פרי יצחק חלק א רב

אריה בחולין שם ונראה לענ"ד לישב דהנה בגיטין (שם ע"ב) פריך לר' יהודה דס"ל המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור דלא קניס שוגג אטו מזיד מהברייתא דהמבשל בשבת ומשני כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא קניס ופריך והא מנסך דאורייתא ולא קניס כו' ע"ש. והנה לכאורה צע"ג דהנה התו' שם בד"ה מנסך קי"ל בדרבה מיניה כתבו ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן ליה טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר ע"ש ולפ"ז לפי הנ"ל דבשוגג לא שייך מכי אגבהה קנייה א"כ ממילא בשוגג יש פטור מצד קי"ל בדרבה מיניה דהא חייבי מיתות שוגגין פטורין וא"כ כיון דבשוגג לא קנה בהגבהה לפ"ז שייך גביה קי"ל בדרבה מיניה וא"כ צע"ג דמאי פריך והא מנסך דאורייתא ולא קניס איך שייך לקנוס במנסך שוגג אטו מזיד כיון דבמזיד גופיה היכי דשייך קי"ל בדרבה מיניה פטור ולא מחייבינן ליה משום שלא יהא כנ"ל והא דחייב הוא רק משום דמשעת הגבהה הוא דקנה כנ"ל א"כ בשוגג דהוא באמת קי"ל בדרבה מיניה איך שייך לחייבו אטו מזיד השתא מזיד פטור היכי דקי"ל בדרבה מיניה וא"כ מכש"כ שוגג ולכן נראה דהנה לכאורה נ"ע גם במשנה דקתני המנסך בשוגג פטור ולפי הנ"ל הרי אין הפטור משום שניסך בשוגג דהא בכה"ג שלא קנה בהגבהה גם אם ינסך במזיד פטור משום קי"ל בדרבה מיניה ועוד דלפ"ז לא דמי מנסך למטמא ומדמע דהתם פטור בשוגג משום דלא שייך שלא יהא ומנסך פטור משום קי"ל בדרבה מיניה ולכן נראה דס"ל להגמ' דמתניתין מיירי בחדא גווני דהא דתנן המנסך בשוגג פטור היינו רק משום דלא שייך גביה שלא יהא ולא משום קילבד"מ. ומשום דגם שוגג מיירי היכי שנעשה מתחילה גזלן ונהי דבהגבהה גופיה ע"מ לנסך לא קנה מ"מ מיירי שהגביה באמת מתחילה ע"מ לגזול ממש וקנה בהגבהה ואח"כ ניסך בשוגג ששכח וסבר שהוא שלו ולפ"ז אינו פטור משום קילבד"מ ורק משום דבשוגג לא קנסו כנ"ל וזה ברור ולפ"ז ניחא שפיר הא דפריך בגמ' והא מנסך דאורייתא ולא קניס ומשום דהא דבשוגג פטור בע"כ מיירי אף היכי דלא שייך קילבד"מ כנ"ל וכן מיושב שפיר דברי התו' בחולין שם דשפיר הקשו לפרש"י דמאי פריך ממנסך הא מכי אגבהה קנייה דבאמת גם בשוגג בע"כ מיירי בכה"ג וכנ"ל

ומ"ש כת"ר לישב הקו' דלכך שרי למישקל מיניה דמיה אף דקילבד"מ ומשום דאף היכי דקלבד"מ מ"מ מחויב לשלם לצאת יד"ש וכמבואר בב"מ (דף צ"א) אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו א"כ ממילא אם הכותי משלם לו מעצמו מקרי דמי היזקו כיון דחיובא רמי עליה לצאת יד"ש עכ"ד הנה מצאתי להגאון רע"א בחי' גיטין בסוגי' שם שכתב כן ומה שדחה כת"ר ע"פ מ"ש התו' בכתובות (דף ל"ג) בד"ה לאו דבקנס היכי דקלבד"מ אפילו לצאת יד"ש אינו חייב ומשום דבקנס אינו חייב אלא ע"פ ב"ד א"כ הכא דהיזק שאינו ניכר הוא ואינו חייב רק בתורת קנס א"כ גם לצאת יד"ש אינו חייב עכ"ד אולם נראה לענ"ד דלפמש"כ הש"ך בחו"מ (סי' שפ"ח ס"ק נ"א) דבקנס דרבנן לא אמרינן מודה בקנס פטור ולפ"ז נראה דבקנס דרבנן היכי דהוי קי"ל בדרבה מיניה שפיר חייב לצאת יד"ש דעיקר הטעם מ"ש התו' דבקנס לא שייך לצאת יד"ש היינו משום כיון דבקנס לא מיחייב עד שיחייבוהו ב"ד דכתיב אשר ירשיעון כו' פרט למרשיע א"ע ולכך היכי דקלבד"מ דלא יוכל להתחייב ע"פ ב"ד ממילא ליכא שום חיוב כלל ולפ"ז נראה דבקנס דרבנן דגם מודה מעצמו חייב ממילא הרי יש עליו חיוב תשלומין ולפ"ז אף היכי דקי"ל בדרבה מיניה מ"מ חייב לשלם לצאת יד"ש אלא דמ"מ לכאורה דברי הגאון רע"א צ"ע דלכאורה י"ל דמצד קנסא דרבנן לא שייך לצאת יד"ש כלל היכי דקלבד"מ ומשום דבכה"ג מעיקרא ליכא חיוב כלל וע"ש בתו' ד"ה מנסך קלבד"מ שכתבו דמשום שלא יהא לא מחייבינן ליה טפי מאילו הוא היזק ניכר ולפ"ז היכי דקי"ל בדרבה מיניה דאם היה היזק ניכר ג"כ היה פטור ממילא בהיזק שאינו ניכר לא קנסו רבנן כלל ולפ"ז גם לצאת יד"ש פטור מיהו י"ל דבאמת גם בלא קנסא דרבנן חייב לצאת יד"ש וכמו העושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בד"ש אף דליכא משום שלא יהא כמ"ש הראב"ד

