פרי יצחק חלק א קצ

לא הוסיף רבא על דברי המשנה דתנן כל דבר שאין דרכו ליטול ה"ז לא יטול. ולכך כתב הב"י דישובו של דבר נלמוד מדברי הרמב"ם ז"ל דמדבריו מתבאר דאף היכי דהדבר הוא בודאי שלא לפי כבודו מ"מ אומד את דעתו אם בשלו היה מוחל על כבודו משום הפסד ממונו כך חייב להחזיר בשל חבירו, ולפ"ז טובא קמ"ל רבא דכל שבשלו מחזיר אף דהוא באמת אינו לפ"כ מ"מ כיון דבשלו היה מוחל על כבודו בשל חבירו נמי מחזיר דבמשנה לא מתבאר זה ועי' בב"ח ובפרישה ע"ש ועכ"פ לפ"ז דגוף זקן ואינו לפ"כ הוא לפי ענין האבידה ולפי טבע האדם המוצא. והיינו דבממון מרובה כמעט כל אדם מוחל על כבודו בשביל הפסד ממונו וכן יש אנשים שמוחלים על כבודם גם בשביל הפסד מועט דממונם חביב עליהם מכבודם כך הוא בשל חבירו וה"ז ברור

והנה נסתפקתי בהא דמבואר בגמ' שבועות שם דצורבא מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לאסהודי לקמיה דיינא דזוטר מיניה לא ליזיל ובגמ' מייתי ראיה ע"ז מאבידה מהמשנה דמנח שק או קופה. וצ"ע אם גם בכאן שייך זה הכלל דכל שבשלו מחזיר והיינו היכא דהענין הוא ממון מרובה באופן דבשלו לא היה חושש על כבודו בבזיון כזה אם הוא חייב ג"כ להעיד בשל חבירו. ואף דלא שייך לומר כל שבשלו היה מעיד כמובן מ"מ שפיר יוכל להיות אומד את דעתו בבזיון כזה אם היה מוחל על כבודו בשביל הפסד ממונו. והנה אם כי הפוסקים סתמו דבריהם בזה מ"מ נלע"ד דבכה"ג בודאי חייב להעיד דהא גם עדות ילפינן מאבידה ומשום דהוי ממונא לפ"ז אין חילוק כלל וגם בכאן שייך הכלל דכל שבשלו כו'

שוב מצאתי בחי' רבינו יונה לסנהדרין (דף י"ח) גבי הא דפריך בגמ' כהן גדול מעיד והתניא והתעלמת כו'. וע"ש שכתב באמצע הדבור זה לשונו ומה"ט נמי לא אוקמוה בממון מרובה כדאמרינן באילו מציאות כל שבשלו מחזיר כו' א"נ משום דמילי דפשיטות נינהו כו' ע"ש. ועכ"פ הרי מפורש בדבריו בהדיא בפשיטות דבממון מרובה שבשלו היה מוחל על בזיון כזה גם כהן גדול צריך להעיד ומכש"כ צורבא מרבנן כנ"ל. ורק נסתפקתי גבי מלך דקי"ל נמי דמלך אינו מעיד וכמבואר בשבועות (דף ל"א) לאפוקי מלך ומבואר שם דמדאורייתא אינו מעיד ועי' בפרש"י שם משום דגנאי הוא לו ע"ש. אי נימא דבממון מרובה ג"כ דבשלו גם המלך היה מוחל על כבודו משום הפסד ממונו אם צריך להעיד ג"כ בשל חבירו. ואף דבמלך כתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ואינו יכול למחול על כבודו מ"מ הרי דעת הרא"ש דת"ח שאינו לפ"כ להחזיר אבידה אין לו להחזיר לפנים משוה"ד וגם איסורא איכא גביה להחזיר שמזלזל בכבוד תורה ומ"מ הרי אמרו כל שבשלו מחזיר כו'. ולפ"ז אפשר דה"ה למלך גבי עדות ואבידה כנ"ל. ואם נימא כן היה אפשר לישב דברי הרמב"ם בפ"ז מה' שגגות שכתב דמלך מביא קרבן על שבועת העדות והקשו עליו דדבריו הוא נגד הש"ס בשבועות שם לאפוקי מלך כו' ומשום דמלך אינו מעיד ולפ"ז היה מיושב שפיר דמשכחת לה בממון מרובה כ"כ דבשלו היה מוחל על כבודו בשביל בזיון כזה ובכה"ג גם מלך צריך להעיד וכנ"ל. והא דלא תי' רבינו יונה בסנהדרין שם דלפיכך לא אוקמיה בממון מרובה ומשום דא"כ אפילו מלך נמי. וכמש"כ התו' דלא מצי לשנוי' דמעיד היינו באיסורא ומשום דא"כ אפילו מלך נמי ע"ש. י"ל משום דהמשנה מיירי במלכי ישראל כמבואר שם ומלך ישראל בודאי אין מעיד כלל אפילו בממון מרובה מגזירת חכמים וכמו שאמרו בגמ' ומלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה דעבדא דינאי מלכא כו' באותה שעה אמרו מלך לא דן כו' לא מעיד כו'. ועי' בחי' הר"י שם שכתב הא דלא אוקמיה באיסורא משום דמתניתין סתמא קתני ע"ש ולא תי' כמש"כ התו' דא"כ אפילו מלך נמי זצ"ל ג"כ כנ"ל דמלך ישראל בודאי אינו מעיד באיסורא מגזירת חכמים כנ"ל ודברי התו' שתי' כנ"ל צע"ג באמת. אך הנה בעיקר מש"כ בחי' הר"י לישב דלפיכך לא אוקמא בממון מרובה משום דמילי דפשיטות נינהו הוא דוחק וע"ש שהרגיש בעצמו דהא אפ"ל דאגב דבעי למיתנא מלך לא מעיד תני כ"ג מעיד וכמו שאמרו שם בגמ' כ"ג דן פשיטא כו' אלא איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן כו' תנא נמי כ"ג דן ודנין אותו וה"נ אפ"ל אע"ג דפשיטא הוא תני משום מלך ע"ש

