פרי יצחק חלק א קצח

סמוך מיעוטא לחזקה כנ"ל וסגי ברובא לחודיה אף דהמיעוט שאין מומחין שכיח ג"כ וזהו שכתב הראב"ד הלכך אמרינן רוב המתעסקין בניקור מומחין הן והיינו משום כיון דליכא חזקת איסור שפיר מהני רובא לחוד כנ"ל וזהו שסיים ג"כ דהשתא לגבי שחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. פירש דכיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת צ"ל ע"כ דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דהמיעוט לא שכיח כלל ירך שיש לו היתר ידוע כ"ש שיש לנו לו' כן פי' כיון דיש לו היתר ידוע וליכא חזקת איסור הרי סגי ברובא לחוד כ"ש שיש לנו לומר כן דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן והיינו דלכה"פ איכא רובא דמומחין דהמיעוט ג"כ שכיח וגבי ניקור סגי בהכי ולפ"ז דברי הראב"ד וסגנון לשונו מבוארין שפיר בעז"ה

ועכ"פ מכיון שנתבאר דגם הראב"ד ז"ל לא הקיל גבי ניקור דאמרינן רוב מצויין אצל ניקור מומחין הן אלא משום דירך הוא בחזקת היתר וסגי ברובא לחודיה אפילו אם יהי' המיעוט ג"כ שכיח ולא למד ניקור משחיטה אלא דמכיון דאשכחן גבי שחיטה דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דהמיעוט לא שכיח כלל א"כ מכש"כ דיש לומר גבי ניקור רוב מצויין מומחין הן רוב כזה דגם המיעוט שכיח ומשום דאין ללמוד שיהי' ניקור כשחיטה ממש וכנ"ל ולפ"ז גם גבי מילה הא אפילו אם נימא דדמי לניקור דגם בזה אמרינן רוב מצויין אצל מילה מומחין הן מ"מ אינו מועיל כלל די"ל דזהו רק רובא לבד דגם המיעוט שכיח ולפ"ז אם יש ספק אם נימול כראוי לא מהני הא דרוב מצויין אצל מילה מומחין הן ומשום דאמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דחזקת ערל ואתרע לה רובא ואין לומר דמילה דמי לשחיטה ממש דרוב מצויין מומחין הן וגם המיעוט לא שכיח כלל דהא מהיכי תיתי כיון דלא ילפינן בעלמא משחיטה ממש א"כ כמו דמחלקינן בין ניקור לשחיטה וכנ"ל. לפ"ז אולי יש לחלק ג"כ בין מילה לשחיטה וגבי מילה איכא רובא לבד דגם המיעוט שכיח וכמו גבי ניקור וכנ"ל

אלא דהרשב"א בתוה"ב כתב שם בשם הראב"ד שהביא עוד ראיה לדינו מן האומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצא תרום דאמרינן אין חזקתו תרום ומפרש טעמא דאמרינן דלמא אינש אחרינא שמע ואזל ותרם והוה ליה תורם שלא מדעת בעלים טעמא דשוי שליח הא אם אמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ומצא תרום הרי הוא בחזקת מתוקן כו' ואמאי ניחוש דלמא אתי אינש אחרינא דלא בקי בהפרשת תרומה ואפריש ולא קרא שם וקא שרינן טיבלא אלא ש"מ דרוב מצויין אצל מצות מומחין הן וכיון דיהבי דעתייהו לאפרושי מאיסורא מידק דייקא ועבדא וכן הניקור עכ"ל הראב"ד והנה גם גבי טבל בודאי יש חזקת איסור כ"ז שלא הורמה כמבואר בעירובין (דף ל"ו) ע"ש וצ"ל ג"כ דהא דסמכינן על רוב מצויין אצל הפרשת תרומה מומחין הן וכנ"ל ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא היינו משום דרוב מצויין מומחין הן והמיעוט לא שכיח כלל וכנ"ל גבי שחיטה ולפ"ז נראה לכאורה דלגמרי למד הראב"ד ניקור מטבל והרי גם טבל אפשר בתקנה אם לא יתרום כראוי ול"ד לשחיטה ומ"מ מוכרח דרוב מצויין אצל מצות מומחין הן דהמיעוט לא שכיח כלל ולפ"ז ה"ה גבי ניקור ושאר מצות אמרינן דרוב מצויין מומחין והמיעוט לא שכיח כלל אלא דבאמת הא יש לחלק בפשיטות גם בין ניקור להפרשת תרומה דהפרשת תרומה הוא דבר קל ואין בזה אומנות ולכן אמרינן רוב מצויין בקיאין הן אבל ניקור איכא טרחה יתירה ואומנות גדולה ואין הכל בקיאין בו והרי הרשב"א בתוה"ב שם רצה לחלק מטעם זה בין ניקור לשחיטה ומכש"כ דיש לחלק בין ניקור להפרשת תרומה ולכן נראה לומר ג"כ דהראב"ד לא הביא הך דהפרשת תרומה ללמוד שיהי' ניקור ממש כזה אלא דמכיון דאשכחן גבי הפרשת תרומה דרוב מצויין מומחין הן והמיעוט לא שכיח כלל א"כ כש"כ גבי ירך דיש לה חזקת היתר דאמרינן רוב מצויין מומחין דסגי ברובא לחוד וכמו שכתב מתחילה לענין שחיטה

