פרי יצחק חלק א קצה

הוא ונדחה אפי' באיסורא וכדמסיק הגמ' בברכות שוא"ת שאני ותי' דשאני מ"מ דגנאי גדול הוא אבל גבי עדות לא הוי רק גנאי קטן ולא שרי באיסורא ע"ש ולפ"ז אי נימא דלגבי ת"ח להעיד בעמידה ג"כ לא הוי רק גנאי קטן ולפ"ז קשה אמאי נדחה מ"ע דועמדו משום כבוד הבריות כנ"ל הא מ"ע דועמדו לא הוי מצוה דממונא אף כשמעיד בממונא וכש"כ כשמעיד באיסורא ואינו נדחה בגנאי קטן אף בשוא"ת כנ"ל ובע"כ מוכרח מזה דדוקא עצם העדות להעיד לבי דיינא דזוטר מיניה לא הו' רק גנאי קטן אולם להעיד בעמידה נחשב לגנאי גדול לת"ח ולפיכך ניחא שפיר דת"ח מעיד מיושב ומשום דנדחה מ"ע דועמדו משום כ"ה דבמקום גנאי גדול גם איסורא כמו פסח ומילה נדחה משום כבוד הבריות ועכ"פ מכיון דמוכרח מהש"ס דעמידה לעמוד ולהעיד מקרי בזיון גדול וכן מבואר בגמ' גבי ינאי המלך דמלך בע"כ צריך לעמוד אם יצטרך להעיד ולפ"ז היינו דכ"ג ומלך א"צ להעיד אף באיסור וזהו שיטת הרמב"ם לפי פי' הכס"מ ומתבאר מדברי הגמ' וכנ"ל

אולם התו' בסנהדרין ובשבועות שם דס"ל דגם כ"ג ומלך צריכין להעיד באיסורא נראה דס"ל דגבי כ"ג ומלך הוי עמידה בב"ד רק גנאי קטן ואע"ג דגבי ת"ח מוכרח אח"כ דלעמוד ולהעיד הוי גביה גנאי גדול מדמעיד מיושב כנ"ל מ"מ גבי מלך וכ"ג הוי לגבייהו גנאי קטן להעיד בעמידה ולהכי צריכין להעיד באיסורא והנה התו' בסנהדרין ובשבועות שם הקשו בהא דאמר עשה דכבוד תורה עדיף וא"כ כש"כ כבוד מלך שהרי אינו יכול למחול על כבודו ואמאי אוקמא שמעון בן שטח לינאי המלך ותי' דבמקום שאין ת"ח מוחל על כבודו חמיר כבוד תורה מכבוד מלך ומה שיכול למחול על כבודו משום דתורה דיליה היא ע"ש ולכאורה צ"ע דמאי חומרא וקולא שייך בזה נהי דכבוד תורה חמור מכבוד מלך מ"מ סוף סוף אין זה לפי כבוד המלך ואמאי צריך לעמוד מיהו לפי מה שהבינו האחרונים בפי' דברי הגמ' בהא דאמר עשה דכבוד תורה עדיף דהיינו משום דעשה דכבוד תורה היא חמורה ודוחה לעשה קלה דועמדו וכנ"ל ולפ"ז י"ל דהיינו מש"כ התו' דכבוד תורה חמיר מכבוד מלך והיינו דכבוד מלך לא חמיר משאר עשה ואינו דוחה לעשה דועמדו. אך באמת עדיין צ"ע דמ"מ כיון דאין כבודו של מלך לעמוד בב"ד הרי הוא בכלל כבוד הבריות דדוחה בשוא"ת אפי' פסח ומילה ועוד דבאמת כבר בארנו גם בפי' דברי הגמ' דעיקר הטעם דת"ח מעיד מיושב היינו באמת משום כבוד הבריות וא"כ קשה מ"ש מלך ומה נ"מ דכבוד תורה חמיר מכבוד מלך ולכן נראה לומר כנ"ל דס"ל להתו' דגבי מלך לא הוי עמידה בב"ד רק גנאי קטן ולפיכך אין נדחה עשה דועמדו משום כ"ה וכנ"ל וזהו ג"כ מש"כ התו' דכבוד תורה חמור מכבוד מלך: והיינו דדוקא לגבי כבוד תורה דחמיר מקרי עמידה גנאי גדול ונדחה עשה דועמדו משום כבוד הבריות ומקרא דלאחותו כנ"ל. אולם גבי כבוד מלך קילא נחשב עמידה לפני ב"ד רק לגנאי קטן ולא נדחה מ"ע דועמדו משום כבודו דהיינו משום כבוד הבריות כנ"ל