ומ"ש כת"ר דעובד כוכבים המנסך מקרי היזק ניכר וע"פ מש"כ התו' בב"ק גבי מחיצת הכרם שנפרצה כו' נתייאש ממנו ולא גדרה חייב באחריותו וכתבו בתו' ד"ה חייב אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר"י דהא חשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה אבל מטמא טהרות חבירו אע"פ שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו עכ"ל א"כ בעובד כוכבים המנסך דבנגיעה לבד עושה יי"נ ממילא מקרי היזק הניכר שהרי ניכר שהוא יי"נ כשרואין אותו נוגע ביין עכ"ד. וכיון מעלתו בזה לדברי השער משפט (בסי' ס"ו) שכתב כן. וע"ש שהקשה באמת על דברי התו' הנ"ל וכתב דא"כ אם כותי יגע ביין חשיב נמי היזק ניכר כיון דבנגיעתו לבד נאסר היין ודמי ממש לנגע שרץ בטהרות וא"כ קשה מהא דפרכינן בחולין (דף מ"א) למ"ד דבישראל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום דלצעוריה קא מיכוון ממשנה דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ומשני בישראל מומר ע"ש. והרי ישראל מומר מנסך יין במגעו לבד כמ"ש התו' שם וא"כ לפי מאי דקי"ל כרב בגיטין שם דבשוגג פטור משום דהוי היזק שאינו ניכר ובמזיד חייב משום קנסא דשלא יהא. ולפ"ז כיון דמוקי לה בישראל מומר א"כ הא הוי היזק ניכר כיון שאוסר במגעו לבד וא"כ קשה אמאי בשוגג פטור ע"ש שהאריך בזה. אולם לענ"ד לא קשה כלל על דברי התו' דבודאי אף אם ישראל מומר מנסך מקרי היזק שאינו ניכר ואף דמומר מנסך יין במגעו לבד מ"מ זה גופה אינו ניכר מה שהוא מומר. ולא דמי כלל למש"כ התו' דמחיצת הכרם שנפרצה מקרי היזק ניכר דהרי ניכר שהוא כלאים כשרואין הגפנים בשדה וכן במטמא כשרואין השרץ על הטהרות לולי הטעם דמי יודע אם הוכשרו הוי היזק ניכר דהכל רואין הרי שרץ והרי טהרות. אבל ישראל מומר שנוגע ביין הוי היזק שאינו ניכר דהרי אינו ניכר שהוא מומר והוי כמדמע תרומה בחולין דהוי היזק שאינו ניכר ומשום דאינו ניכר שהוא תרומה וה"נ אינו ניכר שהוא מומר וזה ברור. אולם בעובד כוכבים צריך עיון קצת. והיותר נ"ל דגם זה מקרי היזק שאינו ניכר וכמו מומר כנ"ל

והנה לפמש"כ התו' דמטמא טהרות אע"פ שרואין השרץ על הטהרות מ"מ לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו כנ"ל. לפ"ז נראה דבמשקין דלא שייך הכשר א"כ הוי מטמא היזק ניכר. ובזה נראה לישב קו' התו' בגיטין שם בד"ה שלא יהא מהא דתנן בפ' עד כמה דן את הדין טימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואמאי והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר"מ ניחא דלקמן קניס ר"מ שוגג אטו מזיד אבל למאן דמוקי אפילו כרבנן ובאגע בהו שרץ קשה לר' יוחנן אמאי חייב ע"ש. אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דאפ"ל דטימא את הטהור מיירי במשקין דבכה"ג הוי היזק ניכר כנ"ל ולכך חייב שפיר אפילו בשוגג וזה נכון

אלא דבעיקר סברת התו' שכתבו דהא דחייב במחיצת הכרם שנפרצה אע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומשום דהא חשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים לכאורה אינו מוכרח. דהנה התו' שם כתבו עוד וז"ל אבל אין לומר הכא נמי הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כו' דהכא ליכא למיחש כיון שבעל הכרם נמי מפסיד. ועוד אי קנס הוא דוקא במזיד היה לו להתחייב עכ"ל ע"ש. והנה מש"כ התו' דאי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב לכאורה צע"ג דהא הכא אליבא דר"מ קיימינן ור"מ לשי' הא ס"ל בגיטין שם דאחד שוגג ואחד מזיד חייב ומשום דקנסו שוגג אטו מזיד ע"ש. גם מ"ש התו' דהכא ליכא למיחש כיון שבעל כרם נמי מפסיד הקשו ע"ז כל האחרונים מסוגי' דחולין (דף מ"א) דפריך למ"ד