פרי יצחק חלק א ר

תי' על הקו' דסמוך מיעוטא לחזקה דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ולא הוי רק מיעוטא דמיעוטא וזהו כמו שתי' התו' והרא"ש ומ"מ הסכים לדעת הרמב"ן ז"ל דבדין הוא שלא תצא מחזקתה ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי: סימן נח כבוד ידידי הרב הגדול כו' מו"ה שלום דוד נ"י

ע"ד מה שהקשה כת"ר בגמ' ע"ז (דף נ"ט) דאיתא התם אמר רב אשי האי עובד כוכבים דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה כו' שרי למישקל דמיה מההוא עובד כוכבים מ"ט מיקלא קלייה וכתב הר"ן דטעמא דמשום תשלומי נזק שקיל להו לדמים ולא משום תורת מכר והב"י ביור"ד (סי' קל"ב) הביא דברי הר"ן והרמב"ם וכתב דמשמע מדבריו דדוקא בא"י שנתכוין להזיק הוא דשרי למישקל דמיה מיניה אבל לא נתכוין לכך אסור. וטעמו משום דאי לא נתכוין להזיקו אינו חייב לשלם וכיון שאינו חייב לשלם לו כי שקיל דמי יי"נ קא שקיל ע"ש ומבואר דדוקא היכי שהעובד כוכבים חייב מדינא לשלם בעד הנזק הוא דשרי למישקל דמיה וע"ז הקשה כת"ר דלפי מה שפי' רש"י בעירובין (דף ס"ב) בהא דאמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להישבון דהיינו משום דקי"ל בדרבה מיניה וכמש"כ התו' שם. והנה בגיטין (דף נ"ג) בסוגי' דהמטמא והמדמע והמנסך פריך למ"ד מנסך ממש הא קי"ל בדרבה מיניה ומשני כדר' ירמיה כו' משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ופרש"י דאגבהה ע"מ לגוזלו וא"כ כ"ז הוא בישראל אבל בעובד כוכבים הרי יש לו להיות פטור במנסך אפילו בכוונה משום קי"ל בדרבה מיניה. דלא שייך לומר גביה משעת הגבהה הוא דקנה דהא גם על שעת הגבהה גופיה יהא פטור משום קי"ל בדרבה מיניה דהא בן נח נהרג על פחות משו"פ וא"כ הרי לא משכחת גביה חיוב תשלומין במנסך כלל דבין על שעת ניסוך בין על שעת הגבהה הוי קי"ל בדרבה מיניה ואמאי שרי למישקל דמיה מיניה עכ"ד והנה מצאתי בס' קצוה"ח (סי' שפ"ה) שכתב בהדיא דלפרש"י בעירובין הנ"ל פטור עובד כוכבים על מנסך משום דבהגבהתו נמי קי"ל בדרבה מיניה וע"ש מש"כ לישב בזה קו' הב"י בחולין (דף מ"א) ע"ש

ונראה לענ"ד לישב בעז"ה ולמצוא פשר דבר דעובד כוכבים חייב במנסך. דהנה בעיקר הא דמבואר שם בגיטין משעת הגבהה הוא דקנה כו' פרש"י בחולין (דף מ"א) בד"ה פטור כו' ז"ל ומשום קי"ל בדרבה מיניה לא מיפטר כו' משעה דאגבהה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי כו' ע"ש והיינו משום דבמגביה דבר של חבירו על מנת להזיק נמי נעשה גזלן וכמבואר בגמ' ב"ק (דף פ"ח) גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה כו' ע"ש ועי' בס' תרומת הכרי (סי' שפ"ו) וכ"כ כל האחרונים בפי' הגמ' בגיטין ע"פ פרש"י בחולין הנ"ל ועי' בס' ישועת יעקב ביור"ד (סי' ד') ובס' תורת יקותיאל שם ובס' תורת גיטין בחי' גיטין שם ועכ"פ הא דמבואר בגמ' גיטין משעת הגבהה הוא דקנה היינו משום דבזה גופיה שמגביה ע"מ לנסך ולאוסרו נעשה גזלן בהגבהה זו והנה בגיטין שם בסוג' מבואר דלמ"ד דבר תורה היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מותר מן התורה אף לכתחילה להזיק לחבירו היזק שאינו ניכר וע"ש ע"ב כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס ופרש"י מטמא ומדמע איסורא דרבנן הוא כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסורא דאורייתא וד"ס צריכין חיזוק ע"ש ועי' בחי' פני יהושע שם שביאר דלכאורה נהי דגוף מטמא ומדמע לא הוי איסור דאו' מ"מ הרי יש כאן איסור דאו' להזיק ממון חבירו ולכך פרש"י כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסור דאורייתא ע"ש ועי' בס' שער המשפט (סי' ס"ו) ועכ"פ לפ"ז נראה ברור דאף דבמגביה דבר של חבירו ע"מ להזיק נמי נעשה גזלן בהגבהתו כנ"ל מ"מ במגביה ע"מ להזיק בהיזק שאינו ניכר לא נעשה גזלן מן התורה בהגבהתו ע"מ להזיק כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה"ת מותר אף לכתחילה להזיק בשל חבירו היזק שאינו ניכר כנ"ל א"כ מכש"כ דלא נעשה גזלן בהגבהה ע"מ להזיק היזק שאינו ניכר וז"ב ולפ"ז נראה דהא דמבואר בגמ' דלרב דאמר מנסך ממש לפיכך לא אמרינן קי"ל בדרבה מיניה משום דמשעת הגבהה הוא דקנה. אף דס"ל לרב היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכמו שפרש"י שם בד"ה ולמאן דיליף קנסא מקנסא וא"כ הא מה"ת לא נעשה כלל גזלן בהגבהה ע"מ לנסך שהוא להזיק בהיזק שאינו ניכר וצ"ל דהא דאמר משעת הגבהה הוא דקנה היינו באמת רק מדרבנן דעכ"פ מדרבנן נעשה גזלן בהגבהה זו דהא מדרבנן בודאי אסור להזיק חבירו היזק שאינו ניכר וממילא בהגבהה ע"מ לנסך שהוא לאוסרו ולהזיקו נעשה גזלן בהגבהה זו כנ"ל והנה גם זה נראה ברור דאף דב"נ נהרג על פחות משו"פ מ"מ על גזל דרבנן בודאי אינו נהרג דלא יוכלו לחייב מיתה

