פרי יצחק חלק א קצו

עם הא דאמרו מי דחינן איסורא מקמי ממונא וז"ב ועי' בתו' שבועות שם ד"ה אבל בסוף הדבור שכתבו והשתא נמי ניחא הא דאיצטריך לשנוי' התם שאני ממון דאיתיהיב למחילה ונראה שהתו' פירשו כנ"ל

ועל פי דברי השיטה הנ"ל שהסביר דעשה דממונא אפשר להבטל ע"י מחילה והוי דומיא דאונס כנ"ל נלע"ד לישב דברי הגמ' בב"מ (דף ל"ב) מנין שאם א"ל אביו היטמא או שא"ל אל תחזיר שלא ישמע לו ת"ל כו' ופריך טעמא דכתב רחמנא כו' הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה כו' ס"ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום כו' הלכך ליציית ליה קמ"ל דלא לישמע ליה ועי' בשיטה מקובצת שכתב משמע דאאל תחזיר נמי קאי וכן פירשו לעיל בתו' רבינו שמשון והקשה מהר"ם דמאי פריך הא אמרינן לעיל דלא דחינן איסורא מקמי ממונא א"כ לית לן למדחי עשה דכבוד מקמי השבת אבידה ע"ש עוד הקשה שם בשיטה היכי ס"ד דעשה דכבוד דחי אפי' לאו גרידא הא אי אמר אביו לא בעינא להאי כבוד מי איתא לעשה כלל. כדאיתא בפ' אלו נערות דעשה דולו תהיה לאשה לא דחי לאו דממזרת משום דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל ע"ש ונראה לישב ע"פ מה שהקשו התו' ביבמות (דף ה') בד"ה ואכתי מאי פריך הגמ' תיפוק ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והא לאו ועשה דטומאה אינו שוה בכל ועשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ואומר ר"י דלא פריך אלא אאל תחזיר אבידה דלמה לי קרא להכי דלאו ועשה שוה בכל הוא ע"ש וכיון דכל דברי הגמ' הוא רק אאל תחזיר אבידה לפ"ז קושיא חדא מתורצת בחברתה והיינו דהא דלא דחינן איסורא מקמי ממונא הוא משום דעשה דממונא אפשר להיבטל דאם אמרו בעלים לא בעי לה ליתיה לעשה כלל והוי דומיא דאונס וכן עשה דכבוד דמי' לה דג"כ אפשר להיבטל דאי אמר אביו לא בעי להאי כבוד ליתיה לעשה כלל כנ"ל ולפ"ז מ"ע דאבידה ומ"ע דכבוד שניהם שקולין הן דתרווייהו אפשר להיות בטלין והם דומיא דאונס כנ"ל ולפ"ז שפיר פריך הגמ' ואמאי האי עשה כו' ואף דלא דחינן איסורא מקמי ממונא מ"מ הא הטעם הוא דעשה דממונא אפשר להיבטל והרי גם עשה דכבוד לא עדיף מינה כנ"ל וכן משני הגמ' שפיר דס"ד אמינא הואיל והוקש כו' ואף דעשה דכבוד הוי דומיא דאונס דאי אמר לא בעי כנ"ל מ"מ הרי גם עשה דאבידה לא עדיף מינה ושפיר הוי אמינא דעשה דכבוד דוחה ל"ת ועשה דאבידה הואיל והוקש כו'

ומה שהקשה כת"ר לשיטת הרמב"ם דס"ל דלפנים משורת הדין גם זקן ואינו לפי כבודו צריך להחזיר אבידה וכמבואר בדבריו בפי"א מה' גזילה ואבידה הלכה י"ז לפ"ז קשה מסוגיא דמנחות (דף ל"ז ע"ב) גבי רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא איפסיק קרנא דחוטיה ולא א"ל ולא מידי כד מטא לביתיה א"ל מהתם איפסיק א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה ופריך והא אמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כו' וקשה דמאי פריך דלמא הא דאמר מר בר רב אשי אי אמרת לי מהתם שדיתיה היינו שהיה מחמיר על עצמו לפנים משורת הדין לפשוט טליתו בשוק והיה מוחל על כבודו כדי שלא לעבור על איסור הוצאה עכ"ד הנה כיוצא בזה הקשה הטורי אבן במגילה (דף כ"ח) בהא דמבואר בשבועות (דף ל') רב יימר הוי ידע ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לכולהו אמר כו' עשה דכבוד תורה עדיף. והקשה הטורי אבן ואמאי הי"ל למחול על כבודם כדי לקיים אידך עשה דועמדו וע"ש שהביא ראיה מזה לשיטת הריב"ש בתשובה (סי' ר"כ) בשם הראב"ד דאע"ג דקי"ל דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ היינו דוקא בקימה והידור אבל אין ת"ח יכול למחול על כבודו במקום בזיון ע"ש אולם באמת כ"ז לא יועיל לשיטת הרמב"ם דס"ל דלפנים משוה"ד גם זקן ואינו לפ"כ צריך להחזיר אבידה א"כ בודאי דצריך למחול על כבודו לקיים מ"ע דועמדו ולפ"ז הרי קשה כנ"ל ועי' בתומים בסי' כ"ח שכתב ג"כ דלפמש"כ הרמב"ם גבי אבידה דלפנים משוה"ד צריך להשיב אעפ"י שאינו לפ"כ ולפ"ז בדבר איסור לא שייך גדול כ"ה דחובה עליו שיהיה מוחל על כבודו וע"ש שמחלק בין כבוד עצמו לכבוד אחרים ותי' בזה קו' התו' בשבועות שם שהקשו אמאי מעיד באיסורא ע"ש. והנה לכאורה דבריו צ"ע מסוגיא דמנחות הנ"ל אך יש לישב ודו"ק ועכ"פ זה בודאי נשמע דלכה"פ יש להחמיר לפנים משורת הדין בדבר איסור כמו בממונא וכגון אבידה וכנ"ל ולפ"ז צ"ע מסוגיא דמנחות וכמו שהקשה כתר"ה

