פרי יצחק חלק א קצב

מקרי אבידה אין שוה בכל. כיון דבגנאי גדול פטור זקן ואינו לפ"כ בהחלט מלהשיב אבידה ומכש"כ בכה"ג כנ"ל וזה ברור ועי' להתומים בסי' כ"ח ע"ש ודו"ק

והנה לפי שיטת הי"מ וכנ"ל דעשה דהשבת אבידה מקרי אינו שוה בכל הקשה לי בן אחי האברך החריף ושנון מו"ה ישראל משה נ"י מגמ' ב"מ (דף ל"ב) דמייתי שם ברייתא דת"ר מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שא"ל אל תחזיר מנין שלא ישמע לו שנאמר כו' ופריך בגמ' טעמא דכתב רחמנא כו' הא לא"ה הו"א צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כו' ע"ש והנה התו' ביבמות (דף ה) ד"ה ואכתי הקשו דמאי פריך האי עשה כו' והא לאו ועשה דטומאה אינו שוה בכל והרי עשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ותי' דלא פריך אלא אאל תחזיר אבידה דל"ל קרא להכי דלאו ועשה שוה בכל הוא ע"ש וכן פרש"י באמת בב"מ שם דקו' הגמ' הוא מאל תחזיר ע"ש ולפ"ז לפי שיטת הי"מ הנ"ל דגם עשה דאבידה מקרי אין שוה בכל כנ"ל. א"כ הרי נשאר קו' התו' דמאי פריך האי עשה כו' והא בלא קרא הו"א דעשה דכבוד אב דוחה ל"ת ועשה דאבידה שאינו שוה בכל והיא קו' נכונה. ועי' בחי' הרשב"א ביבמות שם שהקשה ג"כ כקו' התו' וכתב ז"ל ומיהו מהא ליכא ראיה כ"כ דאיכא למדחי דמאל תחזיר קא מקשה דהוי לאו השוה בכל ואעפ"י שאינו בזקן ואינו לפי כבודו מ"מ בכהנים ולוים וישראלים נוהג ע"ש אולם לפי שיטת הי"מ הנ"ל דעשה דאבידה מקרי אינו שוה בכל ומשום דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ לפ"ז קשה כנ"ל אולם נלע"ד לישב בפשיטות ומשום דבאמת נראה דגם מ"ע דכבוד אינו בזקן ואינו לפ"כ דבמקום בזיון אינו מחויב לשמוע לאביו משום כבוד הבריות דהא גם איסורא כמו פסח ומילה נדחה בשוא"ת משום כבוד הבריות שוב מצאתי בספר תורת האדם להרמב"ן שער הקריעה שכתב בזה"ל כש"כ מילתא דאית בה זילותא לצורבא מרבנן דלית ליה למעבד לכבוד אביו דתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם הא כיצד זקן ואינו לפי כבודו ע"ש וכ"כ הריטב"א בשם הרמב"ן עי' שיטה מקובצת ב"מ (דף לג) ע"ש ועל כל פנים לפי זה גם מצות עשה דכבוד מקרי אינו שוה בכל ולפי זה פריך הגמרא שפיר מיהו דברי הרמב"ן בתוה"א הנ"ל צ"ע דמאי ענין מ"ע דכבוד לאבידה דהא בברכות שם מבואר דאיסורא מממונא לא ילפינן ולכאורה נראה דגם מ"ע דכבוד מקרי איסורא דהוי כשאר כל המצות וכמו פסח ומילה אך י"ל ע"פ מש"כ בשיטה מקובצת ב"מ שם גבי הא דפריך שם טעמא דכתב רחמנא כו' והקשה דמאי פריך והא אמרינן לעיל דלא דחינן איסורא מקמי ממונא: והביא שם בשם גליון תו' שכתב דעשה דכבוד נמי חשיב עשה דממונא פי' כיון דהוא להנאת אדם ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דילפינן כבוד מאבידה דנדחה משום כבוד הבריות מיהו בכ"ז צ"ע דל"ל להרמב"ן ללמוד כבוד מאבידה תיפוק ליה דגם איסורא נדחה מפני כ"ה בשוא"ת דילפינן מלאחותו דמת מצוה דוחה לפסח ומילה אך י"ל משום דבאבידה נדחה משום כבוד הבריות אפילו בגנאי קטן וכמש"כ התו' בשבועות שם בתי' הראשון ועכ"פ כיון דגם כבוד אב אינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ ולפ"ז הוי עשה שאינו שוה בכל וניחא שפיר שיטת הי"מ וכנ"ל: סימן נז החיים והשלום לנופך ספיר ויהלום כבוד הרב הג' החריף ובקי סוע"ה כקש"ת מוה' גרשון ליטש ראזענבוים הלוי נ"י יושב בשבת תחכמוני בעיר פרעסבורג יע"א

אחר ד"ש כמשפט לכתר"ה הנה מכתבו הטהור עם חידושי תורתו הגיע אלי טו"ב אדר העבר והנה מכתבו הגיע לידי בעת אשר הייתי ל"ע שבע מרורים ונעצב לשמועה כי באה על הלקח ממני אחי וראש הרב הג' מוה' יעקב זצ"ל האב"ד בעיר שירווינט ומהות נפש ומגינת לב וגם חבילי טרדן אשר הקיפוני עצרו בעדי מלהשיב לכתר"ה עד עתה כעבור החג פניתי להשיבהו מפני הכבוד בענינא דגדול כבוד הבריות בעזר החונן לאדם דעת

הנה פתח דבריו יאיר לישב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' עדות ולעמוד על בירורן של דברים נציע דברי הגמ' בשבועות (דף ל' ע"ב) וז"ל הגמ' אמר רבה בר הונא האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזל. אמר רב שישא בריה דר"א אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול הרי זה לא יטול הני מילי בממונא אבל באיסורא אין חכמה כו' כל מקום שיש חלול ה' אין חולקין כבוד לרב ע"ש. ובסנהדרין ריש פ' כ"ג פריך בגמ' כהן גדול מעיד והתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם הא כיצד כו' זקן ואינו לפי כבודו כו' אמר רב יוסף מעיד למלך ועי' פרש"י שם והנה הרמב"ם בפ"א מה' עדות העתיק כל דברי הגמ' גבי ת"ח ואח"כ כתב כהן גדול אינו חייב להעיד אלא עדות שהוא למלך ישראל בלבד ועי' בכס"מ שכתב דמדברי רבינו שכתב דין כהן גדול סמוך לדין צורבא מרבנן דמפלגינן ביה בין עדות ממון לעדות שמפריש בה מן האיסור וסתם דבריו בכהן גדול משמע דבכ"ג לא שני לן בין עדות ממון לעדות שמפריש בה מאיסור עכ"ל וכ"כ הכס"מ בפ"ג מה' מלכים ה"ז דמדברי רבינו פ"א מה' עדות משמע דבכ"ג לא שני לן בין עדות ממון לשאר עדות דבכולהו אינו מעיד וא"כ כש"כ למלך ע"ש. ולכאורה צ"ע מאיזה טעם נחלוק בזה בין צורבא מרבנן לכ"ג ומלך דהם א"צ להעיד אף באיסור כיון דאין חכמה כו'. וכ"כ התו' בפשיטות בסנהדרין ובשבועות שם דכ"ג ומלך צריכין להעיד באיסור וכבר נתקשו בזה הלח"מ והמ"ל וכתב כת"ר לישב ע"פ דברי התוס' בשבועות שם בד"ה אבל באיסורא שהקשו וז"ל ומיהו תימא דהכא שב ואל תעשה הוא ובפ' מי שמתו בברכות מוכח דשרי אפילו באיסורא דפריך גבי המוצא כלאים בבגדו כו' מהולך לשחוט את פסחו שמטמא למת מצוה משום בזיון המת ומשני שוא"ת שאני וי"ל דהתם גנאי גדול הוא למת מצוה שאין לו קוברין לכך שוא"ת שרי וכן לפשוט כלאים בשוק גנאי גדול הוא אבל הכא גבי עדות ליכא גנאי כ"כ ולא שרי באיסורא אפילו בשוא"ת ודמי ליה גנאי דמצא שק או קופה כו'. ועוי"ל דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת כו' ולפ"ז אפ"ל דס"ל להרמב"ם כמש"כ התוס' בתי' הראשון דלפיכך צריך צורבא מרבנן להעיד באיסורא אע"ג דשוא"ת נדחה משום כבוד הבריות ומשום דגבי עדות לא הוי רק גנאי קטן ואינו נדחה משום כבוד הבריות וס"ל להרמב"ם ג"כ דדוקא לצורבא מרבנן להעיד לבי דיינא דזוטר מיניה מקרי רק גנאי קטן אולם כהן גדול או מלך לילך להעיד לפני ב"ד דכל ב"ד הוי זוטר מינייהו נחשב באמת לגנאי גדול ולכך א"צ להעיד אף באיסורא ומשום דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת בגנאי גדול כנ"ל עכ"ד וכיון מעלתו בזה לדברי האחרונים התומים בסי' כ"ח ובשו"ת עטרת חכמים בחי' שבועות ועוד כמה אחרונים

והנה לפי שיטת הרמב"ם וכפי מה שפירשו האחרונים וכנ"ל נלע"ד לישב דקדוק עצום מה דקשה לי דהנה בשבועות שם אמר רב שישא אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול ה"ז לא יטול והוא משנה בב"מ (דף כ"ט) ע"ש. אולם בסנהדרין ריש פ' כהן גדול (דף י"ח) פריך בגמ' כהן גדול מעיד והתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כו' זקן ואינו לפי כבודו כו' ופרש"י אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ע"ש וזהו ברייתא הובא בב"מ (דף ל') ע"ש וצע"ג דהא בשניהם עסיק הגמ' לה"ר דמשום כבוד הבריות א"צ להעיד בממונא מדפטר