ולפ"ז מיושב שפיר קו' כת"ר דלפי הנ"ל נראה דלמ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק שפיר חייב עובד כוכבים על מנסך ואין לפוטרו מטעם קי"ל בדרבה מיניה דעל חיוב מיתה של שעת ניסוך גופיה לא מיפטר משום קי"ל בדרבה מיניה דאמרינן משעת הגבהה הוא דקנה כמו בישראל דהא מדרבנן נעשה גזלן בהגבהה זו כנ"ל ועל שעת הגבהה גופיה שנעשה גזלן בהגבהתו אין לומר קי"ל בדרבה מיניה דכיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק א"כ מה"ת לא נעשה גזלן כלל כנ"ל רק מדרבנן ובדרבנן לא שייך לומר קי"ל בדרבה מיניה דרבנן לא יוכלו לעשות חיוב מיתה ומ"מ כיון דעכ"פ מדרבנן קנה להיות גזלן שוב לא הוי קי"ל בדרבה מיניה על שעת ניסוך דאמרינן משעת הגבהה הוא דקנה כנ"ל ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר דאפ"ל דס"ל לרב אשי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכדקי"ל ג"כ ולפ"ז עובד כוכבים שניסך בכוונה חייב לשלם ושרי למישקל דמיה מיניה ומ"מ גם דברי הקצוה"ח יש לקיים מ"ש שם (בסי' שפ"ה) לישב קו' הב"י בחולין מ"א בהא דמשני שם בישראל מומר ולא משני בעובד כוכבים וע"ש בקצוה"ח מה שתי' דלא אפ"ל בעובד כוכבים דע"כ יהיה פטור על מנסך דעל שעת הגבהה גופיה הוי קי"ל בדרבה מיניה ע"ש ולפ"ז יש לקיים דבריו ג"כ דהגמ' משני אף למ"ד שמיה היזק דלדידיה פטור עובד כוכבים במנסך ודו"ק

אלא דלכאורה עדיין צ"ע לפמ"ש התו' בגיטין שם בד"י מנסך בטעמא דשמואל כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקי"ל בדרבה מיניה אשעת הגבהה נמי מיפטר דאומר לו הרי שלך לפניך כמו תרומה ונטמאת דכמו דאם נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך הכי נמי כי ניסך ליה איהו כו' ורב סבר כיון דבשעת הגבהה לא שייך למימר דקי"ל בדרבה מיניה יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה שיעשה בידים אחרי כן כו' ע"ש. והנה סברת התו' לרב צריך ביאור ובשכבר אמרתי ע"פ מ"ש התו' שם בראש הדיבור מנסך קי"ל בדרבה מיניה ומטעם שלא יהא כל אחד ואחד הולך כו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן ליה טפי אלא כאילו הוא היזק ניכר ע"ש ולפ"ז מבואר שפיר סברת רב כיון דמטעם שלא יהא עשו אותו כאילו הוא היזק ניכר ממילא חייב על שעת הגבהה ולא יוכל לומר הרי שלך לפניך ואף דעל מעשה ניסוך דידיה הוי קי"ל בדרבה מיניה מ"מ כיון דקנסו אותו על ניסוך דידיה שיהיה כאילו הוא היזק ניכר ממילא עכ"פ חייב על הגבהה דבהיזק ניכר לא יוכל לומר הרי שלך לפניך כמבואר שם בסוגי' שוב מצאתי שכיוונתי בזה לדעת הגאון רע"א בתשובה (סי' קס"ד) שכתב כן ע"ש. וא"כ כ"ז הוא בישראל אבל בעובד כוכבים איך אפשר לחייבו על שעת הגבהה דהרי ישאר הקו' דיהיה יוכל לומר הרי