פרי יצחק חלק א קצא

אפילו אבידת עצמו ונוח לו יותר להפסיד ממונו א"כ מכש"כ שאין מחויב לטפל באבידת כל אדם ע"ש והנה גם לפי המסקנא בברכות שם דמסיק שוא"ת שאני והיינו דכבוד הבריות דוחה בשב ואל תעשה אפילו באיסורא מ"מ בע"כ דחידוש הוא שחידשה התורה בממונא דכבוד הבריות דוחה יותר מבאיסור דהנה התו' בשבועות שם לגבי הא דמחלק הגמ' בין ממונא לאיסורא דצורבא מרבנן דזילא ליה מילתא לאסהודי דבממונא א"צ להעיד ובאיסורא מעיד הקשו בתו' מברכות שם דמסיק דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא. ותי' שם בתי' הראשון דבאיסורא אין דוחה כבוד הבריות בשוא"ת כ"א בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל גבי עדות הוי רק גנאי קטן לכך אין כ"ה דוחה כ"א בממונא וכן אבידה דמייתי הגמ' ראיה מינה הוי ג"כ רק גנאי קטן ע"ש. ועי' בתו' ב"מ (דף ל) ד"ה אלא שהקשו דל"ל קרא דוהתעלמת לזקן ואינו לפ"כ תיפוק ליה מלאחותו דמת מצוה דוחה לפסח ומילה ותי' דכבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי ע"ש והוא כנ"ל ועכ"פ מתבאר מזה דיש חילוק לדינא לענין כבוד הבריות בין ממונא לאיסורא דבאיסור אין כ"ה דוחה רק בגנאי גדול ובממונא דוחה אפילו בגנאי קטן והיינו דאיצטריך קרא דוהתעלמת כנ"ל וצ"ל ג"כ דאיסורא מממונא לא ילפינן ובע"כ דהטעם הוא כנ"ל והיינו דבממונא הוא ענין אחר דכיון דגם בשלו היה נוח לו יותר להפסיד ממונו מלזלזל בכבודו שאין דרכו להחזיר אפילו אבידת עצמו דכבודו חשוב אצלו יותר מממונו א"כ מכש"כ שאין חייב לטפל באבידת חבירו והוי כמו אבידתו דקודמת לשל כל אדם. ולפ"ז ניחא שפיר בעז"ה דמשום הכי ס"ל לרבא באמת הך כללא דכל שבשלו מחזיר בשל חבירו מחזיר ואע"ג שאינו לפי כבודו והיינו כיון דעיקר הטעם דכ"ה דוחה בממונא הוא כנ"ל ולפ"ז היינו דוקא דגם בשלו אינו מחזיר כנ"ל אולם כל שבשלו מחזיר ולא היה חושש על כבודו דהכבוד לא נחשב אצלו כמו הפסד ממונו שוב לא שייך האי טעמא לכך גם בשל חבירו מחזיר

וכן לפמש"כ במ"א בביאור דברי הגמ' איסורא מממונא לא ילפינן דהוא כמש"כ בשיטה מקובצת בב"מ (דף ל') על הך דמי דחינן איסורא מקמי ממונא וע"ש שכתב בביאור הדבר ומשום כיון דאפילו בעל אבידה כהן אינו רשאי להטמא בה היאך יטמא זה בשבילה כו' הילכך לא דחינן מ"ע משום מצוה שבממון שאם הפקיר בעליו ממונו פטור זה מאותו מצוה שהרי חייב לומר כן ע"ש ולפ"ז היינו נמי דאמרינן דאיסורא מממונא לא ילפינן ומשום כיון דבעל אבידה גופיה אם היה שלא לפי כבודו לא היה מטפל בה והיה מניחה להפקר ואיך יטפל המוצא בשבילה אם הוא שלא לפי כבודו ומיושב קו' המפרשים כנ"ל ועכ"פ הנה גם לפ"ז שפיר קאמר רבא דכל שבשלו מחזיר כו' דכל שבשלו היה מוחל על כבודו בשביל הפסד ממונו גם בשל חבירו מחזיר דשוב לא שייך ה"ט דהבעלים גופיה אם היה שלא לפ"כ כו' כמובן ועכ"פ זה נראה ברור דעיקר הא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר הך כללא לא שייך רק במצוה דממונא כמו השבת אבידה ועדות דעיקר הטעם בזה דכבוד הבריות דוחה יותר מבאיסור הוא משום דהוי ממונא וכמו שהסביר הפני יהושע וכנ"ל ולכך תלי' בכל שבשלו מחזיר כנ"ל אולם באיסור היכי דדוחה כבוד הבריות בשוא"ת בודאי דלא שייך כלל זה ואף מי שיהיה ניחא ליה לזלזל בכבודו בשביל הפסד מועט מ"מ האיסור לעולם נדחה משום כ"ה ובכל ענין אין חייב לזלזל בכבודו דגזה"כ הוא דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת מולאחותו וכנ"ל

