פרי יצחק חלק א יט

דמש"כ הרמב"ם בפי' המשנה דאסור להניח תפילין בשבת היינו מקרא דוהיה לאות דמינה ממעטינן ג"כ לאיסורא ולפ"ז י"ל דאף דס"ל להרמב"ם לגבי לילה דאם היו עליו מבעו"י א"צ לחלוץ היינו רק לענין לילה משום דאזהרת ושמרת הוא רק שלא להניח לכתחילה אבל א"צ לחלוץ אבל לענין שבת ויו"ט דנ"ל דלאו ז"ת מקרא דוהיה לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות אין חילוק בין חליצה להנחה וצריך לחלוץ ג"כ דמקרא זה ממעטינן לאיסורא בכל גווני דעכ"פ הוא מזלזל באות של שבת ואף דהרא"ש כתב ללמוד לילה משבת דאין חילוק בין חליצה להנחה מ"מ הרמב"ם מחלק ביניהם כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר מה שהשמיט הרמב"ם לדין המשנה דלא יצא בתפילין לרה"ר ומשום דכיון דקי"ל דשבת לאו ז"ת מוהיה לאות הרי בל"ז אסור להניח תפילין בשבת וכן אף אם היו עליו מבעו"י צריך לחלוץ וכמבואר בגמ' שם דודאי חשיכה חולץ אליבא דר"ע ולפ"ז הא דמבואר בגמ' לא תימא למ"ד שבת לאו ז"ת כו' הוא באמת אליבא דר"ע כנ"ל ועכ"פ מתבאר מזה דשי' הרמב"ם והרא"ש הוא דגם לר"ע יש איסור להניח תפילין בשבת ולפ"ז יתפרש הגמרא דודאי חשיכה חולץ כפשטיה כנ"ל

והנה שי' רש"י בסוגי' שם לענין לילה הוא ג"כ כהרמב"ם דאף למ"ד לילה לאו ז"ת ועובר בעשה זהו רק להניחם לכתחילה בלילה אבל א"צ לחלוץ ע"ש ובשג"א שם סי' מ"ג הקשה ע"ז מגמ' שם דפריך לרבה בר"ה דהוי מצלי בהו באורתא מהא דאמר ספק חשיכה לא חולץ הא ודאי חשיכה חולץ ומשני דבע"ש אתמר ופריך מאי קסבר אי שבת לאו ז"ת לילה נמי לאו ז"ת כו' דתניא ושמרת כו' דברי ריה"ג כו' ע"ש ולפ"ז קשה דמאי פריך הא אפילו אי לילה לאו ז"ת מ"מ הא א"צ לחלוץ ושפיר מצלי בהו באורתא והא דודאי חשיכה חולץ בע"ש הוא משום איסור הוצאה דלמא נפיק בהו לרה"ר דכיון דלאו ז"ת אין חייב למשמש בהן ע"ש בשג"א. מיהו הרמב"ם לשי' ניחא שפיר דהא דלמסקנא ודאי חשיכה חולץ היינו משום איסור הנחת תפילין בשבת דלר"ע אין חילוק בין הנחה לחליצה משא"כ לריה"ג כנ"ל אולם לשי' רש"י בספ"ק דביצה דס"ל דלר"ע אין איסור א"כ צ"ל להמסקנא דהא דודאי חשיכה חולץ היינו דלמא נפיק בהו לרה"ר א"כ הוי מצ"ל ג"כ דס"ל לרבה בר"ה כריה"ג כנ"ל. ונראה לישב דהנה כבר הבאתי מה שהקשו הראשונים בשבת בהא דתנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה בר"ה חייב אדם למשמש בתפילין כו' מדכר דכיר להו והקשו בזה דל"ל להאי טעמא תיפוק ליה דהוי גזירה לגזירה דהא אם יצא בו משחשיכה אינו חייב חטאת וקי"ל כרבא בסוגיא שם דל"ג גזל"ג. ונראה לישב דהנה השג"א בסי' מ"א ה"ר דלר"ע אין איסור להניח תפילין בשבת ממשנה שבת (דף ס"א) לא יצא בתפילין ואם יצא א"ח חטאת ואמר עלה בגמ' לא תימא אליבא דמ"ד שבת ז"ת אלא אפילו למ"ד שבת לאו ז"ת א"ח חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא ובע"כ דהא דאמר אפילו למ"ד כו' לאו אדריה"ג קאמר לה דלדידיה כיון דאיכא איסור במניח תפילין בשבת ודאי חייב חטאת וכמו שפי' רש"י ברפ"י דעירובין דאם מניח שני זוגות תפילין אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשא ע"ש וה"נ אתי איסור ושמרת ומשוי עליה כמשא ובע"כ דהגמ' קאי אליבא דר"ע דנ"ל מוהיה לאות ולדידיה ליכא איסור ע"ש והנה לפמש"כ המג"א בסי' ל"א בשם הרשב"א דאם הניח בשבת לשם מצוה עובר בב"ת לפ"ז צ"ל ג"כ דהגמ' מיירי כשהוא לבוש בהן שלא לשם כוונת מצוה דאי לכוונת מצוה הרי עובר בב"ת ואכתי ליתי איסור בל תוסיף ולשוי עליה כמשא ולחייב חטאת ובע"כ צ"ל כנ"ל ועי' בפרש"י בעירובין שם בד"ה ת"ק סבר כו' דאי מכוין למצוה כו' ואי לא מכוין למצוה תרווייהו משאוי נינהו ובד"ה ור"ג סבר כו' לא ליכוין ולא ליתסר כו' ע"ש ודוק. והנה התו' בשבת שם גבי לא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא כתבו דרבא דס"ל דל"ג גזל"ג אין לפרש שמא ישכח המחט דאפילו יצא ליכא איסור דאורייתא כו' אלא שישכח שהוא שבת ויצא ע"ש הרי כיון דאפשר בשום ענין לבא לידי חיוב חטאת שוב גזרו סמוך לחשיכה אטו חשיכה והנה בחי' הריטב"א שם כתב ג"כ כדברי התו' והקשה דא"כ מאי מהני הטעם דחייב למשמש בתפילין כיון דחיישינן לשכחת שבת ותי' דכיון שהוא חייב למשמש יגרום לו שיזכור את יום השבת לקדשו ע"ש. ועפ"ז ניחא שפיר קו' הראשונים בהא דאיצטריך בגמ' לומר הטעם דיוצא בתפילין משום דחייב למשמש בהן ולא בפשוטו משום דהוי גל"ג דלפי הנ"ל דחיישינן שמא ישכח שהוא שבת והנה כבר כתבנו דס"ל לתנא דבי ר"י דלילה זמן תפילין וא"צ לחלוץ עד זמן שינה כנ"ל ולפ"ז אם ישכח משחשיכה שהוא שבת הרי בודאי יכוין לשם מצוה דהא לילה הוא זמן תפילין וא"כ יעבור בבל תוסיף כמש"כ המג"א ויהיה חייב באמת חטאת דהאיסור משוי ליה כמשא כנ"ל ולכך מפרש הטעם דיוצא בתפילין משום דכיון דחייב למשמש מדכר דכיר להו

ועפ"ז מיושב שפיר קו' השג"א לפרש"י דאף למ"ד לילה לאו ז"ת ועובר בעשה היינו דוקא להניח אבל א"צ לחלוץ א"כ הרי מצ"ל דס"ל לרבה בר"ה כריה"ג דגם לילה לאו ז"ת ומ"מ הוי מצלי בהו באורתא כיון דא"צ לחלוץ והא דודאי חשיכה חולץ היינו בע"ש ומדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר וכמו שהוא לפי המסקנא וכנ"ל ולפי הנ"ל אפ"ל דס"ל לסוגית הגמ' בכאן כר' ענני בר ששון בשבת שם דאמר הכל ככבול דכל שאסרו חכמים לצאת לרה"ר מותר לצאת לחצר וכן פסק ר"ת ע"ש בתו' ומ"מ ניחא שפיר דלפי המסקנא ודאי חשיכה חולץ דלמא נפיק בהו לרה"ר דהנה בירושלמי פרק במה אשה מבואר דאפילו למ"ד דמותר לצאת לחצר מ"מ כל שאמרו חכמים לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דלפי המסקנא דס"ל לרבה בר"ה דלילה ז"ת ושבת לאו ז"ת כר"ע הרי אפשר לבא לידי חיוב חטאת אם יצא לרה"ר דאם ישכח שהוא שבת הרי בודאי יכוין לשם מצוה כיון דלילה ז"ת ויעבור בבל תוסיף ומשוי ליה איסור כמשא וממילא גם בחצר אסור דלמא נפיק בהו לרה"ר ולכך ודאי חשיכה חולץ. אולם אי נימא דס"ל לרבה בר"ה כריה"ג דגם לילה לאו ז"ת א"כ גם אם ישכח ויצא לרה"ר לא יבא לידי חיוב חטאת דאף אם ישכח שהוא שבת מ"מ לא יכוין לשם מצוה דהא לילה לאו ז"ת ולא יעבור בבל תוסיף וממילא מותר לצאת לחצר וא"כ אמאי ודאי חשיכה חולץ ולכך הוכרח הגמ' לומר דס"ל לרבה בר"ה דלילה ז"ת וכר"ע וכנ"ל

אמנם באמת אפשר להשוות דעת הראשונים ולומר דלא פליגי כלל והוא ע"פ מש"כ המג"א בסי' כ"ט לישב דברי השו"ע שכתב שם דאין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ע"ש ביה"ש וצ"ל דאין אסור להניח תפילין בשבת כמש"כ הב"י ובסי' ל"א כתב דאסור להניח תפילין בשבת דמזלזל באות של שבת ותי' המג"א דדוקא כשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם וכ"כ בביאורי הגר"א בסי' ל"א שם וע"ש שכתב לישב לשי' הסוברים דאין איסור להניח תפילין בשבת הא דאמרינן במנחות שם ספק חשיכה לא חולץ הא ודאי חשיכה חולץ אף לר"ע היינו במניח לשם מצות תפילין וכמש"כ המג"א ע"ש ולפ"ז הרי אפ"ל דאין כאן מחלוקת כלל בין הראשונים דמש"כ רש"י והתו' בספ"ק דביצה דאין איסור להניח תפילין בשבת היינו שלא לשם כונת מצוה. ובאמת בלא"ה צ"ל כן דאי בכוונת מצוה הרי עובר בבל תוסיף וכמש"כ הרשב"א וכן מש"כ הרא"ש בהלק"ט בפי' דברי הגמ' במנחות שם דהא דודאי חשיכה בע"ש חולץ לר"ע היינו משום שאסור להניח. בשבת זהו בכוונת מצוה וכמש"כ בביאורי הגר"א אבל שלא לשם כוונת מצוה אפשר דמודה הרא"ש דאין איסור להניח תפילין בשבת וכשי' רש"י והתו' הנ"ל מיהו דברי הגר"א צ"ע דלפי מה שפי' דהא דודאי חשיכה חולץ היינו בכוונת מצוה א"כ מה צ"ל ע"פ מש"כ המג"א כנ"ל הא בלא"ה הרי עובר בבל תוסיף כנ"ל גם גוף דברי הגמ' לכאורה הוא דוחק קצת כמובן. ולכן נראה דבעיקר מש"כ המג"א דהא דאסור להניח תפילין בשבת משום דמזלזל באות של שבת היינו