פרי יצחק חלק א כג

פ' בשלח על הקרא דלא ימיש ז"ל לא ימיש עמוד הענן מגיד הכתוב שעדיין היה עמוד הענן קיים עמוד האש צומח ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות ובודאי דהיינו הך דאמר רב יוסף תניא לא ימיש כו' ומפורש בהדיא דמקרא דלא ימיש ילפינן לערבי שבתות וכן דברי הגמ' בשבת הנ"ל מסכמת יותר להברייתא במכילתא דבמס' סופרים שם לא מסיק הא דעמוד ענן משלים כו' גם הנה באמת הברייתא דמ"ס צע"ג דלפמ"ש הפוסקים דהא דמבואר בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה הוא סוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים ועי' להב"ח ומג"א בסי' תרע"ב ע"ש ולפ"ז קשה דמאי ענין הקרא דלא ימיש לכאן דאדרבה מקרא דלא ימיש יש ללמוד להקדים ולהדליק מבעוד יום. שוב מצאתי בס' מעון אריות בפי' למ"ס שפי' הך דמצות הדלקתה משקה"ח היינו מבעו"י וכפי' ר"ת דשקה"ח הוא קודם משתשקע וקאי על דיעבד ושעת הדחק וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תרע"ב ע"ש. אולם באמת הוא דוחק גדול דלשון הברייתא לא משמע על דיעבד דהא מפורש שם מצות הדלקתה משקיעת החמה. גם יש לדקדק בהא דלא מסיק שם בברייתא הך דעמוד ענן משלים לעמוד האש כמבואר בגמ' שבת ורק מביא בסתם הך קרא דלא ימיש. ולכן נראה דהא דמבואר מצות הדלקתה משקיעת החמה הוא באמת סוף שקה"ח דהיינו צה"כ והא דמסיים בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר לא ימיש כו' אין הכונה להך דרשא דעמוד ענן משלים לעמוד האש אלא דמייתי ראיה מגופיה ומפשטיה דקרא דעמוד האש לילה הרי דעמוד האש הוא בלילה דשרגא בטיהרא מאי מהניא והיינו זכר לדבר דמצות הדלקתה הוא בצה"כ ואע"ג דדרשינן דעמוד הענן משלים לעמוד האש אפשר דלא ס"ל הך דרשא א"נ דאין ללמוד מזה רק לענין נר של שבת ועכ"פ לפ"ז בהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת אי נימא דמיירי בנר חנוכה הרי צע"ג דלפמש"כ הפו' דעיקר זמן הדלקתה הוא בצה"כ לפ"ז יהי' צ"ל דדביתהו דרב יוסף לא הדליקה מיד בצה"כ אלא דהות מאחרה ומדלקת וא"כ קשה מאי ענין קרא דלא ימיש לכאן כיון דעיקר מצותה הוא באמת בסוף שקה"ח דהיינו צה"כ כנ"ל ובע"כ צ"ל דהך עובדא דדביתהו דר"י הוא בנר של שבת כנ"ל ועכ"פ אי נימא דמיירי בנר של שבת לפ"ז צע"ג על הרמב"ם שהשמיט הך דלא יאחר דנלמוד מקרא דלא ימיש וכמבואר בהדיא במכילתא וכנ"ל

אולם לפי הנ"ל י"ל דס"ל להרמב"ם כפי' הר"ן דהא דדביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת הוא בזמן תוספת שבת שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר ואמר לה רב יוסף תניא לא ימיש דאפילו לגבי הדלקה צריכה תוספת ולפ"ז ניחא שפיר מה שהשמיט הרמב"ם דבע"כ צ"ל דס"ל להגמ' בכאן דתוספת שבת דאורייתא וכבר כתב המ"מ בפ"א מה' שביתות עשור והב"י באו"ח סי' רס"א דהרמב"ם לא ס"ל כלל תוספת שבת ויו"ט לא מדאורייתא ולא מדרבנן וע"ש במ"מ דהוא פלוגתא דתנאי. ולפ"ז הרמב"ם לשי' דלא ס"ל כלל תוספת שבת לכך השמיט הך דלא יאחר דבאמת אפשר לאחר להדליק עד חשיכה ממש וכן צ"ל דגם המכילתא דמפורש ללמדך ד"א על ערבי שבתות ס"ל ג"כ דתוספת שבת דאורייתא אולם להנך תנאי דלא ס"ל תוספת שבת בע"כ דאין ללמוד מלא ימיש כלום והיינו ג"כ שהשמיט הרמב"ם כנ"ל