אך הנה ראיית הראב"ד מהא דמשמע דאם אמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ומצא תרום הרי הוא בחזקת מתוקן ול"ח דלמא אתא אחרינא דלא בקי בהפרשת תרומה ואפריש ובע"כ דרוב מצויין אצל מצות מומחין הן. נלענ"ד לחלק בפשיטות דהנה לכאורה בלא"ה ראי' ברורה דאמרינן רוב מצויין אצל מצות מומחים הן ממעשים בכל יום דאנו סומכין בכמה מצות על נשים כמו מליחת הבשר וכדומה ולא אמרינן דלמא לא בקיאי שפיר והלוקח תבואה מעם הארץ א"צ להפריש תרומה גדולה והוא פשוט בכל הש"ס דלא נחשדו ע"ה על תרומה גדולה ולא אמרינן דלמא לא בקי שפיר וא"צ לה"ר מכח דיוקא. ולכן נלענ"ד דזה אינו ענין לרוב מצויין אצל מצות מומחין הן ומשום דנראה דהא דמצינו מחלוקת בפ"ק דחולין אי סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן היינו משום דרוב אנשים בודאי אינם מומחים לשחיטה אלא דמ"מ אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דעפ"י רוב מי שאינו מומחה אינו נזקק לשחיטה אבל אם היו רוב אנשים מומחים לשחיטה בודאי לא היה מחלוקת כלל דודאי אזלינן בתר רובא שהם מומחים ועי' בד"מ סי' א' ולפ"ז נראה דבמצות דידוע דרוב אנשים מומחים הם בודאי מהני וכמו במליחה דידוע דרוב נשים בקיאין במליחת בשר ולכן סמכינן ע"ז מן הסתם וכן ה"ה לענין הפרשת תרומה דהוא דבר קל וידוע שרוב אנשים בקיאים בהפרשה ולכן אי הפריש אחד תרומה חזקתו מתוקן דאזלינן בתר רובא דעלמא דבקיאין בהפרשה. אבל בדבר שידוע דרוב אנשים בודאי אין מומחים בזה וכמו גבי ניקור אלא דנימא דמ"מ רוב המצויין אצל ניקור מומחין הן דאם לא היה מומחה לא יטפל לנקר ע"ז צריך ראיה גדולה אם יש לדמות לשחיטה דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומשום דיש לחלק בין שחיטה לניקור כמ"ש הרשב"א וכנ"ל משא"כ בהפרשת תרומה בודאי אפ"ל דאין זה משום דרוב מצויין מומחין הן אלא משום דס"ל להגמ' דרוב העולם מומחין הן לזה וכנ"ל

מיהו מ"מ נראה די"ל גבי מילה רוב מצויין אצל מילה מומחין הן ודמי לשחיטה ממש דהמיעוט לא שכיח כלל. ומשום דבמילה הוא מסוכן אם ימול מי שאינו בקי ולפיכך אין אדם נזקק להיות מוהל אלא א"כ הוא מומחה ואומן בזה. ומצאתי הדבר מפורש בתו' מגילה (דף ד' ע"ב) ד"ה ויעבירנה ז"ל אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא כו' וגם אין אדם מל אלא א"כ הוא בקי דסכנה יש בדבר ע"ש. אלא דהראשונים תי' לקו' התו' בפנים אחרים עי' בחי' הרשב"א ריש פ' לולב וערבה ובחי' הריטב"א מגילה שם ולהר"ן בר"ה פ"ד ע"ש ומשמע לכאורה דלא ס"ל כסברת התו' הנ"ל אך מ"מ אין הכרע דחולקים על סברא זו והא דלא תי' כן היינו משום דבאמת תי' התו' אינו מספיק כ"כ לישב קו' הנ"ל דהא בהכרח למוהל למול פעם ראשון וכיצד נעשה בקי אם לא שילמוד מן הבקי ואכתי הא איכא למיגזר שמא ילך אצל בקי ללמוד

אולם בכ"ז נלע"ד דאפילו אי נימא דמילה דמי לשחיטה ממש דאמרינן רוב מצויין אצל מילה מומחין הן דהמיעוט לא שכיח כנ"ל מ"מ אין להקל בספק אי נימול כראוי מטעם זה ודברי הח"ס צע"ג. ומשום דהנה באמת נראה מדברי הראשונים דהא דקי"ל גבי שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וסמכינן על רוב זה נגד חזקת איסור דבהמה היינו דוקא במקום דליכא ריעותא קמן אבל היכא דאיכא ריעותא קמן איתרע לה רובא ומוקמינן לה אחזקה והנה הרי"ף כתב בפ"ק דחולין דהלכה הוא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואי קשיא לך הא דאמר ר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דשמעת מינה דספק שחיטה לחומרא וקיימא לן דהלכתא היא התם כגון דאתיליד ריעותא בסכין אבל הכא כיון דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמאן דאתידע לך במה נשחטה דמי עכ"ל ע"ש וביאור דבריו עי'