וכן נלע"ד לבאר בזה דברי רש"י בשבועות (דף לא) גבי לאפוקי מלך וע"ש בד"ה כש"כ מלך דמדאורייתא לא חזי שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין ודרך בזיון הוא לו עכ"ל ע"ש ולכאורה צ"ע כיון דדרך בזיון הוא לו יהיה מעיד באמת מיושב כמו ת"ח ואמאי נדחה מ"ע דעדות משום בזיון דעמידה הא יותר טוב לדחות מ"ע דועמדו ואם לא אפשר לדחות מ"ע דועמדו משום כבוד מלך אמאי נדחה מ"ע דעדות אולם לפמ"ש י"ל דס"ל לרש"י ג"כ כנ"ל דלגבי מלך הוי עמידה בב"ד רק גנאי קטן וכיון דמ"ע דועמדו לא נחשב למצוה דממונא אף אי מעיד בממונא דהוי כשאר המצות וכמו פסח ומילה וכמש"כ למעלה לכן לא נדחה מפני כבוד הבריות בגנאי קטן. דדוקא גבי ת"ח הוי עמידה גנאי גדול ולכך מעיד מיושב דנדחה מ"ע דועמדו משום כ"ה כנ"ל מלאחותו משא"כ מלך כנ"ל. אלא כיון דמ"מ הוי עמידה גנאי קטן לכה"פ לכן נדחה עיקר מ"ע דעדות דא"צ להעיד כלל ומשום דעיקר מ"ע דעדות בממונא הוי מצוה דממונא וכמו אבידה ונדחה אפי' בגנאי קטן וכמבואר גבי צורבא מרבנן להעיד לקמיה דזוטר מיניה וה"ה במלך דאינו מעיד בממונא משום גנאי דעמידה וכנ"ל אך לשיטת הרמב"ם הוי עמידה במלך וכ"ג גנאי גדול ולכך א"צ להעיד גם באיסור כנ"ל. רק דעדיין צ"ע לשיטת הרמב"ם דס"ל דעמידה בב"ד הוי גנאי גדול גבי מלך א"כ קשה דיהי' מעיד מיושב כמו ת"ח דיהיה נדחה מ"ע דועמדו משום כבודו ואמאי אוקמא ליה שמעון בן שטח לינאי המלך וכמו שהקשו בתו' אך יש לומר ע"פ מש"כ בחי' הר"ן שם (דף י"ט) ע"ש ודו"ק ואיך שיהי' כיון דמ"מ בע"כ צריך לעמוד כמבואר בגמ' לכך אינו מעיד אפי' באיסור וכן כ"ג לא עדיף ממלך וכנ"ל

שוב הביא כת"ר קו' האחרונים בהא דמבואר בברכות שם בסוגיא דמוצא כלאים בבגדו שאני התם דכתיב והתעלמת וליגמר מיניה איסורא מממונא לא ילפינן והא אדרבה ממון חמור דאין הולכין בממון אחר הרוב והנה כיוצא בזה הקשה התו' בב"מ (דף כ') בהא דמבואר שם היכי פשיט מר איסורא מממונא ע"ש ותי' התו' שם לא שייך בכאן ועי' בספר שושנת העמקים להגאון בעל פרמ"ג בכלל וא"ו שהאריך בזה ובספר פני יהושע הקשה ג"כ מהא דבכמה מקומות ילפינן איסורא מממונא ותי' ע"ז דהא דאמרינן איסורא מממונא לא ילפינן היינו דלענין כבוד הבריות לא שייך למילף מממונא כיון דקי"ל אבידתו קודמת לשל כל אדם א"כ מה"ט גופיה בזקן ואינו לפ"כ שאין דרכו לטפל אפילו באבידת עצמו א"כ מכש"כ שאין מחויב לטפל באבידת כל אדם וכת"ר כתב דדברי הפ"י צ"ע דהרי לפי דבריו ליכא למילף מוהתעלמת לשאר דבר שבממון חוץ מאבידה והרי מצינו דכ"ה דוחה בממון כהאי דשבועות עכ"ל ובמח"כ לא דק בזה דבכל מצוה שבממון דינא הכי דשלו קודם לשל כל אדם מאפס כי לא יהיה בך אביון וכן גבי עדות ה"ה וכמבואר במשנה בכורות (דף כ"ט) ובשו"ע חו"מ (סי' ט') ע"ש ועכ"פ אין חילוק בין אבידה לעדות

אולם לענ"ד נראה לישב בפשיטות ואני תמה על האחרונים שהקשו על הגמ' מהא דמצינו דממון חמור מאיסור או מהא דבמקום אחר ילפינן איסורא מממונא והרי הכא לענין דיחוי קיימינן שיהיה נדחה מ"ע משום כבוד הבריות ולענין זה בודאי דממונא קיל מאיסורא וכמבואר בהדיא בב"מ (דף ל') דשקיל וטרי בגמ' על הברייתא דוהתעלמת כו' למאי איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה כו' ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ע"ש. ועי' בתו' שם דעיקר סמיך על הך ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ע"ש ומפורש בהדיא דלענין דיחוי עשה דממונא קיל יותר מאיסורא ולפ"ז ה"נ לענין כבוד הבריות שידחה מ"ע או ל"ת דאורייתא לא ילפינן איסורא מממונא וביאור הדבר דמי דחינן איסורא מקמי ממונא עי' בשיטה מקובצת שם שכתב וז"ל ונ"ל דה"פ משום דכיון דאפי' בעל אבידה כהן אינו רשאי להטמא בה היאך יטמא זה בשבילה והרי אם באו בעלים ואמרו לא בעי לה ליתא לעשה כלל הלכך לא דחינן מצות עשה משום מצוה שבממון שאם הפקיר בעליו ממונו פטור זה מאותה מצוה שהרי חייב לומר כן כדי שלא יטמא כהן כו' ודמיא לההיא דגרסי' בכתובו' גבי האונס שותה בעציצו אימור דאמרינן דאתי עשה ודוחה ל"ת כו' אבל הכא אי אמרה לא בעי מי איתא לעשה כלל כלומר הואיל ואפשר לבטלה אעפ"י שאמרה בעינא ליה אין שומעין לה ע"ש. ודברים אלו כהוויתן יפיצו אור גם בביאור דברי הגמ' בברכות שם איסורא מממונא לא ילפינן והיינו דלענין שיהיה נדחה מ"ע משום כ"ה לא ילפינן איסורא מממונא ומשום דמצוה זו אפשר. לבטלה דאי אמרו הבעלים לא בעי לה ליתיה לעשה כלל ועוד דהבעלים גופיה אם היה לא לפי כבודם היה מניחה ולא היה מטפל בה ואיך יטפל זה בשבילה כיון שגם בשלו לא היה מחזיר ועכ"פ הא דמבואר איסורא מממונא לא ילפינן הוא דבר אחד