אלא דבאמת כל עיקר דברי הר"ן צע"ג והנה מלבד דכל עיקר דבריו סובבים הולכים רק לשי' בה"ג דס"ל דהדלקת הנר הוי קבלת שבת כנ"ל אולם הרי דעת הרבה מהראשונים דס"ל דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת ונהי דהברייתא דלא יאחר י"ל דהיינו בתוספת שבת והברייתא משמעינן עיקר דין תוס' שבת וכמבואר במשנה שבת ל"ג ספק חשיכה אין מדליקין כו' מ"מ הך עובדא דדביתהו דרב יוסף קשה לדידהו דמאיזה ענין טעתה שלא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר כיון דהדלקת הנר לא הוי קבלת שבת אולם גם דרך הר"ן ע"פ שי' בה"ג צע"ג. והנה מדברי הגמ' משמע דדביתהו דרב יוסף היתה רגילה לעשות כן עד שאמר לה רב יוסף תניא לא ימיש ולפי דברי הר"ן דהיתה טועה בזה ולא הוסיפה מחול על הקדש בהדלקת הנר א"כ היתה מחללת שבת באיסור עשה של תוספת שבת והוא דבר קשה לומר כן גם מש"כ הר"ן דהוי סבירא לה שלא נתנה תורה תוספת אלא למלאכות של חול אבל הדלקת הנר מלאכה של קדש היא לצורך שבת הלכך ס"ל דלא יצטרך בה תוספת צע"ג וכי היכן מצינו בכה"ג לחלק באיסור מלאכה בין מלאכה של חול למלאכה של קדש ובקרא סתמא כתיב דצריך להוסיף מחול על הקדש עי' ר"ה דף ט'. ועוד הא עיקר מצות הדלקת הנר הוא רק מדרבנן ומה"ת לא הוי מלאכה של קדש כלל ולפ"ז איך אפשר למטעי בכך דהדלקת הנר הוי יוצא מן הכלל ויהיה מותר בזמן תוספת שבת. גם גוף הדבר שהביא רב יוסף ראיה דגם להדלקת הנר צריכה תוספת מהברייתא דלא ימיש אין לזה מובן כלל וכן הקשה בס' פני יהושע דמאי מייתי ר"י ראיה מאורח ארעא לענין איסור הדלקה דהוי מדינא ע"ש גם דברי המכילתא דמסיק בברייתא דלא ימיש ללמדך דרך ארץ מן התורה לערבי שבתות אינו במשמע לתוספת שבת דהוי מדינא. ועוד קשה דל"ל לרב יוסף להביא הברייתא דלא ימיש בפשוטו הו"ל לאתויי ברייתא מפורשת דתני ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ועוד דלפ"ז שלא יקדים ושלא יאחר אינם מענין אחד דשלא יקדים הוא משום דאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת ושלא יאחר הוא משום איסור של תוספת שבת וצע"ג בכ"ז וכן נראה מדברי הטור שהביא הך דשלא יאחר והרי הטור ס"ל כשי' הרמב"ם דליכא תוספת שבת כלל וכמש"כ הב"י בסי' רס"א ע"ש ובע"כ צ"ל דשלא יאחר אינו משום ליתא דאיסור מלאכה וכנ"ל

ולכן נראה לפרש דברי הגמ' דלא מיירי הכא מדין תוספת שבת כלל ודביתהו דרב יוסף בודאי היתה מוסיפה מחול על הקדש ועיקר הטעם דשלא יאחר הוא רק משום כבוד שבת והיינו הך דנלמוד מקרא דלא ימיש והנה הדלקת הנר בשבת הוא חובה משום שלום בית כמבואר בשבת דף כ"ה ע"ש והנה עיקר הדלקת הנר הוא בשביל הלילה אולם מכיון דמוכרח מקרא דלא ימיש שעמוד האש היה בא קודם שישקע עמוד הענן למדנו מכאן דאורח ארעא הוא להדליק נר לצורך הלילה קודם הלילה מבעוד יום ולכך גם בהדלקת הנר בשבת שתקנו חכמים משום שלום בית יש להקדים ולהדליק מבעוד יום. וביותר יש לומר בהיפוך קצת דלעולם להדליק נר לצורך הלילה אין דרך להקדים כ"כ אולם הנה עיקר מצות הדלקת הנר בשבת אינו רק שיהיה נר דלוק בשבת משום שלום בית אלא דעיקר ההדלקה מצוה ג"כ ושתהיה ניכרת שמדליקו לכבוד שבת דלהכי לא יקדים ביותר משום שאין ניכר שמדליקו לכבוד שבת וכפרש"י וכן אם היה הנר דולק מבעו"י יכבנו ויחזור וידליקנו כמבואר בשו"ע ולפ"ז אפ"ל דכמו שאם מקדים ביותר אין ניכר שמדליקו לכבוד שבת כן ה"נ אם מתאחר ביותר ג"כ אין ניכר כ"כ שהוא לכבוד שבת דהרי לעולם יש להדליק נר לצורך הלילה ובמה ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת ועי' להב"י בסי' רס"ד שכתב בשם מהרא"י דיש מקומות שנוהגין הנשים בע"ש להדליק נר קודם שיגיע זמן הדלקה וקורין אותה נר של חול ואח"כ מדליקין נר שבת שהנה כשבאים להדליק נר אחרת על הדלוק קודם לכן כבר הם מורות בזה שלכבוד שבת עושות כן ע"ש וכ"ז הוא שתהא ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת ולא משום צורך בלבד כבימות החול, ועכ"פ לפ"ז אפ"ל ג"כ דמשו"ה מצוה להקדים בשעה שאין צריך לה כ"כ שבזה הוא ניכר שמדליקו רק לכבוד שבת והיינו הך דנלמוד מקרא דלא ימיש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן בשעה שלא היה צורך לה כ"כ כדי להראות בזה שהנס הוא רק לכבודם ולכך היה עמוד האש מקדים לבא מבעו"י ולפ"ז ה"ה לענין הדלקת הנר צריך להקדים מבעוד יום כדי שיהיה ניכר שאין זה משום צורך בלבד כבימות החול ורק שמדליקו לכבוד שבת ולפ"ז שלא יקדים ושלא יאחר שניהם הוא מטעם אחד שיהיה ניכר שמדליק לכבוד שבת כנ"ל: