פרי יצחק חלק א כה

שבתות והיינו בע"כ דיש להדליק קודם שקה"ח וכנ"ל. הנה לרבה הוא אליבא דר' יוסי ולרב יוסף אתיא שפיר גם לר' יהודה וכנ"ל

ועכ"פ לפי כל הנ"ל מיושב שפיר דברי הרמב"ם שהשמיט הך דלא יאחר דנלמוד מקרא דלא ימיש וכדא"ל רב יוסף לדביתהו וכנ"ל, ולפ"ז ניחא שפיר דדוקא רב יוסף דס"ל דלאחר שקה"ח עדיין הוא יום לכך הוכרח ללמוד מקרא דלא ימיש לענין הדלקת הנר דלא יאחר מלהדליק אחר שקה"ח כנ"ל. אולם הרמב"ם לשי' שפוסק כרבה לחומרא דמיד כשתשקע החמה הוא ביה"ש וממילא הוא בהכרח להדליק קודם שקה"ח וכמו שכתב בפ"ה מה' שבת המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקה"ח. וא"כ לעולם מתקיים ממילא דומיא דלא ימיש דא"א להדליק כלל אחר שקה"ח משום ספק ביה"ש. ובטור ושו"ע כתבו כלשון הברייתא דשלא יקדים ושלא יאחר אף דלפי מה שנתבאר הנה לדידן דקי"ל כרבה אין נ"מ כלל בהך דלא יאחר מ"מ כיון דבברייתא מבואר בסתם ואפשר לפרש לענין תוספת שבת לכך סתמו וכתבו כלשון הברייתא, ועוד י"ל דגם לדידן איכא נ"מ בהך דשלא יאחר דצריך להדליק קודם שקה"ח לענין הדלקת נרות בעיו"ט דמשום איסור מלאכה הרי יש לאחר מלהדליק גם בלילה. אולם מכיון דאיכא מצוה בהדלקת הנר כמו בשבת ממילא יש להקדים קודם שקה"ח דומיא דלא ימיש

ואחרי בינותי בדברי הראשונים מצאתי בחי' הרשב"א לשבת פ' ב"מ על הברייתא דנ"ח מצותה משתשקע החמה וז"ל מסתברא דלאו עיכובא היא כו' דהא ודאי אילו רצה להדליק מדליק סמוך לשקה"ח כו' וכענין שאמרו לקמן בנר שבת דעמוד האש משלים לעמוד הענן ולומר דבמדליק סמוך, לשקיעה איכא היכר דלצורך שבת מדליקו וה"נ דכותיה עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו בפי' הסוגיא כמו שבארנו דהא דנלמוד מלא ימיש אינו ענין לתוספת שבת כלל ודלא כפי' הר"ן אלא דהוא רק לענין היכרא שיהא ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכן נראה מדבריו דמלא ימיש נלמוד שיעורא לענין להדליק קודם שקה"ח. אלא דכפי הנראה לכאורה מלשון הרשב"א יתפרש הגמ' באופן אחר קצת והיינו דהא דנלמוד מקרא דלא ימיש לענין הדלקת הנר אין זה לענין עיכובא להדליק קודם שקה"ח אלא דמשם נלמוד דרשאי ג"כ להדליק סמוך לשקיעה דלא תימא דאי מדליק סמוך לשקיעה אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת והיינו ג"כ דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת כדי שתהא ניכרת ביותר שמדלקת לכבוד שבת וא"ל רב יוסף תניא לא ימיש והיינו דרשאי ג"כ להקדים ולהדליק סמוך לשקיעה. מיהו גם לפ"ז בע"כ צ"ל כמו שבארנו דהנה לכאורה גם דביתהו דר"י בע"כ הדליקה קודם שקה"ח מעט וא"כ מאי א"ל רב יוסף תניא לא ימיש ואי נימא דמשם מוכח דיש להקדים יותר מעט קשה דמהיכן משמע כן. ובע"כ צ"ל, כמו שבארנו דדביתהו דר"י באמת הדליקה אחר שקה"ח בשעה שפני מזרח מאדימין ועפ"י שי' רב יוסף וכנ"ל. וא"ל רב יוסף תניא לא ימיש דמשם נלמוד דאפשר להדליק גם קודם שקה"ח וכנ"ל. מיהו מפשטות דברי הגמ' נראה דרב יוסף הקפיד על שאחרה מלהדליק כ"כ וכן כתב בס' או"ז הגדול וכן נראה מדברי הראשונים וכן נראה דהברייתא שלא יאחר הוא דבר אחד עם הך דדביתהו דר"י הות מאחרה ומדלקת והטעם הוא משום קרא דלא ימיש וכן משמע במכילתא דמסיים בברייתא דלא ימיש ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות ומשמע דמקרא דלא ימיש נלמוד עיכובא לענין הדלקת הנר. ולכן אפ"ל דגם כוונת הרשב"א הוא כמו שבארנו דמלא ימיש נלמוד דצריך בדוקא להקדים ולהדליק קודם שקה"ח ומ"ש הרשב"א ולומר דבמדליק סמוך לשקיעה איכא היכר כו' היינו באמת לעיכובא להדליק סמוך לשקיעה דבזה יש היכר דלצורך שבת מדליקו

