פרי יצחק חלק א קצז

ממדת חסידות ועכ"פ לפ"ז נראה דדוקא גבי אבידה או בטעינה הנה צריך לפנים משוה"ד להחזיר או לסייע אעפ"י שאינו לפי כבודו ומשום דנהי דפטור מן הדין משום כבוד הבריות מ"מ כדי שלא יהא חבירו נפסד על ידי זה צריך להחמיר ולמחול על כבודו לפנים משוה"ד אולם במצוה שבין אדם למקום כל היכי דפטור משום כבוד הבריות ומכש"כ בדאיכא כבוד תורה א"צ כלל למחול על כבודו אפילו לפנים משוה"ד ואפי' מדת חסידות ליכא דלא דמי כלל לאבידה כנ"ל ולפ"ז מיושב קו' הטורי אבן בהא דלא מחלו על כבודם לקיים מ"ע דועמדו ומשום דזהו רק מצוה שבין אדם למקום דאין נ"מ לחבירו אם מעיד מיושב או מעומד ולכך כיון דפטור מן הדין אין לנו שיהא צריך למחול על כבוד תורתו לפנים משוה"ד ואדרבה אין לו לזלזל בכבוד תורתו דל"ד למ"ש הרמב"ם גבי אבידה וכנ"ל. וכן מיושב בזה ג"כ קו' כת"ר דלענין להחמיר ולפשוט טליתו בשוק לבזות את כבודו במקום שהוא פטור מן הדין א"צ כלל למחול על כבודו אפי' לפנים משוה"ד: עוד להרה"ג הנ"ל

ולענין קטן המסורבל בבשר שהעטרה מכוסה ברוב גובהה או הקיפה ויש ספק שלא נימול מתחילה כראוי שכתבתי להחמיר דצריך למולו משום דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא והילד הוא בחזקת ערל ויש לחלק בין זה לשחיטה דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וע"ז תמה כת"ר דהא גם בשחיטה איכא חזקת אבמ"ה ואפ"ה סמכינן ארוב מצויין ובאמת גם הח"ס אמר כן דחזקת ערל לא הוי רעותא בזה דאדרבה נגד החזקה יש רוב המצויין כמו גבי שחיטה עכ"ד. והוא תמוה דדעת החתם סופר מבואר שם בהדי' דיש להחמיר בספיקא למולו שנית מטעם ספק דאורייתא לחומרא אלא דכתב שם דצריך לעיין קצת מטעם רוב מצויין ע"ש והנה אמת שבמכתבי הראשון קצרתי בפרט זה במקום שהיה לי להאריך: והנה זה צריך לפנים דהוא דבר ההוה ומצוי שזמן מה אחר המילה נמצא העטרה מכוסה ברוב גובהה ויש ספק אי הוא משגיאת המוהל שלא מל כראוי או שנעשה אח"כ ע"י סרבול הבשר וכדומה ונ"מ רבתא לדינא דאם נימול כראוי ואח"כ נתכסה ע"י סרבול הבשר סגי בשנראה מהול קצת א"צ למול ואם לא נימול מתחילה כראוי הרי הן ציצין המעכבין את המילה וכמבואר כ"ז בדברי הפוסקים

כבר כתבתי שבספר שו"ת שמש צדקה ח' יור"ד סי' י' כתב בזה"ל אבל אם אינו נימול כראוי בשעת קישוי הייתי חוכך להחמיר להצריכו תיקון ע"י אזמל דלמא מתחילה לא נימול כהלכה והוי ספק ערל דאורייתא דנקטינן לחומרא עכ"ל וכ"כ בפשיטות בספר חכ"א ה' מילה באם לא נראה בשעת הקישוי רק ראש הגיד לא מבעי אם יש לספק שמא לא חתך בשעת מילה כל העור דהוי ספיקא דאורייתא שצריך לחתוך כל העור כדין ע"ש אולם בספר שו"ת חתם סופר ח' יור"ד סי' רמ"ח צדד בזה להקל וע"ש שכתב ז"ל ונראה פשוט דבספק אי היה כך מעיקרא משגיאת המוהל או לא אלא מסרבול בשר אזלינן בספיקא לחומרא דספק דאורייתא הוא כו' האמנם אם יארע כזה במקום אחר צריכים לעיין בזה קצת כי אעפ"י שהתינוק יש לו חזקת ערל שהרי נולד ערל מ"מ י"ל נמי רוב מצויין אצל מילה מומחין הן והרי סמכינן אחזקה זו גבי שוחט נגד חזקת אינו זבוחה דבהמה ולאו דוקא המצויין אצל שחיטה אמרינן כן אלא ה"ה בכל כי האי גוונא כדילפינן מינה לגבי ניקור ובדיקה וכדומה וכמ"ש הראב"ד הביאו הרא"ש פרק גיד הנשה סי' י"ט ע"ש היטב וה"ה כאן עכ"ל הח"ס ע"ש ולענ"ד נראה דיש לדון בדבר

