ל דגם לאחר שקה"ח הוא יום גמור כ"ז שפני מזרח מאדימין מ"מ איכא קפידא בהדלקת הנר להדליק בדוקא קודם שקה"ח מקרא דלא ימיש א"כ אכתי קשה דאפילו למי שבקי בשיעור הרי צריך להדליק קודם שקה"ח. מיהו י"ל דרבא א"ל לשמעיה משום ליתא דאיסורא דלמאן דלא קים ליה בשיעורא אפילו בדיעבד אין להדליק אחר שקה"ח ובל"ז הנה הרמב"ם מפרש הסוגיא דשבת שם בנר חנוכה וכמש"כ הה"מ בפ"ד מהלכות חנוכה

אכן נראה לפרש הגמ' גם לפי' ר"ת ולישב קו' המרדכי שהקשה לשי' ר"ת דלמה הקדימו כ"כ למהר להדליק אדשימשא אריש דיקלי דהרי עוד היום גדול דגם לאחר שקה"ח הוא יום גמור כשיעור ג' מילין ורביע כנ"ל. ונראה לישב דהא דא"ל רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו כו' אין זה משום ליתא דאיסור שבת גופיה והיינו הרחקה לביה"ש דהרי יש שהות טובא עד ביה"ש כנ"ל אלא דכ"ז שייך רק לתוספת שבת דהנה הרמב"ן בס' תוה"א שם כתב לפי' ר"ת דזמן תוספת שבת הוא מתחילת השקיעה עד זמן ביה"ש רצה לעשותו כולו תו' עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה וכמבואר ג"כ בשו"ע. והנה אפ"ל דלעולם למצוה מן המובחר הוא להוסיף מחול על הקדש כל הזמן שמתחילת השקיעה וכן משמע בגמ' שהיו מקדימין הרבה להוסיף מחול על הקדש ועי' בברכות (דף כ"ז) רב צלי של שבת בע"ש וכל הסוגי' שם ועי' ברא"ש שם. ולפ"ז נראה לומר דהא דא"ל רבא לשמעיה אתון כו' אדשימשא אריש דיקלי כו' היינו משום שהיו רוצים להוסיף מחול על הקדש כל זמן התוספת דהיינו מתחילת השקיעה ולכך א"ל לשמעיה אדשימשא אריש דקלי אתלו שרגא וכדי להוסיף מחול על הקדש מתחילת השקיעה. אבל למאן דקים ליה בשיעורא דרבנן יוכל להדליק גם לאחר שנסתלק השמש מראש הדקלים כ"ז שלא שקעה וכמש"כ הרמב"ן בתוה"א וכמו שבארנו לשי' הראשונים דס"ל דמתחילת שקיעה הוי ביה"ש כנ"ל. שוב מצאתי להרמב"ן בתוה"א שם שכתב ז"ל והא דאמרינן התם אדאיכא שימשא אריש דקלי אתלו שרגא הרחקה יתירא הוא לתוספת משום דלא קים להו בשיעורא דרבנן עכ"ל. ונראה ברור בכוונתו כנ"ל ומשום דמצד ליתא דביה"ש א"צ להקדים כ"כ ורק הרחקה הוא לתוספת שבת כנ"ל

ועכ"פ כ"ז הוא רק למי שרוצה להוסיף מחול על הקדש כ"ז התוספת והיינו מתחילת השקיעה אבל מי שאינו רוצה להוסיף מחול על הקדש כ"כ וכמש"כ הראשונים רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות מקצת עושה כנ"ל בודאי יוכל להדליק גם אחר תחילת שקיעה כל שנראה בודאי שהוא קודם ביה"ש. ולפ"ז ניחא שפיר מנהג העולם שנוהגין ע"פ השו"ע להדליק גם אחר תחילת השקיעה מעט ואף אי לא קים ליה בשיעורא דרבנן מ"מ אין לחוש כלל משום ליתא דביה"ש כנ"ל. והנה הטור שם כתב ומי שאינו בקי בשיעור ביה"ש ימהר להדליק כדא"ל רבא כו' וכן פרש"י בשיעורא דרבנן ביה"ש ומתבאר מדבריהם דהא דא"ל רבא לשמעיה אדשימשא אריש דקלי הוא הרחקה לביה"ש. מיהו הטור לא ס"ל באמת לשי' ר"ת והרמב"ן דלא הזכיר דבריהם כלל וכמש"כ הב"י אלא דס"ל