פרי יצחק חלק א כד

אלא דבכל ענין איך שנפרש דברי הגמ' באופן הלימוד מקרא דלא ימיש צע"ג להבין מה הוא השיעור של לא יאחר המפורש בברייתא וכמה איחרה דביתהו דרב יוסף מלהדליק דאמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דאין לאחר כ"כ דבודאי יש לזה שיעור מוגבל ולא פורש כלל. ועוד צ"ע דאיזה ענין נלמוד מהך קרא דלא ימיש דהנה בהא דעמוד הענן משלים לעמוד האש בודאי דאף אי עמוד האש היה בא רק רגע אחת קודם שישקע עמוד הענן מ"מ שפיר מקרי עמוד ענן משלים לעמוד האש ולפ"ז אין ללמוד מכאן לענין הדלקת הנר רק להקדים עכ"פ להדליק רגע אחת מבעוד יום והנה בהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אפילו לפי שי' הר"ן שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר מ"מ בודאי דהיתה מדלקת מבעוד יום קודם ביה"ש שלא היתה מכנסת עצמה לספק איסור סקילה וא"כ הרי קיימה שפיר הך קרא דלא ימיש ומכש"כ לפמש"כ דדביתהו דרב יוסף בודאי הוסיפה מחול על הקדש ג"כ בהדלקת הנר וא"כ הרי הדליקה זמן מופלג קודם ביה"ש ולפ"ז שפיר הוי דומיא דלא ימיש שהיה עמוד האש בא רגע אחת קודם שישקע עמוד הענן

אמנם נראה לענ"ד לישב בעז"ה ולפרש הסוגיא כמין חומר והיינו דעיקר הא דנלמוד מקרא דלא ימיש להדלקת הנר הוא דצריך להדליק קודם שקה"ח דהנה בודאי עמוד הענן היה בא יומם עם השמש ובשקה"ח היה שוקע גם עמוד הענן וא"כ כיון דעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן אנו למדין מכאן ג"כ לענין הדלקת הנר דצריך להדליק עכ"פ רגע אחת קודם שקה"ח. או י"ל כיון דעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן ממילא יש ללמוד מכאן דיש להקדים ג"כ הדלקת הנר והיינו בע"כ קודם שקה"ח מעט דלאחר שקה"ח הוא דרך להדליק. ועכ"פ נראה ברור דמקרא דלא ימיש ילפינן להדליק את הנר קודם שקה"ח. והנה בפ' ב"מ דף ל"ד מייתי הגמ' ברייתא דת"ר בין השמשות ספק מן היום כו' ואיזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ופריך בגמ' הא גופה קשיא כו' ואמר רבה כרוך ותני איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין כו' ורב יוסף אמר הכי קתני משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש ואזדי לטעמייהו דאתמר שיעור ביה"ש בכמה אמר רבה תלתא רבעי מילא ורב יוסף אמר תרי תלתי מילא מאי בינייהו איכא בינייהו פלגא דדנקא. ופרש"י ואזדי לטעמייהו דרבה סבר שיעור ביה"ש נפיש ורב יוסף אמר זוטר, פלגא דדנקא אחד מי"ב במיל ע"ש. והמתבאר מסוגי' זו דרבה ורב יוסף פליגי בשיעור ביה"ש דלרבה מתחיל ביה"ש תיכף משתשקע החמה ולרב יוסף גם לאחר שקה"ח עדיין הוא יום כ"ז שפני מזרח מאדימין עד הכסיף התחתון שאז הוא ביה"ש והוא משך פלגא דדנקא והנה דביתהו דרב יוסף בודאי היתה עושה ע"פ שי' רב יוסף ולפ"ז נ"ל דהא דהות מאחרה ומדלקת היינו שהיתה מדלקת לאחר שקה"ח בתוך הזמן שפני מזרח מאדימין דעדיין הוא יום לפי שי' רב יוסף שיעור פלגא דדנקא ולעולם היתה מוסיפה מחול על הקדש ג"כ דלאחר הדלקה עדיין נשאר איזה זמן שהוא ודאי יום לשם תוספת אלא דהות מאחרה ומדלקת אחר שקה"ח ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להקדים עכ"פ ולהדליק קודם שקה"ח דומיא דעמוד ענן משלים לעמוד האש כנ"ל ואף דמשום ליתא דאיסור שבת אפשר להדליק גם אחר שקה"ח ולהוסיף מחול על הקדש ג"כ מ"מ עיקר מצות הדלקת הנר הוא קודם שקה"ח דומיא דלא ימיש כנ"ל