והנה ז"ל הראב"ד הביאו הרא"ש פ' גה"נ והרשב"א בתוה"ב שער ג' בית ג' מדקאמר שלימה אין כו'. מכאן יש ללמוד שאם בא אחד מעלמא ונקר הבשר והלך לו כו' ואותו המנקר לא נודע לנו אם הוא בקי בניקור או לא בחזקת היתר הוא דתלינן שיפה ניקר ובקי הוא בניקור דאלת"ה כו' ואין דומה להא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כי הבהמה בחייה אין בה שום היתר לפי שא"א לכזית בשר בלא שחיטה ומשו"ה קיימא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה אבל ירך כולה בחזקת היתר חוץ מן הגיד הלכך אמרינן רוב המתעסקין בניקור מומחין הן. דהשתא גבי שחיטת בהמה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כו' ירך שיש לו היתר ידוע כ"ש שיש לנו לומר כן עכ"ל הראב"ד ע"ש ולפ"ז הרי אדרבה משמע מדברי הראב"ד שלא התיר לגבי ניקור משום הך סברא לחודיה דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן כמו גבי שחיטה אלא בצירוף מש"כ שם דירך כולה בחזקת היתר ואינו דומה להא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל אי היה ירך ג"כ בחזקת איסור לא היה מתיר משום דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן ולפ"ז גבי מילה דהוא בחזקת ערל ממש כ"ז שלא נימול צריך למיזל בספיקו לחומרא ואין להקל מטעם רוב מצויין אצל מילה מומחין הן וכנ"ל

אלא דאריכות דברי הראב"ד וסגנון לשונו צע"ג לכאורה שהרכיב שני טעמים יחד דבתחילת דבריו כתב להתיר מטעם דירך כולה בחזקת היתר ואינו דומה להא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וסיים דהלכך אמרינן רוב המתעסקין בנקור מומחין הן ולמד משחיטה וצע"ג דממ"נ דאי נימא דיש לומר גבי ניקור רוב מצויין אצל ניקור מומחין הן כמו גבי שחיטה א"כ אפילו אי הוה הירך בחזקת איסור היה מותר מטעם זה. וכמו שחיטה דבודאי יש לה חזקת איסור ומ"מ מותר מטעם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ועוד מה זה שכתב אבל ירך כולה בחזקת היתר הלכך אמרינן רוב המתעסקין בנקור מומחין הן איך תלי' זה בזה גם סגנון דבריו צע"ג ונראה לענ"ד לפרש דבריו ע"פ מה שהקשו כל הראשונים בהא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואתרע לה רובא ותירצו משום דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ולא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ואפילו לר"מ דחייש למיעוט למיעוטא דלא שכיח לא חייש וכדאמר בריש פרק בנות כותים וכן בריש מסכת גיטין ספרי דדיינא מיגמר גמירי ולכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. עי' בתו' בכורות (דף כ) ד"ה חלב פוטר וברא"ש שם ולהרא"ש פ"ק דחולין סי' ט"ז ולהרשב"א והרא"ה בספר תוה"ב ע"ש ועפ"ז נראה לבאר דברי הראב"ד ז"ל והיינו דבודאי אין ללמוד ניקור משחיטה לענין רוב מצויין מומחין הן ויש לחלק בכמה גווני דבשחיטה אם לא יהי' מומחה הרי שחיטתו פסולה וא"א בתקנה גם א"א לעמוד על הבירור ויאכיל נבילות אבל גבי ניקור הרי אפילו אם לא יהא מומחה מ"מ אפשר לעמוד על הבירור ואפשר בתקנה ולפ"ז בודאי בניקור קרוב יותר שאינו מומחה ינקר ממה שישחוט אינו מומחה ואפילו אי נימא דבכ"ז מסברא יש ללמוד ניקור משחיטה דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן דמסברא מי שאינו מומחה לא יטפל בניקור אולם היינו אי היה סגי ברובא לחוד אבל באמת לא סגי ברובא לבד ומשום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וכנ"ל. ורק דגבי שחיטה אמרינן דרוב מצויין מומחין הן והיינו כמעט כולו דהמיעוט לא שכיח כלל ולענין זה בודאי דאין ללמוד ניקור משחיטה דנימא דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן ולא יהי' אפילו מיעוט דשכיח כנ"ל ולפ"ז אם היה לירך חזקת איסור היה אסור אם ניקר אחד את הבשר ולא נודע אם הוא מומחה ומשום דאף אי נימא מסברא דרוב מצויין מומחין הן מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכנ"ל

ועפ"ז יתבאר דברי הראב"ד ז"ל שכתב מתחילה דאם בא אחד מעלמא וניקר הבשר והלך לו ולא נודע אם הוא בקי בניקור שהוא מותר וכתב הטעם משום דירך כולה בחזקת היתר חוץ מן הגיד ואינו דומה להא דאמרו בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ולפ"ז כיון דירך אינו בחזקת איסור ל"ש לומר