פרי יצחק חלק א קפט

האיסור ילפינן מלאחותו. א"כ שפיר יש ללמוד איסורא מממונא לענין זה דדוחה כ"ה אף בגונא דהוי כקו"ע וכמו שכתב כת"ר דילפינן איסורא מממונא דאפילו בגנאי קטן דוחה כ"ה אבל באמת איני יודע מה דחקו לזה כיון דסוף סוף באבידה פטור זקן ואינו לפ"כ אף ברוצה אחר ליטלו כמש"כ התו' בתי' זה א"כ מה חסר אי נימא דכוליה קרא דוהתעלמת להכי הוא דאתא דאף ברוצה אחר ליטלו דהו"ל כקו"ע מ"מ פטור זקן ואינו לפ"כ ובשוא"ת ממש באיסורא ילפינן מלאחותו דכ"ה דוחה אפי' בגנאי קטן כנ"ל

ועל מה שכתב הדר"ג דמהברייתא דוהתעלמת מוכח דאפילו ברוצה אחר ליטלו פטור מדכייל בהדדי זקן ואינו לפ"כ עם כהן והיא בבה"ק ומלאכה שלו מרובה ובאינך בודאי אף ברוצה אחר ליטלו פטור וכתבתי דהוא דוחק הוסיף כת"ר להוכיח מהברייתא בדרך הכרח דבע"כ זקן ואינו לפ"כ פטור אף ברוצה אחר ליטלו דהנה בב"מ שם בברייתא דוהתעלמת פריך בגמ' למאי איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבה"ק פשיטא האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כו' אלא לזקן ואינו לפ"כ והקשו בתו' דמאי פריך פשיטא והא כי אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ה"מ ל"ת ועשה השוה בכל אבל האי דאינו שוה בכל דחי כדמוכח בפ' שני נזירין ע"ש ובשיטה מקובצת הביא בשם תו' שאנץ והרא"ש שכתבו לישב קו' זו בשם יש מפרשים דהשבת אבידה נמי לא עדיף מיניה דאיהו נמי אינו שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ ע"ש. והנה לפי המסקנא דוהתעלמת קאי לזקן ואינו לפ"כ צ"ל דהא דכהן והיא בבה"ק אינו מטמא לה היינו משום דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וצ"ל ג"כ דעשה דאבידה אינו שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ כנ"ל. ולפ"ז בע"כ מוכרח דאף ברוצה אחר ליטלו פטור זקן ואינו לפ"כ דאי חייב להחזיר בכה"ג א"כ הרי השבת אבידה נוהג אפילו בזקן ואינו לפ"כ כגון בשרוצה אחר ליטלו והוי אבידה מ"ע השוה בכל וא"כ אמאי פטור כהן והיא בבה"ק וש"מ דזקן ואינו לפ"כ פטור אף ברוצה אחר ליטלו

אך לענ"ד אין הדברים מחוורים דהנה באמת מבואר שם בגמ' עוד טעם אחר דלא איצטריך קרא לכהן והיא בבה"ק ומשום דלא דחינן איסורא מקמי ממונא וע"ש בתו' שכתבו דהעיקר סמיך על ותו מי דחינן איסורא ע"ש ולפ"ז לפי המסקנא הא דכהן והיא בבה"ק אינו מטמא לה הוא אף בלא הטעם דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ורק משום דלא דחינן איסורא כו' ול"צ לומר כלל דהשבת אבידה הוי עשה שאינו שוה בכל ודברי הרא"ש ותו' שאנץ שכתבו דהשבת אבידה אינו שוה בכל סובבים רק לפי קו' הגמ' שהקשה דלא איצטריך קרא לכהן והיא בבה"ק משום דלא אתי עשה כו' אולם לפי המסקנא א"צ לזה כנ"ל אך בל"ז אפילו לפי הראשונים דלא היה בגירסתם כלל הך ותו מי דחינן איסורא ועי' בשיטה מקובצת שם מ"מ אין לדברי כת"ר קיום והנה ביסוד דבריו במש"כ דאי נימא דבשרוצה אחר ליטול האבידה גם זקן ואינו לפ"כ חייב להחזיר ממילא שוב א"א לומר דאבידה הוי עשה שאינו שוה בכל משום דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ וכמש"כ בתו' שאנץ והרא"ש כיון דברוצה אחר ליטלו גם זקן ואינו לפ"כ חייב להחזיר לכאורה אין לזה מובן כלל כיון דמ"מ איכא גונא דזקן ואינו לפ"כ פטור והיינו בסתם אבידה שאינו רוצה אחר ליטלו א"כ סוף סוף הוי השבת אבידה אינו שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ כשאינו רוצה אחר ליטלו אלא דבאמת יש לקיים דבריו מסברא והיינו דדוקא אי נימא דזקן ואינו לפ"כ פטור בהחלט בכל גווני שפיר אפ"ל דהשבת אבידה מקרי אינו שוה בכל ומשום דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ לגמרי והוא דומיא למ"ע דכהנים דמקרי אינו שוה בכל דאינו נוהג כלל בישראלים אולם אי נימא דזקן ואינו לפ"כ אינו פטור בהחלט דלפעמים גם בשאינו לפ"כ חייב להחזיר וכגון ברוצה אחר ליטלו א"כ שוב לא מקרי אינו שוה בכל דהרי נוהל לפעמים באמת גם בזקן ואינו לפ"כ ולא דמי למ"ע דכהנים או למ"ע דאינו נוהג בנשים

אלא דבכ"ז לענינינו לא יועיל כלל דהנה הרא"ש ובתו' שאנץ שם דחו דברי הי"מ הנ"ל דהשבת אבידה מקרי אינו שוה בכל משום דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ וכתבו דלאו מילתא הוא דבין בזקן בין בנשים נוהג בדבר שדרכו ליטול וכל שבשלו מחזיר בשל חבירו מחזיר ע"ש והנה לכאורה צ"ע דמ"מ הרי אינו שוה בכל דכל דבר שאין דרכו ליטול דבשלו אינו מחזיר גם בשל חבירו אינו מחזיר וצ"ל דהסברא הוא ג"כ כנ"ל ומשום דכיון דבדבר שבשלו מחזיר גם בשל חבירו צריך להחזיר ואף על גב דבאמת אינו לפי כבודו מכל מקום כיון שבשלו היה מוחל על כבודו גם בשל חבירו צריך להחזיר ולפ"ז הרי אין זקן ואינו לפ"כ פטור בהחלט דלפעמים גם בשאינו לפ"כ צריך להחזיר וכגון בממון מרובה דבשלו בודאי היה מוחל על כבודו משום הפסד ממונו וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד ולכך לא מקרי השבת אבידה עשה שאינו שוה בכל וזהו ממש כמש"כ לקיים דברי הדר"ג וז"ב אולם לפי דעת הי"מ שכתבו תו' שאנץ והרא"ש בשמם דהשבת אבידה מקרי עשה שאינו שוה בכל צ"ל דלא ס"ל כנ"ל אלא דמ"מ כיון דאיכא גווני דזקן ואינו לפ"כ פטור כגון כל שבשלו לא היה מחזיר דגם בשל חבירו אינו מחזיר לכך שפיר מקרי אבידה עשה שאינו שוה בכל ולפ"ז הרי אין לדברי הדר"ג קיום כלל ממ"נ דלסברת תו' שאנץ והרא"ש שדחו דברי הי"מ כנ"ל בודאי דאין מקום לדברי הדר"ג דלדידהו לא מקרי אבידה עשה שאינו שוה בכל וצריך לישב קו' התו' בשינויי אחרינא: ורק כל דבריו סובבים לפי דברי הי"מ שתי' לקו' התו' דאבידה מקרי אינו שוה בכל משום דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ. והא לדידהו צ"ל באמת כיון דלפעמים פטור זקן ואינו לפ"כ והיינו בדבר שבשלו אינו מחזיר לכך מקרי אינו שוה בכל ואף דאינו פטור בהחלט דבדבר שבשלו מחזיר צריך להחזיר גם בשל חבירו אעפ"י שאינו לפ"כ מ"מ מקרי אינו שוה בכל וא"כ גם דברי כת"ר נסתרים הם דלפ"ז הרי גם אי נימא דזקן ואינו לפ"כ אינו פטור מלהחזיר בשרוצה אחר ליטלו מ"מ שפיר מקרי אבידה עשה שאינו שוה בכל כיון דאיכא גווני דפטור מלהחזיר וכגון בסתם אבידה שאינו רוצה אחר ליטלו. וכמו דמקרי אינו שוה בכל ומשום דפטור בדבר שבשלו אינו מחזיר

מיהו בעקר קו' תו' שאנץ והרא"ש שדחו דברי הי"מ כנ"ל נלע"ד לישב ולקיים דברי הי"מ. והנה בהא דמבואר בגמ' ב"מ (דף נ') דאמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר והביאו כן כל הראשונים לפסק הלכה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובטור ושו"ע חו"מ סי' רס"ג מתבאר מדברי האחרונים דעיקר הכונה בהא דכל שבשלו מחזיר היינו דאע"ג דבאמת אינו לפ"כ דהוא אדם חשוב שאינו לפ"כ לישא שק או קופה והוא מתבייש להחזירו. מ"מ אם בשלו משום הפסד ממונו היה מוחל על כבודו ולא היה מניחה לאיבוד כך חייב להחזיר בשל חבירו ועי' בב"י סי' רס"ג שהביא המשנה דמצא שק או קופה וכ"ד שאין דרכו ליטול ה"ז לא יטול ודברי רבא דאמר כל שבשלו מחזיר. וכתב ז"ל והוה תמיה לי מאי קמ"ל רבא מתניתין היא עד שלמדתי מדברי הרמב"ם ישובו של דבר שכתב כו' מצא שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב להיטפל בהן ואומד את דעתו אילו היה שלו אם היה מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של חבירו. ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היה שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר עכ"ל הב"י. ודבריו צריכים ביאור והנראה בכונת דבריו דהנה פשטות דברי רבא דאמר כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר אפשר לפרש דהוא לסימנא בעלמא לידע מהו אינו לפי כבודו היינו כל שבשלו מחזיר ומשום דדרכו בכך ואינו שלא לפי כבודו כך בשל חבירו נמי מחזיר ורק דבר שבשלו אינו מחזיר דאינו לפ"כ אינו מחזיר בשל חבירו. אולם היכא דבודאי הוא שלא לפי כבודו פטור מלהחזיר ואין נ"מ אם בשלו היה מוחל על כבודו משום הפסד ממונו ולפ"ז הרי