ועפ"ז נ"ל לומר דבר חדש דעיקר הכלל דכל שבשלו מחזיר הוא רק בגנאי קטן וכמו מצא שק או קופה דמיירי במתניתין דבכה"ג באיסור אין דוחה כבוד הבריות כלל ורק חידוש הוא שחידשה התורה בממונא דכ"ה דוחה אפילו בגנאי קטן מקרא דוהתעלמת והטעם צ"ל כנ"ל לכך כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר אולם בגנאי גדול כמו לילך ערום בשוק להשיב אבידה דזה הוי גנאי גדול וכמ"ש התו' בב"מ ובשבועות שם בזה אף דבשלו היה מחזיר כמו בממון מרובה דבשלו היה מוחל על בזיונו בשביל הפסד ממונו מ"מ בשל אחרים א"צ להחזיר כיון דהוא אינו לפ"כ ומשום דהא בגנאי גדול שידחה כ"ה באבידה ל"צ ללמוד כלל מוהתעלמת דהא אפילו באיסורא דוחה כבוד הבריות בשוא"ת במקום גנאי גדול ולפ"ז גם גבי ממונא כמו אבידה בגנאי גדול אין הטעם כלל דדוחה כ"ה משום דהוי ממונא ואבידתו קודמת לשל כל אדם וכנ"ל אלא משום דגזה"כ הוא דכ"ה דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא בגנאי גדול וכש"כ בממונא כנ"ל ולפ"ז שוב אין נ"מ כלל אם בשלו היה מחזיר דאע"ג דבשלו היה מוחל על כבודו משום הפסד ממונו מ"מ בשל אחרים א"צ להחזיר. ומשום דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא מגזה"כ מקראי דלאחותו ומכש"כ לממונא וכנ"ל הן אמת דלפמש"כ התו' בשבועות שם בתי' השני דלפ"ז צ"ל דקרא דוהתעלמת לא איצטריך אלא בשרוצה אחר ליטלו אבל בל"ז אפילו בגנאי קטן שפיר ילפינן מאיסורא וכנ"ל דלפ"ז שוב א"א לומר כנ"ל וגם לומר דעיקר הכלל דכל שבשלו מחזיר הוא בשרוצה אחר ליטלו ג"כ הוא דוחק אולם לפי תי' הראשון שבתו' נלע"ד ברור כנ"ל ועי' בתומים סי' כ"ח דהתו' ס"ל לעיקר כתי' הראשון וכן במ"א הבאתי ראיה דכן הוא גם דעת הראשונים הרמב"ם והר"ן והנימוקי יוסף כתי' הראשון שבתו'

ולפ"ז מיושב שפיר קו' רבינו יונה בסנהדרין שם בהא דלא משני הגמ' דכהן גדול מעיד היינו בממון מרובה וכנ"ל והוא ע"פ מש"כ הרמב"ם בפ"א מה' עדות דכ"ג אינו מעיד. וע"ש בכס"מ שכתב דמדברי רבינו שכתב דין כ"ג סמוך לדין צורבא מרבנן דמפליגינן ביה בין עדות ממון לעדות שמפריש בה מן האיסור וסתם דבריו בכ"ג משמע דבכ"ג לא שני לן בין עדות ממון לעדות איסור ע"ש וכ"כ הכס"מ בפ"ז מה' מלכים ע"ש ולכאורה צ"ע מאיזה ענין נחלק בזה בין צורבא מרבנן לכ"ג כיון דאין חכמה כו' וע"ש בלח"מ ומ"ל ותי' האחרונים דס"ל להרמב"ם כמש"כ התו' בשבועות שם בתי' הראשון דהא דצורבא מרבנן מעיד באיסורא אף דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא ומשום דכ"ה אין דוחה רק בגנאי גדול ועדות לא הוי כ"א גנאי קטן ולא נדחה באיסורא מפני כבוד הבריות. ולזה אפשר דס"ל להרמב"ם ג"כ דדוקא לצורבא מרבנן להעיד לקמיה דזוטר מיניה הוי רק גנאי קטן. אבל לכ"ג להעיד לפני ב"ד דכל ב"ד הוי זוטר מיניה נחשב באמת לגנאי גדול ולכך א"צ להעיד אף באיסור ומשום דכ"ה דוחה בשוא"ת ועכ"פ כיון דלכ"ג הוי לגביה גנאי גדול להעיד לפ"ז הרי מיושב שפיר קו' הר"י בסנהדרין שם בהא דלא משני הגמ' דכהן גדול מעיד היינו בממון מרובה וכפי הכלל דאמר רבא כל שבשלו מחזיר כו'. אך היינו משום דכיון דלכ"ג הו' גנאי גדול להעיד ולפ"ז לעולם א"צ להעיד בממון מרובה שבשלו היה מוחל על כבודו' בבזיון כזה ומשום דבגנאי גדול לא שייך הך כללא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו מחזיר וכנ"ל

ומעתה מיושב שפיר גם קו' הרא"ש ותו' שאנץ על היש מפרשים שתי' לקו' התו' בב"מ שם דגם השבת אבידה הוי עשה שאינו שוה בכל ומשום דאינו נוהג בזקן ואינו לפי כבודו ודחו דברי הי"מ ומשום דגם בזקן ואינו לפי כבודו נוהג בדבר שדרכו ליטול דכל שבשלו מחזיר בשל חבירו מחזיר כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר ומשום דזה הכלל דכל שבשלו מחזיר הוא רק בגנאי קטן אולם זקן ואינו לפ"כ היכי דהוי גנאי גדול פטור בהחלט מלהשיב אבידה אף במקום דבשלו היה מחזיר משום הפסד ממונו וכמו ממון מרובה ומשום דבזה דוחה כבוד הבריות מכח דגם איסורא נדחה בשוא"ת משום כ"ה מלאחותו כנ"ל ולכך שפיר הוי אבידה עשה שאינו שוה בכל ובזה לא שייך לומר דמ"מ הרי בגנאי קטן נוהג גם בזקן ואינו לפ"כ כל שבשלו היה מחזיר דזה בודאי אינו דאפילו אי נימא דבגנאי קטן לעולם מחזיר זקן ואינו לפ"כ מ"מ בודאי דשפיר