והנראה לענ"ד לישב קו' הר"י בעז"ה. ויתבאר בהקדם הנלע"ד דין חדש והיינו דאע"ג דקי"ל כל שבשלו מחזיר בשל חבירו מחזיר מ"מ אם אחד הוא ערום ורואה אבידה בחוץ והוא ממון מרובה שבשלו בודאי לא היה חושש על כבודו בשביל הפסד ממונו מ"מ בשל חבירו אין חייב לרוץ ערום להחזיר אבידה אף שהוא ממון מרובה מאוד דהנה בעיקר הא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר וכפי מה שנתבאר בדברי האחרונים הנה עיקר הא דאשמעינן רבא היינו דאע"ג שבאמת הוא אינו לפ"כ לישא שק או קופה משום שהוא אדם חשוב מ"מ אם בשלו לא היה חושש על כבודו וניחא ליה להתבזות בשביל הפסד ממונו גם בשל חבירו צריך להחזיר וכמש"כ גם הרמב"ם בפי"א מה' גזילה ואבידה ובטור ושו"ע חו"מ סי' רס"ג וכנ"ל. צע"ג מנ"ל לרבא הך כללא הא קרא דוהתעלמת סתמא ממעט זקן ואינו לפי כבודו מלהשיב אבידה משום כבוד הבריות. וא"כ נימא דכל שאינו לפי כבודו פטור מלהשיב. ומה לי שבשלו היה ניחא ליה לבזות את כבודו בשביל הפסד ממונו מ"מ בשל אחרים אפשר דאין מחויב לזלזל בכבודו ומשום כבוד הבריות דרחמנא פטרינהו מגזה"כ וכנ"ל. וביותר צע"ג לפמש"כ הרא"ש דזקן ואינו לפ"כ שהוא חכם גם אם ירצה להחזיר לפנים משוה"ד אין רשאי דאסור לו לזלזל בכבוד תורתו הביאו הטור בסי' רע"ב ע"ש. ועי' בשבועות (דף ל') גבי האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף ולהטורי אבן במגילה (דף כ"ח) ע"ש. ולפ"ז צע"ג מנ"ל לרבא דכל שבשלו מחזיר והיינו שלא היה חושש על כבודו בשביל הפסד ממונו כך יחזיר בשל חבירו ויזלזל בכבוד תורתו אף דהקרא ממעט זקן ואינו לפ"כ מוהתעלמת כנ"ל. ולכאורה היה אפ"ל דהא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר כו' קאי רק למכובד בעלמא שאינו חכם. אבל זקן שהוא חכם כל שאינו לפ"כ פטור בכל גווני. ובזה היה מיושב מה שהקשה מוהרש"ל דלפי הכלל דאמר רבא כל שבשלו מחזיר כו' א"כ למה נקט הברייתא זקן ואינו לפ"כ ע"ש. ולפ"ז י"ל דהברייתא מיירי בזקן שקנה חכמה דלכך כל שאינו לפ"כ פטור ואין נ"מ אם בשלו היה מחזיר והרמב"ם שכתב אם היה חכם או זקן מכובד אומד את דעתו כו' כנ"ל אזיל לטעמיה דס"ל דלפנים משוה"ד מחזיר לעולם ואעפ"י שאינו לפ"כ ואף לנשיא שבישראל כן הוא וכמבואר בדבריו שם מיהו ע"כ זה אינו דבודאי הא דאמר רבא כל שבשלו מחזיר כו' כלל זה הוא גם לזקן שהוא חכם. וכן נראה מדברי כל הראשונים וכן הרא"ש ס"ל באמת דזקן ואינו לפ"כ הוא דוקא חכם והוא שיטת הרמב"ן והריטב"א עי' בשיטה מקובצת בב"מ שם. ולפ"ז בע"כ דרבא קאי גם על חכם אך באמת גם בזקן ואינו לפי כבודו שאינו חכם ג"כ צ"ע דמנ"ל לרבא הך כללא כיון דבקרא סתמא נתמעט זקן ואינו לפי כבודו וכנ"ל ולכאורה צע"ג

אך נראה לישב ע"פ הגמ' בברכות (דף י"ט) דפריך בגמ' לרב דאמר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק מהברייתא דוהתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפ"כ ומשני שאני התם דכתיב והתעלמת וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן ע"ש בגמ'. והקשו המפרשים הא לכמה דברים ילפינן איסורא מממונא וכמו לענין סימנים דאורייתא בב"מ (דף כ"ז) וכן מצינו דממון חמור מאיסור דאין הולכין בממון אחר הרוב ועי' בתו' ב"מ (דף כ) ד"ה איסורא ע"ש. ועי' בספר פני יהושע שם שתי' ע"ז דבר המתקבל והוא דדוקא הכא לענין כבוד הבריות לא שייך למילף איסורא מממונא דהשבת אבידה. דכיון דקי"ל אבידתו קודמת לאבידת אביו ורבו ושל כל אדם. א"כ מה"ט גופיה בזקן ואינו לפי כבודו שאין דרכו לטפל להחזיר