פרי יצחק חלק א רא

שלך לפניך כמו אם נסכו אחר ואין לומר משום דעשו מעשה הניסוך כאילו הוא היזק ניכר דממ"נ דאם נתפוס מעשה הניסוך כמו היזק ניכר א"כ הוי קי"ל בדרבה מיניה גם על שעת הגבהה דלפמש"כ דלכך לא הוי קי"ל בדרבה מיניה על הגבהה משום דכיון דאגבהה ע"מ לעשות היזק שאינו ניכר לא נעשה גזלן מה"ת אבל אם היה הניסוך היזק ניכר היה קי"ל בדרבה מיניה גם על שעת הגבהה וא"כ איך אפשר לחייבו על שעת הגבהה דלא יוכל לומר הרי שלך לפניך מטעם דעשו את הניסוך כמו היזק ניכר דהרי א"א לאחוז את החבל בתרי ראשין אולם הנה מצאתי להאחרונים שכתבו דאף דבהיזק שאינו ניכר גבי גזלן יוכל לומר הרי שלך לפניך כמו גזל תרומה ונטמאת מ"מ אם הגזלן גופיה עשה היזק שאינו ניכר כמו אם טימא הגזלן בידים לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ועי' להמ"ל בפ"ג מה' גזילה ואבידה שכתב כן לישב פרש"י בב"ק (דף מ"ה) ע"ש וכ"כ בפשיטות הגאון מהריש"ן בס' תרומת הכרי (בסי' שס"ג) בשי' רש"י דכל שבא ההיזק מידו של הגזלן אף שהוא היזק שאינו ניכר שוב לא מצי אמר הש"ל וע"ש שמיישב בזה סברת רב דס"ל מנסך ממש ולפ"ז מיושב שפיר לפרש"י לשי'

אכן יש לישב באופן אחר ג"כ ע"פ יסוד הנ"ל ויהיה מיושב שפיר גם לפי סברת התוס' בגיטין הנ"ל דהנה בחולין (דף מ') בתוס' ד"ה רבוצה הקשו לפרש"י שפי' דלא מיבעיא עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו והיינו דכיון דקנאה בתורת גזילה הוי כשלו שיוכל לאסור דא"כ מאי פריך לר"נ דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ממשנה דהמנסך והא מנסך מכי אגבהה קנייה כדאמר בהניזקין ע"ש והאחרונים כתבו לישב ע"פ פרש"י שם דהא דאמר בגיטין מכי אגבהה קנייה היינו משום דאגבהה ע"מ לאוסרו כנ"ל ולפ"ז פריך שפיר דאי נימא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ ממילא לא קנה בהגבהה כלל דמה בכך שהגביה ע"מ לאוסרו כיון דלא יוכל לאסור כלל ועי' בס' תורת יקותיאל סי' ד' ע"ש: וכן כתב בספר תורת גיטין בחידושי גיטין שם לישב כנ"ל ועכ"פ לפ"ז יש לומר דאי נימא דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף אי מדרבנן אוסר מ"מ עכ"פ מה"ת לא קנה בהגבהה זו בתורת גזילה כיון שלא יוכל לאסור מה"ת אין זה הגבהה ע"מ להזיק והנה בע"ז שם אמר רב אשי מנא אמינא לה דתניא עובד כוכבים שניסך כו' ר"י בן בבא ור"י ב"ב מתירין כו' שאומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי ע"ש ועי' בחי' הריטב"א שפי' בשם הרא"ה דהא דקתני מתירין לא מדרבנן אלא לומר שמתירין אותו מה"ת משום דמדאורייתא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש ועכ"פ הרי דס"ל לרב אשי דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"כ ממילא מה"ת לא קנה המנסך בהגבהה ע"מ לנסך בתורת גזילה רק מדרבנן כנ"ל א"כ ממילא חייב ג"כ עובד כוכבים במנסך דליכא למימר על שעת הגבהה קי"ל בדרבה מיניה כיון דלא נעשה גזלן רק מדרבנן כנ"ל ולפ"ז אפשר לפרש הגמ' בע"ז שם באופן הראיה שהביא ר"א מהברייתא וכבר עמדו ע"ז הראשונים ולפי הנ"ל י"ל דזה גופיה מייתי ראיה מדבריהם דס"ל דמה"ת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וממילא לא קנה מה"ת בהגבהה בתורת גזילה רק מדרבנן וא"כ לא הוי על שעת הגבהה קי"ל בדרבה מיניה וחייב לשלם וממילא שרי למישקל מיניה דמיה כנ"ל ומ"מ יש קיום ג"כ לדברי הקצוה"ח שם דהוא כתב שם לישב לרב נחמן אליבא דמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו והיינו אף מה"ת ואם כן ממילא פטור עובד כוכבים במנסך כנ"ל