ועכ"פ אחרי אשר נתבאר לנו בפירוש דברי הגמ' בשבת שם דלא מיירי כלל מדין תוספת שבת דגם דביתהו דרב יוסף הוסיפה באמת מחול על הקדש אלא דמשום שאיחרה מלהדליק עד אחר שקיעת החמה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להקדים עכ"פ להדליק קודם שקה"ח והוא מכלל כבוד שבת כנ"ל. לפ"ז נראה דה"ה לענין הדלקת נר בערב יו"ט דהוא מצוה ג"כ כמו בשבת וצריך לברך על הדלקתה ג"כ יש להקדים ולהדליק קודם שקה"ח כמו בערב שבת והוא מכלל כבוד יו"ט כנ"ל. והנה הרי"ף והרא"ש הביאו הך עובדא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת. ולכאורה צ"ע דהנה לפי מה שנתבאר הנה לדידן דקי"ל כרבה דמשתשקע החמה הוי ביה"ש וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש אין נ"מ כלל בהא דנלמוד מברייתא דלא ימיש דבל"ז צריך להדליק בע"ש קודם שקה"ח ולכן נ"ל דבאמת נ"מ גם לדידן לענין הדלקת נר בעיו"ט דהוא ג"כ מצוה כמו בשבת צריך להדליק עכ"פ קודם שקה"ח משום הברייתא דלא ימיש והיינו ג"כ שכתבו הטור והרא"ש הברייתא דלא יאחר דנ"מ לענין ערב יו"ט כנ"ל: סימן ז לבאר במה שנוהגין להדליק בע"ש גם לאחר תחילת שקיעת החמה אם אין זה נגד דין הש"ס

כבר נודע מחלוקת הראשונים בזמן בין השמשות ומחלקותם תלי' בפי' הברייתא בפ' ב"מ (דף ל"ד) דת"ר איזהו ביה"ש משתשקע החמה כו' דיש מן הראשונים שסוברים דמשתשקע החמה זהו תחילת שקיעה מיד שתסתר גוף השמש מעינינו הוי ביה"ש וכ"ה שי' הרי"ף והרמב"ם כמש"כ הרלב"ח בתשובה וכן החזיק בשי' זו הגר"א באו"ח סי' רס"א ע"ש. אולם התו' בשבת שם כתבו בשם ר"ת שפי' להך דמשתשקע החמה דזהו סוף שקיעה אחר שנכנסה החמה בעובי הרקיע והוא ג' מילין ורביע לאחר תחילת שקיעה ולזה הסכים הרמב"ן בס' תוה"א וע"ש שהאריך לבאר ע"פ שי' זו ענין תוספת שבת שהוא מתחילת שקיעה וכ"כ בשו"ע או"ח סי' רס"א דזמן התוספת הוא מתחילת השקיעה שאין השמש נראה על הארץ עד זמן ביה"ש כו' רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה כו' ע"ש. והנה העולם נוהגין להקל ע"פ פסק השו"ע להדליק ולעשות מלאכה גם אחר תחילת שקה"ח. אולם צע"ג גם לפי שי' זו מהא דמבואר בשבת (דף ל"ה) דאמר ליה רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא ע"ש. ומבואר מזה דלמאן דלא קים ליה בשיעורא דרבנן צריך בדוקא להדליק קודם תחילת שקיעה והוא אדשימשא אריש דיקלי וכן מבואר דגם בימיהם לא היו הכל בקיאין בשיעורא דרבנן וא"כ בודאי בדין הוא לומר דאנו נחשבים ללא יודעים בשיעורא דרבנן כלל ויש לפרוש ממלאכה ולהדליק בדוקא קודם תחילת שקיעה. והנה גם בשו"ע כתב ומי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראשי האילנות ע"ש. אולם צ"ע דמי הוא זה שבקי בשיעורא דרבנן ומצאתי למי שכתב וצוח ע"ז ככרוכיא דלדידן לעולם יש להדליק בדוקא קודם תחילת שקיעה מדין הש"ס וכנ"ל

ונראה לישב דהנה לכאורה צע"ג מגמ' זו לפי' ר"ת דלשי' זו דגם לאחר שקה"ח עדיין הוא יום גמור כשיעור ג' מילין ורביע שהוא בערך שעה א"כ קשה דלמה הקדימו כ"כ למאן דלא קים ליה בשיעורא דרבנן למהר להדליק קודם שקה"ח אדשימשא אריש דיקלי והרי עוד היום גדול דגם לאחר שקה"ח עדיין יש שהות טובא עד ביה"ש ואף אי ידליק לאחר שקה"ח מיד אין חשש כלל ולא יגע באיסור ביה"ש וכבר הקשה כן על שי' זו המרדכי בפ' ב"מ ובביאורי הגר"א סי'