פרי יצחק חלק א קפח

שום גימגום והיינו דרב שישא סמך אגופיה דקרא דבע"כ מוכח דזקן ואינו לפי כבודו פטור אף בשרוצה אחר ליטלו דהא דמבואר במשנה מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול ה"ז לא יטול היינו ג"כ מקרא דוהתעלמת וכמבואר בגמ' בב"מ שם מנה"מ דת"ר והתעלמת כו' ע"ש והנה התו' בשבועות שם תי' מתחילה דהא דמעיד באיסורא היינו משום דכבוד הבריות אין דוחה בשוא"ת באיסורא רק בגנאי גדול כמו מת מצוה אבל גבי עדות ליכא גנאי כ"כ ולא שרי באיסורא אפילו בשוא"ת ורק בממונא דוחה כבוד הבריות אפילו בגנאי קטן וכן באבידה מצא שק או קופה הוי רק גנאי קטן והנה התו' בב"מ (דף ל' ע"ב) ד"ה אלא הקשו דל"ל קרא דוהתעלמת לזקן ואינו לפ"כ תיפוק ליה מולאחותו דכבוד הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת פסחו ותי' דכבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים אע"ג דבפ' מ"ש מוכח דאי הוי כלאים שוא"ת היה נדחה משום כ"ה היינו משום דערום הוי גנות ובזיון גדול ע"ש והנה תי' התו' בכאן מספיק לישב רק כפי מש"כ התו' בתי' הראשון בשבועות שם לחלק בין גנאי גדול לגנאי קטן דבאיסורא אין דוחה כבוד הבריות בשוא"ת כ"א בגנאי גדול והיינו דאיצטריך קרא דוהתעלמת דבממונא וכמו אבידה דוחה כ"ה אפילו בגנאי קטן וה"ה בעדות דממונא אולם לפי תי' השני בתו' שבועות שם דהא דצריך להעיד באיסורא היינו משום דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת ולפ"ז אינם מחלקים בין גנאי גדול לגנאי קטן וס"ל דבשוא"ת ממש דוחה כבוד הבריות באיסורא אפי' בגנאי קטן ולפ"ז הרי יקשה כקו' התו' בב"מ שם דל"ל קרא דוהתעלמת תיפוק ליה מלאתותו דמת מצוה דוחה אפי' פסח ומילה. ובע"כ צ"ל דודאי לפי תי' זה דהא דאמרינן אבל באיסורא מעיד היינו דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת. ובממונא שרי אפילו מוציאין ממון על ידו מבעליו שלא כדין. לפ"ז הא דאיצטריך קרא דוהתעלמת היינו אף בשרוצה אחר ליטלו דהוי כקום ועשה דבאיסורא אין דוחה כ"ה בקו"ע רק בשוא"ת. מ"מ בממונא כמו אבידה פטור אף בכה"ג וכמו דלתי' הראשון איצטריך והתעלמת לגנאי קטן כן לתי' השני איצטריך והתעלמת לקו"ע והיינו בשרוצה אחר ליטלו והיינו דמחלק הגמ' בין ממונא לאיסורא דבממונא א"צ להעיד אף שמוציאין ממון ע"י מבעליו שלא כדין דהו"ל כקו"ע. מ"מ דוחה כבוד הבריות אפי' בכה"ג וע"ז מייתי ראיה מאבידה דזקן ואינו לפי כבודו פטור ובע"כ דהוא אף בשרוצה אחר ליטלו דהו"ל כקו"ע דאל"ה ל"ל קרא דוהתעלמת ומזה ילפינן לכל מצוה דממונא דכבוד הבריות דוחה אפילו בקו"ע וכמו עדות אף שמוציאין ממון ע"י שלא כדין כנ"ל

ובעיקר קו' התו' שהקשו דמ"ט צריך להעיד באיסורא והא כבוד הבריות דוחה בשוא"ת וכן מה שהקשו התו' בב"מ דל"ל קרא דוהתעלמת לזקן ואינו לפ"כ תיפוק ליה מנחתותו דמת מצוה דוחה פסח ומילה נלע"ד לישב באופן נאות דהנה בגוף הדבר שכבוד הבריות ידחה מצות השם הוא דבר חידוש דאיך אפשר לומר שגנאי הוא לקיים המצוה דאיך יבוש האדם במצות השי"ת. אך הנה עיקר הדבר דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת נלמוד מהא דמת מצוה דוחה לפסח ומילה אולם שם אין בבזיון שום סרך קיום מצוה כלל דמה שהמת מצוה מוטל ע"פ השדה ואין לו קוברין אין בזה ענין מצוה כלל ורק שהמוצא יתבטל ע"י זה ממצות פסח ומילה זהו עיקר כבוד הבריות דגלי קרא דאין להניח למת שיתבזה אף דממילא יהיה נדחה מצות פסח ומילה וכן הא דפריך בגמ' מן מ"מ לכלאים היינו משום דעיקר הבזיון הוא כשפושט את בגדו ונשאר עומד ערום בשוק ולפ"ז ג"כ אין בעיקר הבזיון שום סרך קיום מצוה דאין הבזיון משום שאין כבודו לקיים מצוה רק דהמצוה הוא סיבה להבזיון. אבל בעצם הבזיון ליכא קיום מצוה ולכך דמי למ"מ אולם באבידה גבי זקן ואינו לפ"כ עיקר הבזיון הוא גוף התעסקו במצוה שאין כבודו לקיים המצוה וכן הוא גבי עדות ולפ"ז בכה"ג א"א ללמוד מן מת מצוה כלל שיפטור אדם ממצות השם בשביל שאין כבודו לקיים המצוה ולכך איצטריך קרא דוהתעלמת דבממונא נדחה מצוה בשביל כבוד הבריות אפי' בכה"ג דאין כבודו לקיים המצוה כנ"ל וכן ה"ה גבי עדות במידי דממונא אבל עדות גבי איסורא דלא ילפינן מוהתעלמת צריך להעיד באמת דבכה"ג שעיקר הבזיון הוא מה שאין כבודו לקיים המצוה אין ללמוד כלל מן מת מצוה שידחה בשוא"ת דשם אין בענין הבזיון קיום מצוה כלל כנ"ל: סימן נו שלום תנינא לאבן בוחן ראש פינה ה"ה הרב המאוה"ג הגאון המפורסם הגביר המרומם צדיק תמים כקש"ת מו"ה אברהם ליטש ראזענבוים הלוי בעיר פרעסבורג: יקרת מכתבו הטהור הגיעני נועם תשובתו בחידושי תורתו לעשות כווגים לחזק דבריו הראשונים