ונראה לענ"ד לישב ומתחילה נישב קו' כתר"ה דנראה דלהחמיר ולפשוט טליתו בשוק במקום שפטור משום כבוד הבריות א"צ אפילו לפנים משוה"ד ול"ד לאבידה דס"ל להרמב"ם דגם זקן ואינו לפ"כ מחזיר לפנים משוה"ד והנה לא מבעי אי נימא דעובדא דמר בר רב אשי הוי בטלית קטן שלו דבכה"ג מקרי גנאי גדול לפשוט טליתו בשוק וכמש"כ המג"א (בסי' י"ג סק"ח) ע"ש ולפ"ז אפשר לחלק בין גנאי קטן לגנאי גדול והיינו דדוקא גבי אבידה דהוי רק גנאי קטן וכמש"כ התו' בשבועות שם לכך יש לו להחמיר ולמחול על כבודו לפנים משוה"ד אולם בגנאי גדול אפשר דא"צ למחול על כבודו אפילו לפנים משוה"ד וכיוצא בזה מחלק בחי' הר"ן לסנהדרין (דף יט) לגבי מלך ע"ש וביותר יש לומר ומשום דנראה לענ"ד דגם גבי אבידה אם אחד הוא ערום ורואה אבידה בחוץ א"צ לרוץ ערום להחזיר אבידה אפילו לפנים משוה"ד והוא ע"פ מש"כ התו' בב"מ (דף כ"ד) גבי הא דאבוה דשמואל אשכח כו' ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משוה"ד הא דלא מייתי קרא דאשר יעשון כדמייתי לקמן בעובדא דר' ישמעאל היינו משום דלא מייתי קרא דאשר יעשון אלא במקום שאחרים חייבין והוא פטור כמו בעובדא דר' ישמעאל דזקן ואינו לפ"כ הוה ועשה לפנים משוה"ד כמו אחרים והכא כ"ע פטורים לכך לא מייתי קרא הכא. ומ"מ משום לפנים משוה"ד בעי ליה לאהדורי כיון שאינו מתחסר ממונא ע"ש ועכ"פ מתבאר מדבריהם דבעיקר הא דמבואר בגמ' דר' ישמעאל בר"י לפנים משוה"ד הוא דעבד ומייתי ע"ז קרא דאשר יעשון היינו משום דאחרים חייבין ועשה לפנים משוה"ד כמו אחרים ולפ"ז נראה דמש"כ הרמב"ם דלפנים משוה"ד גם זקן ואינו לפ"כ מחזיר אבידה היינו דוקא אם אינו לפ"כ מחמת חשיבותו מפני חכמתו או שהוא זקן מכובד לכך צריך לפנים משוה"ד למחול על כבודו לעשות עצמו כמו אחרים. אבל בדבר שהוא בעצם גנאי לכל אדם כמו לילך ערום בשוק דכל אדם פטורין להחזיר ולא מחמת חשיבותו. א"צ לרוץ ערום להחזיר אבידה אפילו לפנים משוה"ד ואע"ג דאבוה דשמואל אהדרינהו לפנים משוה"ד אע"פ שגם אחרים פטורין היינו משום שאינו מתחסר ממונא אבל לבזות כבודו א"צ דאין חסרון גדול מבזיונו ולכך א"צ להחזיר לפנים משוה"ד ולפ"ז ניחא שפיר קו' כתר"ה אפילו אי נימא דעובדא דמר בר רב אשי הוי בטלית גדול שלו דבכה"ג לא הוי רק גנאי קטן ועי' מג"א שם. מ"מ כיון דהוא גנאי לכל אדם אין לו למחול על כבודו ולהפשיט טליתו לבזות א"ע דגם גבי אבידה בכה"ג א"צ להחזיר אפילו לפנים משורת הדין וכנ"ל

ועוד י"ל והוא העיקר לענ"ד ולישב ג"כ קו' הטורי אבן כנ"ל והיינו דבעיקר הדבר שכתב הרמב"ם דלפנים משוה"ד צריך להחזיר אבידה אעפ"י שאינו לפ"כ והוא מעובדא דר' ישמעאל בר"י בב"מ שם דפריך בגמ' והא ר' ישמעאל בר"י זקן ואינו לפ"כ הוה ומשני לפנים משוה"ד הוא דעבד אין זה משום ליתא כדי לקיים המ"ע בלבד ומשום דבאמת עיקר לפנים משוה"ד הונח רק על מצות שבין אדם לחבירו דלפיכך קרי לה לפנים משוה"ד. וע"ש בברייתא דמייתי הגמ' שם המעשה זה הדין אשר יעשון זה לפנים משורת הדין ולא מצינו בגמ' לשון לפנים משוה"ד רק במה שבין אדם לחבירו והיינו משום דאף בדברים שפטור מן הדין מ"מ א"צ לעמוד על דין תורה אלא דצריך להכנס עם חבירו לפנים משוה"ד אולם במצות שבין אדם למקום שנוגע רק לכבוד שמים אין נכנס בגדר לפנים משוה"ד כלל רק דלפעמים צריך להחמיר