ובהיותי בזה אמרתי לכתוב מה ששמעתי בזה מפי אוהבי ומיודעי הרב הגאון המפורסם סוע"ה מוה' אלי' אליעזר נ"י מ"ץ בווילנא לישב פרש"י ביבמות (דף ס"ו) בד"ה קניה מיתנא ע"פ פרש"י בחולין הנ"ל דהנה ביבמות שם מבואר ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובתה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא אמר רבא קניה מיתנא כו' ופרש"י קניה מיתנא תכריכי המת איסורי הנאה הן כהקדש דגמר שם שם מעגלה ערופה ע"ש ולכאורה צ"ע דהנה בסנהדרין (דף מ"ז) מבואר דרבא גמר משמשי מת מעבודת כוכבים ולא מעגלה ערופה וע"ש דפריך ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה אמר לך כו' ע"ש ולפ"ז מ"ט פרש"י אליבא דרבא דגמר מעגלה ערופה ואמר הגאון הנ"ל לישב ובהקדם מה שעמדו התו' בגיטין (דף מ') בד"ה הקדש בהא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד מ"ט לא חשיב רבא ג"כ עבודת כוכבים כגון שעשה ביתו אפותיקי והשתחוה לו דמפקיע מידי שעבוד ע"ש אולם לפי פרש"י בחולין הנ"ל יהי' מיושב שפיר דלשי' רש"י דגזלן יוכל לאסור דבר שהוא ת"י בגזל כגון לעשות תקרובת עבודת כוכבים. ואף דקי"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו מ"מ לענין עבודת כוכבים יכול הגזלן לאסור אף שאינו שלו מכיון שהוא ברשותו ולפ"ז נראה דמכש"כ דלענין עבודת כוכבים יכול לאסור דבר שהוא שלו אע"פ שאינו ברשותו דהא אפילו לר"ל דס"ל בב"ק (דף ס"ח) דיכול להקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ מודה דלא יוכל להקדיש דבר שאינו שלו הרי דשאינו שלו גרע משאינו ברשותו ולפ"ז מכיון דיכול לאסור מה שאינו שלו מכיון שהוא ברשותו א"כ מכש"כ דיוכל לאסור מה שאינו ברשותו והנה בפסחים (דף ל') פרש"י בד"ה כ"ע כו' מודה הוא דאין מכירתו מכירה כו' שהרי ממושכנין הן למלוה אע"ג שהן שלו אינן ברשותו כו' ע"ש עכ"פ הרי דדבר הממושכן אצל בע"ח חשיב אצל הלוה שלו ואינו ברשותו ולפ"ז לפי מה שנתבאר דלפרש"י גבי עבודת כוכבים יוכל לאסור דבר שאינו ברשותו לפ"ז מיושב שפיר קו' התו' בגיטין שם בהא דלא חשיב רבא ג"כ עבודת כוכבים דאם עשה ביתו אפותיקי והשתחוה לו דמפקיע מידי שעבוד כנ"ל והיינו משום דבעבודת כוכבים לא צ"ל דמפקיע מידי שעבוד כיון דבאמת יוכל לאסור אף שאינו ברשותו ורק הקדש דלא יוכל להקדיש דבר שאינו ברשותו משמעינן דמ"מ מפקיע מידי שעבוד משא"כ גבי עבוד' כוכבים דיוכל לאסור מה שאינו ברשותו כנ"ל אלא דלכאורה צ"ע ביבמות שם דאמר רבא קניה מיתנא ומסיק דרבא לטעמיה דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ולפ"ז קשה דל"ל לומר דרבא לטעמיה הא לפי המבואר בסנהדרין שם דרבא יליף משמשי מת דאסור בהנאה ממשמשי עבודת כוכבים וא"כ גם במשמשי מת יהיה יוכל לאסור אף מה שאינו ברשותו וא"כ לא צ"ל משום דמפקיע מידי שעבוד אך יש לומר ע"פ מש"כ התוס' בסנהדרין שם בד"ה משמשין דמת מצוה גופיה לכ"ע ילפינן מעגלה ערופה ועי' בע"ז (דף כ"ט) בתוס' ד"ה אתיא ולפ"ז ניחא שפיר דא"א להחמיר במשמשי מת לאסור מה שאינו ברשותו ללמוד מעבודת כוכבים כיון דמת גופיה לא ילפינן מעבודת כוכבים רק מעגלה ערופה ולפ"ז יש לישב פרש"י ביבמות שם שפי' דגמר שם שם מעגלה ערופה אף דרבא גופיה גמר משמשי מת מעבודת כוכבים והיינו דאפ"ל דכוונת רש"י הוא לעיקר הלימוד למת עצמו דלכ"ע ילפינן מעגלה ערופה ומה שהוצרך לזה הוא כי היכי דלא תקשי דל"ל להגמ' לומר רבא לטעמיה תיפוק ליה דבמשמשי מת דילפינן מעבודת כוכבים יהיה יוכל לאסור אף מה שאינו ברשותו לכך הביא רש"י לעיקר הלימוד דילפינן מת עצמו מעגלה ערופה ולפ"ז א"א להחמיר במשמשי מת כנ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל ודפח"ח

והנה במה שהקשו שם התו' בחולין על פרש"י כנ"ל תמהו האחרונים ע"ז דהא בודאי עיקר הא דמבואר בגמ' גיטין שם משעת הגבהה הוא דקנה זהו שייך רק במנסך במזיד אבל המנסך בשוגג דלא ידע שהוא של חבירו לא שייך לומר דקנה בהגבהה וא"כ שפיר פריך הגמ' על ר"נ ממשנה דהמנסך דקתני בשוגג פטור ומשמע דעכ"פ היין אסור ומוכרח דאדם אוסר דבר שאינו שלו ובשוגג לא שייך לומר מכי אגבהה קניה כנ"ל עי' בס' ישועות יעקב סי' ד' ובס' לב