פרי יצחק חלק א כא

וכן נמי כשמתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי העולם ואין כאן קלות ראש עכ"ל וכ"כ הרא"ש בהלק"ט ע"ש ועי' בשו"ת שג"א סי' ל"ט שכתב שהרמב"ם והרמב"ן פליגי על הר"י והרא"ש דהנה הרמב"ם בפ"ד מה' תפילין הי"ג כתב מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור להסיח דעתו מהן כו' והרי אין אילו עומדין בשחוק וק"ר ואפ"ה פטרן הרמב"ם מן התפילין משום היסח הדעת אלמא כל כה"ג היסח הדעת מקרי וכן הרמב"ן כתב בס' תוה"א ומיבעי ליה לאבל לאותובי דעתו ולכוין לבו לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הילכך מנח בישוב דעתו אבל בשעת בכי והספד לא מנח להו והרי בשעת בכי והספד אין כאן שחוק וק"ר ואפ"ה אסרו להניח תפילין משום היסח הדעת ע"ש. ועכ"פ לפי שי' הרמב"ם והרמב"ן כנ"ל הרי יקשה קו' הרא"ש היאך שינת עראי מותר בתפילין והא אסור להסיח דעתו מהם כנ"ל. והנה בס' ישועת יעקב סי' מ"ג כתב לישב דהנה הרמב"ם כתב אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי כ"ז שהם עליו אא"כ הניח עליהן סודר כו' ישן בהם שינת עראי הרי דלא התיר הרמב"ם שינת עראי כ"א ע"י פריסת סודר ולפיכך ליכא ג"כ משום היסח הדעת דהנה התו' ביומא (דף ז') הקשו על הא דחייב אדם למשמש בתפילין ק"ו מציץ הא שאני ציץ שהשם בגלוי אבל תפילין מחופים עור ע"ש ואפ"ל דס"ל להרמב"ם לישב משום דכתיב שדי בתפילין כמש"כ בתו' שם ולפ"ז אם מכסה אותן בסודר שאין השם בגלוי ליכא משום היסח הדעת וכ"כ בס' ארצות החיים לישב בדרך זה ע"ש. אולם דבריהם צע"ג דאי נימא דבפריסת סודר ליכא משום היסח הדעת כנ"ל א"כ מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו שכתב הרמב"ם שהוא פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור להסיח דעתו מהם כנ"ל קשה אמאי פטור לגמרי מן התפילין והא משום היסח הדעת יש תקנה בפריסת סודר על ראשו שלא יהיה השם בגלוי וליכא משום היסח הדעת וכן על הרמב"ן שכתב דבשעת בכי והספד לא מנח להו קשה כנ"ל ועוד דא"כ יהי' חייב בתפילין של יד דבלא"ה הם מכוסים וליכא משום היסח הדעת כנ"ל

ולכן נלע"ד לישב ע"פ מש"כ המג"א בסי' ש"ח ס"ק י"א דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין אם מניח תפילין בשבת אין חייב למשמש בהן ע"ש וכן מתבאר מדברי התו' במנחות (דף ל"ו) ד"ה אי ומדברי המרדכי בהלק"ט בה' תפילין וע"ש בביאור מרדכי להגאון מהר"מ בנעט ועכ"פ הרי דעיקר חיוב למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהן הוא רק בזמן מצותן אבל שלא בזמן מצותן כמו אם מניח תפילין בשבת ויו"ט מכיון דלאו זמן תפילין ואינו מקיים שום מצוה א"צ להזהר מהיסח הדעת ואין חייב למשמש בהן והנה בעירובין (דף צ"ה) מבואר דמצות תפילין תלי' ג"כ באם מצות צריכות כוונה דלמ"ד מצות צריכות כונה אם לא יכוין לשם מצוה אינו מקיים מצות תפילין כלל ע"ש ולפ"ז נראה דבעת שינה שאין לו אז שום כוונה אינו ענין למצות תפילין כלל ואפילו למ"ד מצות א"צ כונה מ"מ בעת שינה לכ"ע ליכא קיום מצוה דהוי כמתעסק בעלמא וזה ברור. ולפ"ז ניחא שפיר הא דמבואר דישן שינת עראי בתפילין ולא חיישינן משום היסח הדעת והיינו משום דהיסח הדעת הוא דוקא בזמן מצותן אבל בעת שינה דאינו מקיים אז שום מצוה כנ"ל ממילא אין לחוש ג"כ להיסח הדעת דהוי כמו שמניח תפילין בשבת ויו"ט דלאו ז"ת דאין אסור בהיסח הדעת ואין חייב למשמש בהן כנ"ל אולם שינת קבע דאסור בתפילין הוא משום שמא יפיח בהן וכפרש"י בסוכה שם וזה בודאי אסור בתפילין אפילו כשאין זמן מצותן וכן אם מניח תפילין בשבת ויו"ט בודאי דאסור להפיח בהן וה"ה בעת שינה וכנ"ל מיהו הרשב"א בחי' שבת (דף מ"ט) כתב וטעמא דמילתא דאסור לישן בהם כדי שלא יסיח דעתו מהן ואי נמי שלא יפיח בהן ע"ש ומבואר בהדיא דס"ל דאיכא בשינה משום היסח הדעת והוא שלא כדברי הר"י והרא"ש ג"כ ואפ"ל דס"ל להרשב"א דלעולם איכא משום היסח הדעת בתפילין ואפילו כשאינו זמן מצותו וה"ה בשבת ויו"ט אסור בהיסח הדעת ושלא כדברי המרדכי ועי' בב"י בסי' רנ"ב שכתב דהא דיוצא אדם בתפילין מיירי בנקט להו בידיה הרי דגם בכה"ג אסור בהיסח הדעת ומכש"כ כשהם על ראשו בשעה שאין זמן מצותו ועי' בב"ח וט"ז שם מה שהקשו על הב"י ע"ש ולהרשב"א צ"ל דהא דישן שינת עראי בתפילין כמו שתי' השג"א אולם בשי' הרמב"ם והרמב"ן אפ"ל כנ"ל. ודע דדברי הרשב"א במש"כ דהא דאסור לישן בהם כדי שלא יסיח דעתו מהן צע"ג דהוא סותר א"ע למש"כ בחי' בסוכה שם בהדיא כדברי הר"י והרא"ש דהא דישן שינת ארעי בתפילין ולא חיישינן להיסח הדעת הוא משום דהיסח הדעת הוא רק כשהוא ער ולבו פונה לדברים בטלים אבל בשינה ליכא משום היסח הדעת ע"ש וצע"ג