והנה בביאור דברי התו' בשבועות (דף ל' ע"ב) בד"ה אבל שכתבו בתי' השני דכשעושין איסור ע"י לא מקרי שוא"ת ובממונא שרי אפילו מוציאין ממון ע"י מבעליו שלא כדין ומצא שק או קופה דמייתי ראיה מיניה כגון שרוצה אחר ליטלו עכ"ל. והדר"ג תמה ע"ז דמנ"ל להגמ' באמת דהמשנה דמצא שק או קופה מיירי אף ברוצה אחר ליטלו והאריך עלינו את הדרך בישוב קו' זו ואני כתבתי בפי' דבריהם דמגופיה דקרא שמיע ליה דלפי תי' זה דאינם מחלקים בין גנאי גדול לגנאי קטן וממת מצוה ילפינן דכ"ה דוחה באיסורא בשוא"ת ממש אף בגנאי קטן וא"כ הרי קשה כקו' התו' בב"מ (דף ל') דל"ל קרא דוהתעלמת תיפוק ליה מלאחותו ותי' התו' בשם אין שייך לפ"ז ובע"כ צ"ל דלפי תי' זה איצטריך קרא דוהתעלמת לפטור זקן ואינו לפי כבודו אף בשרוצה אחר ליטלו דהוי כקו"ע מ"מ דוחה כבוד הבריות בממונא וע"ז הקשה הדר"ג דא"כ הו"ל להבריי' למימר כגון זקן ואינו לפ"כ ורוצה אחר ליטלו דהא ע"ז קאי קרא דוהתעלמת עכ"ד אך לענ"ד אין בכח דקדוק זה להזיז האמת דממקומו הוא מוכרע כיון דלפי תי' זה גם בגנאי קטן דוחה כבוד הבריות בשוא"ת אפילו באיסורא דילפינן מן מת מצוה. א"כ מכש"כ לאבידה דזקן ואינו לפ"כ פטור ול"ל קרא דוהתעלמת ובע"כ צ"ל כנ"ל ומה שהקשה הדר"ג י"ל בפשיטות דתנא דבריי' מסתם לה סתימי זקן ואינו לפ"כ ומשום דממילא מובן דמיירי גם ברוצה אחר ליטלו כנ"ל. והרי גם לפי מה שתי' התו' בב"מ שם דאיצטריך והתעלמת דאפילו בגנאי קטן דוחה כ"ה באבידה דממת מצוה לא ידעינן רק לגנאי גדול ומ"מ הא הברייתא סתמא קתני זקן ואינו לפ"כ ולא מפרש דאפילו בגנאי קטן והרי גם באבידה משכחת לה שיהא גנאי גדול וכמש"כ התומים (בסי' כ"ח) ע"ש ובע"כ צ"ל משום דזה ממילא מובן ולפ"ז כן הוא ג"כ לפי תי' השני שבתו' שבועות כנ"ל

ומ"ש הדר"ג דתי' התו' בב"מ מספיק ג"כ לפי תי' השני בתו' שבועות שם והיינו דאע"ג דלפי תי' זה ע"כ אינם מחלקים בין גנאי גדול לגנאי קטן לאו משום דמלאחותו נלמוד דאף בגנאי קטן דוחה כ"ה בשוא"ת ודאי דמלאחותו לא ידעינן רק בגנאי גדול כמו מת מצוה וע"ז איצטריך קרא דוהתעלמת דאפילו בגנאי קטן דוחה כ"ה מיהו מ"מ ילפינן אח"כ איסורא מאבידה דאפילו בגנאי קטן דוחה כבוד הבריות בשוא"ת וכיון דעיקר דחיית האיסור בכ"ה ילפינן מלאחותו ורק דילפינן מאבידה דדוחה כ"ה אפי' בגנאי קטן בזה שפיר יש ללמוד איסורא מממונא עכ"ד הנה אין זה במשמע דברי התו' כלל ועוד דכמו כן נימא כיון דבע"כ באבידה פטור זקן ואינו לפ"כ אף ברוצה אחר ליטלו א"כ ניליף מזה גם לאיסורא דכ"ה דוחה אפי' בכה"ג דעושין איסור ע"י דהו"ל כקו"ע ומשום דכיון דעיקר דחיית