ולא נפלאת היא לפרש דברי הגמ' דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אחר שקה"ח דהוא בתוך חלק אחד מי"ב במיל ומ"מ הוסיפה מחול על הקדש ג"כ דהנה גדולה מזו כתבו הרשב"א והר"ן בפ' ב"מ גבי נר חנוכה דתניא מצותה משתשקע החמה וז"ל הר"ן לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקה"ח לרבה דאמר דמשתשקע החמה הוי ביה"ש אלא עיקר מצותה כו' אבל מדברי הרב בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום עכ"ל וכ"כ בחי' הרשב"א ע"ש. הרי דס"ל לבה"ג לדינא דלעולם בערב שבת חנוכה מדליק אחר שקה"ח בשעה שפני מזרח מאדימין כרב יוסף ובודאי דיוסיף מחול על הקדש ג"כ אחר הדלקה דבה"ג לשי' בפ' יוה"כ ס"ל דתוס' שבת דאורייתא ע"ש וכן מוכרח מדברי הרשב"א והר"ן בעצמם שכתבו דלרב יוסף אין ראיה דאפ"ל דמדליק אחר שקיעה וא"כ מכש"כ דיש לומר דדביתהו דרב יוסף דהות מאחרה ומדלקת היינו לאחר שקה"ח וכשי' רב יוסף והוסיפה ג"כ מחול על הקדש ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש כו' דמשם נלמוד דיש להדליק עכ"פ קודם שקה"ח וכנ"ל

והנה כל מה שכתבנו לפרש דברי הגמ' הוא אליבא דכ"ע בין אי נימא כשי' ר"ת ודעמיה דשני שקיעות הן ומשתשקע החמה דפ' ב"מ הוא סוף שקיעה ולפ"ז נפרש דמקרא דלא ימיש נלמוד להדלקת הנר דצריך להדליק עכ"פ קודם סוף שקיעה אלא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אחר סוף שקה"ח כשיטת רב יוסף כנ"ל ובין אי נימא כשי' הפוסקים דמשתשקע החמה דפ' ב"מ הוא תחילת שקיעה ולרבה מתחיל אז ביה"ש וכמו שהאריך בזה הגר"א באו"ח סי' רס"א ע"ש. ולפ"ז צ"ל דדביתהו דרב יוסף הות מדלקת אחר תחילת שקה"ח ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דמקרא זה נלמוד דיש להדליק קודם שקה"ח וכנ"ל

ובזה מיושב מה שהקשינו למעלה הא דלא אמר לה רב יוסף מברייתא דבלבד שלא יאחר והיינו משום דאפשר לפרש הברייתא דמיירי מדין תוספת שבת דלא יאחר להדליק בזמן התוספת ודביתהו דרב יוסף כבר היתה מוסיפה מחול על הקדש כנ"ל ולכך אמר לה תניא לא ימיש דמשם נלמוד דיש להקדים להדליק נר שבת קודם שקה"ח משום כבוד שבת כנ"ל ואחרי נדע מברייתא דלא ימיש דמצות הדלקת נר שבת הוא קודם שקה"ח ממילא יש לפרש הברייתא דשלא יאחר דהוא ג"כ אחר שקה"ח ומשום קרא דלא ימיש וכנ"ל. והנה הגאון בעל חו"ד בדרך החיים כתב דשיעורא דלא יקדים הוא קודם תחילת שקיעה והוא לפי דרך ר"ת וכנ"ל ע"ש. ולפ"ז צריך לפרש הא דאמר בגמ' סברה לאקדומי היינו קודם תחילת שקיעה ולכאורה צ"ע אמאי סברה לאקדומי כ"כ. אולם לפמ"ש בפי' דברי הגמ' יתבאר כמין חומר והיינו דמתחילה הות מאחרה ומדלקת אחר סוף שקה"ח וכשי' רב יוסף וכנ"ל ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דמשם נלמוד דיש להקדים הדלקת הנר קודם שקה"ח וסברה לאקדומי גם קודם תחילת שקיעה ואמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים והיינו קודם תחילת שקיעה כנ"ל ועפ"ז גם הברייתא יתפרש שפיר ובלבד שלא יקדים קודם תחילת שקיעה ושלא יאחר עד אחר סוף שקה"ח וכנ"ל

וכל זה הוא לשי' רב יוסף וכנ"ל. אולם לרבה דס"ל דמשתשקע החמה הוא ביה"ש וא"כ לעולם צריך להדליק קודם שקה"ח דלאחרי כן הוא ביה"ש לפ"ז אין נ"מ כלל מהברייתא דלא ימיש דמשם נלמוד רק דיש להקדים ולהדליק קודם שקה"ח כנ"ל והרי בלא"ה הוא בהכרח להדליק קודם שקה"ח ומ"מ לא תקשי לרבה מהברייתא דשלא יאחר די"ל דלרבה נפרש הברייתא לענין תוספת שבת וכנ"ל. ועוד י"ל דגם לרבה יתפרש הברייתא דשלא יאחר דהיינו אחר שקה"ח ומשום קרא דלא ימיש והיינו משום די"ל דהברייתא הוא אליבא דר' יוסי דס"ל בשבת שם ביה"ש כהרף עין וכל ביה"ש דר' יהודה יממא הוא לר' יוסי וכמבואר בשבת שם (דף ל"ה). ולפ"ז משמעינן הברייתא שפיר דמ"מ לענין הדלקת הנר לא יאחר מלהדליק אחר שקה"ח ומשום הקרא דלא ימיש כנ"ל. וכן הברייתא דמכילתא על הקרא דלא ימיש דמסיק ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי