פרי יצחק חלק א יח

סימן ד לבאר קצת בדין הנחת תפילין בשבת ויו"ט

כבר הבאתי למעלה מש"כ האחרונים לענין אם יש איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט דתלי' בפלוגתא דריה"ג ור"ע במנחות ל"ו דלריה"ג דממעט מקרא דימים ימימה יש איסור בשבת כמו בלילה ולר"ע דממעט מקרא דוהיה לאות אין איסור. וכ"ה שי' רש"י והתו' בספ"ק דביצה דאין איסור ועי' בשג"א סי' מ"א שהביא לשי' רש"י ותו' הנ"ל והאריך לה"ר לזה וע"ש שכתב לישב דברי הגאון שהביא הרא"ש בהלק"ט שכתב דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט דהוא משום שפוסק כריה"ג. ואולם אני תמה שלא הביא דברי הרא"ש שם דמפורש בהדיא דס"ל דגם לר"ע יש איסור. והנה במנחות שם פריך לרבה בר"ה דהוי מצלי בהו באורתא מהא דאמר ספק חשיכה לא חולץ הא ודאי חשיכה חולץ ומשני דבע"ש אתמר וכר"ע ע"ש. הרי דגם לר"ע ודאי חשיכה חולץ ובפשוטו הוא משום איסור הנחת תפילין בשבת ומבואר דגם לר"ע יש איסור מיהו התו' שם הקשו דמאי פריך אי לילה ז"ת שבת נמי ז"ת דמ"מ חולץ דהא תנן דלא יצא בתפילין וס"ל לרב דכ"מ שאסרו חכמים לצאת לרה"ר אסור לצאת לחצר ותי' דמודה רב דתפילין שרי בחצר דל"ג דלמא משתלי ונפיק בהו לרה"ר דכיון דעשויין למשמש בתפילין מדכר דכיר להו ע"ש. ולפ"ז לפי המסקנא דשבת לאו ז"ת כר"ע א"כ אפילו אי נימא דלר"ע ליכא איסור מה"ת מ"מ ודחי חשיכה חולץ מדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר דכיון דלאו ז"ת אין חייב למשמש בהן וכ"כ השג"א שם לפרש הגמ' לפי שי' זו ובאמת כן הוא במרדכי בה' תפילין אולם הרא"ש שם בהלק"ט כתב דלמ"ד לילה לאו ז"ת אין חילוק בין הנחה לחליצה דאם אינו מסלקו ג"כ עובר בעשה וה"ר מדברי הגמ' הנ"ל דמסיק דהא דספק חשיכה לא חולץ הא ודאי חשיכה חולץ בע"ש אתמר וכר"ע אלמא חזינן דבשבת שאסור להניח צריך לחלוץ מיד כשחשיכה וה"ה בחול כו' עכ"ל ע"ש ומבואר דס"ל להרא"ש בפי' דברי הגמ' כפשטיה דהא דודאי חשיכה חולץ היינו משום איסור הנחת תפילין בשבת

מיהו דברי הרא"ש צע"ג לכאורה דמנ"ל לדייק מכאן דאין חילוק בין הנחה לסילוק דלמא גם בשבת רק להניח אסור מה"ת אבל אם היו עליו מבעוד יום א"צ לחלוץ והא דודאי חשיכה חולץ היינו מדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר דכיון דלאו ז"ת אין חייב למשמש בהן כנ"ל. ונלע"ד לישב דלפי סברא זו דמקרא דוהיה לאות ממעטינן ג"כ לאיסורא לפ"ז אי נימא דיש חילוק בין הנחה לחליצה והיינו דדוקא להניח אסור ומשום דכיון דשבת ויו"ט הן גופן אות אסור ליתן אות אחר אבל אם היו עליו מבעו"י א"צ לחלוץ דבכה"ג ליכא משום והיה לאות ולא איכפת לן מה שיש עליו אות אחר וא"כ ממילא יש עליו מצות תפילין כ"ז שלא חלצן וחייב למשמש בהן ולפ"ז ניחא שפיר דא"א לומר דהא דודאי חשיכה חולץ מדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר דכיון דמה"ת א"צ לחלוץ עדיין יש עליו מצות תפילין וחייב למשמש בהן מדכר דכיר להו ול"ג דלמא נפיק בהו לרה"ר ובע"כ דהא דודאי חשיכה חולץ היינו משום שאסור להניח וה"ה דצריך לחלוץ משחשיכה דאין חילוק בין חליצה להנחה ועכ"פ מתבאר מדברי הרא"ש דס"ל דגם לר"ע יש איסור בהנחת תפילין בשבת. ועפ"ז אני תמה על הב"י בסי' כ"ט דהנה הטור כתב דלא יברך אקב"ו לשמור חוקיו כשמסירן שאין הלכה כבני מערבא כו' ואפילו בע"ש ביה"ש שצריך להסירן אין לברך שמה שצריך אז להסירם לא מושמרת אנו לומדים אותו אלא משום דכתיב והיה לך לאות כו' וכתב הב"י דביאור דבריו דכיון דילפינן מקרא דוהיה לאות אין במשמע זה איסור להניחם בימים שהן גופן אות וא"כ לא שייך לברך אולם צע"ג דהרי מש"כ הטור הוא מדברי הרא"ש בהלק"ט וז"ל הרא"ש שם אפילו כשסלקן בערב שבת סמוך לשקה"ח אין לברך דהא דשבת לאו ז"ת לאו מושמרת את החוקה נפקא אלא מוהיה לך לאות עכ"ל ע"ש. והרי הרא"ש ס"ל בהדיא דגם לר"ע דנ"ל מקרא דוהיה לאות אסור להניח וה"ה שצריך לחלוץ ומ"מ כתב דכיון דהא דשבת לאו ז"ת נפקא מוהיה לאות אין לברך ובע"כ צ"ל דמשום קרא דוהיה לאות לא שייך לברך וכמש"כ הב"י שם בתי' השני ועוד דמדוע נימא דהטור יחלוק על אביו הרא"ש דס"ל בהדיא דאסור להניח תפילין בשבת גם לר"ע גם פשטות דברי הטור במש"כ שמה שצריך להסירם כו' אלא מוהיה לאות משמע דמה"ת צריך לחלוץ. ומש"כ הב"י בפי' הטור דצריך לחלוץ רק מדרבנן דלמא נפיק בהו לרה"ר הוא דוחק גדול בפי' הטור וכן ממש"כ הטור ואפילו בע"ש ביה"ש שצריך להסירן אין לברך כו' משמע דמה"ת צריך להסיר דאי מדרבנן אין רבותא. ועכ"פ קרוב ונראה דהטור קאי בשי' הרא"ש וכנ"ל

והנה הרמב"ם כתב בפ"ד מהל' תפילין זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה וכן שבתות ויו"ט אינן ז"ת שנאמר והיה לאות כו' ע"ש נקט קרא דמימים ימימה לענין לילה כריה"ג וקרא דוהיה לאות לענין שבת כר"ע ועי' בכס"מ והנה בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תק"נ הביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה בספ"ק דביצה ובעירובין ר"פ המוצא שכתב בהדיא דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט. מיהו יש ספק בטעם הדבר אם הוא מכח קרא דושמרת דמכיון שפוסק כריה"ג לענין לילה ממילא ממעטינן מקרא זה גם שבת ויו"ט או דבאמת גם מקרא דוהיה לאות ממעטינן לאיסורא וכשי' הרא"ש והנה בשבת (דף ס') במשנה שם לא יצא בתפילין כו' ואם יצא אינו חייב חטאת ואמר בגמ' שם לא תימא אליבא דמ"ד שבת לאו ז"ת אלא אפילו למ"ד שבת ז"ת לא יצא דלמא אתי לאתויי ברה"ר וכ"כ הטור ושו"ע בסי' ש"א דלא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבהכ"ס. אולם הרמב"ם השמיט לעיקר דין המשנה דלא יצא בתפילין וכתב רק בבא דסיפא דאם יצא אינו חייב חטאת ולכאורה צע"ג גם הקשו האחרונים על הטור ושו"ע דל"ל לומר הטעם מפני שצריך להסירם הא בגמ' משמע דלמ"ד שבת לאו ז"ת בל"ז אסור עי' במג"א שם ובביאורי הגר"א כתב דלאחר העיון נראה דהא דאמר בגמ' לא תימא אליבא דמ"ד שבת לאו ז"ת דמשמע דלדידיה אסור אף בלא הטעם דאתי לאתויי היינו לריה"ג דממעט שבת ויו"ט מקרא דימים ימימה ואסור להניח תפילין בשבת כמו בלילה אולם לר"ע דנ"ל מקרא דוהיה לאות דלאו ז"ת ליכא איסור מה"ת ורק מדרבנן לא יצא לרה"ר דלמא אתי לאתויי ולכך הרמב"ם לשי' שפוסק כריה"ג ואסור מה"ת להניח תפילין בשבת כמו בלילה ולכך השמיט הך דלא יצא בתפילין לרה"ר והטור לשי' דס"ל לילה ז"ת ושבת דלאו ז"ת מוהיה לאות ואין איסור מה"ת רק מדרבנן מפני שצריך להסירם כשיכנס לבהכ"ס. ע"ש

אולם דבריו הקדושים צע"ג דהא הרמב"ם ס"ל לענין לילה דהא דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו מאזהרת ושמרת הוא רק שלא להניחם לכתחילה אבל אם היו עליו מבעוד יום א"צ לחלוץ וכמש"כ שם מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ע"ש ובכס"מ שם ולפ"ז ה"ה אי נימא דלריה"ג גם המניח תפילין בשבת עובר בלאו מ"מ בודאי דזהו רק שלא להניח לכתחילה אבל אם היו עליו מבעוד יום א"צ לחלוץ ולפ"ז איך אפ"ל דמה שהשמיט הרמב"ם לדין המשנה דלא יצא בתפילין לרה"ר הוא משום דלשי' שפוסק כריה"ג בלא"ה אסור כנ"ל והא מצד איסור עצמי של הנחת תפילין בשבת אם היה עליו מבעוד יום א"צ לחלוץ משחשיכה וא"כ אכתי איצטריך לדין המשנה דמ"מ לא יצא בהן לרה"ר משום דלמא אתי לאתויי כו' גם גוף דברי הגמ' צ"ע לפ"ז בהא דאמר לא תימא כו' הא גם למ"ד שבת לאו ז"ת מקרא דימים ימימה כריה"ג איצטריך לטעמא דדלמא אתי לאתויי באם היה עליו מבעו"י דלא יצא בהן לרה"ר כנ"ל ולכן נראה לענ"ד ברור