ובעיקר הדבר אי איכא בשינה משום היסח הדעת אם הא דאסור לישן בהם הוא משום שלא יפיח בהן או משום היסח הדעת ג"כ כמש"כ הרשב"א נראה דיש נ"מ לדינא ע"פ מש"כ התו' בשבת (דף ס"א) ד"ה דילמא בשם הקדוש מקורביל דא"צ לחלוץ כשנכנס לבהכ"ס אלא תפילין של ראש משום שין אבל של יד א"צ לחלוץ ע"ש וכ"כ התו' במנחות (דף ל"ה) בשם הר"י דאורלינש שנסתפק בזה וכ"כ הרא"ש בהלק"ט ע"ש וא"כ מכש"כ דמותר להפיח בתפילין של יד כיון דאף לפנות בהן מותר ולפ"ז אי נימא דהא דאסור לישן בהם הוא רק משום שלא יפיח בהן וא"כ בתפילין של יד מותר לישן בהם משא"כ אי נימא דהא דאסור לישן בהם הוא משום היסח הדעת ג"כ א"כ אף בתפילין של יד אסור לישן דהיסח הדעת בודאי אסור אף בתפילין של יד ועי' ביומא (דף ל"ג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור ועי' בתו' דלענין משמוש איירי ע"ש. ובעיקר מש"כ התו' דתפילין של יד א"צ לחלוץ כשנכנס לבהכ"ס נראה לה"ר מגמ' יומא (דף פ"ו) היכי דמי חילול השם כו' ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ע"ש ולכאורה צ"ע מאי שייך ח"ה לענין תפילין והא תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפיים ומי שיש לו חולי מעיים פטור מתפילין וא"כ מאי שייך בזה ח"ה אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר. דהנה הרא"ש בהלק"ט הביא ירושלמי ר' יוחנן לא הוה מנח תפילין אלא מפסחא לפסחא וע"ש ברא"ש שפי' דר' יוחנן היה חושש בראשו מקרירות לכך לא הוי מנח תפילין אלא פעם אחת בשנה ע"ש ולפ"ז צ"ל דהא דאמר ר"י כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תפילין היינו תפילין של יד דתפילין של ראש באמת לא הוה מניח כלל. ולפ"ז לפמש"כ התו' דתפילין של יד א"צ לחלוץ כשנכנס לבהכ"ס א"כ לתפילין של יד א"צ גוף נקי כלל ולעולם יש להניח תפילין של יד ולכך אמר שפיר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תפילין הוי ח"ה והיינו בתפילין של יד כנ"ל: סימן ו לבאר בעז"ה זמן הדלקת הנר בערב שבת ובערב יום טוב דהא קי"ל ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר מה הוא השיעור של הקדמה ואיחור ואם יש חילוק בין ערב שבת לערב יו"ט בזמן הדלקת הנר

גרסינן בפ' במה מדליקין (דף כ"ג ע"ב) דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה אמר לה רב יוסף תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן סברה לאקדומי אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר עכ"ל הגמ'. ופרש"י מאחרה ומדלקת נר של שבת סמוך לחשיכה לא ימיש קרא יתירא הוא להך דרשא דהא כתיב וה' הולך לפניהם יומם, עמוד הענן של יום משלים אורו לעמוד האש