פרי יצחק חלק א קפו

ומ"ש כת"ר לישב מה שתמהתי עוד על שי' זו דזקן ואינו לפ"כ הוא דוקא חכם ומשום כבוד תורה דא"כ מאי פריך שם בגמ' על רב דאמר פושטו אפילו בשוק מהברייתא דוהתעלמת דפטור זקן ואינה לפ"כ ולפי שי' זו מאי ענין אבידה לכ"ה דגבי אבידה דפטר דוקא בחכם דאיכא עשה דכבוד תורה הנה כבוד תורה הוא דדוחה לאבידה משא"כ בכלאים דהוי רק כבוד הבריות וכתב כת"ר לישב דבאמת עשה דכ"ת לא יוכל לדחות אבידה דהתם הוא עשה ול"ת ורק הוא גזה"כ דוהתעלמת דהיינו בהצטרף שניהם יחד כבוד התורה עם כבוד הבריות דוחה ל"ת ועשה דאבידה וזהו קו' הגמ' דכיון דכ"ה גדול כ"כ ממילא כ"ה לבד דוחה ל"ת לבד עכ"ד. אולם לא עמדתי על דעת כת"ר בזה דלכאור' הוא סותר דברי עצמו שכתב דלא שייך באבידה כ"ה כלל וממ"נ אם שייך באבידה משום כ"ה א"כ מה ראו הראשונים לומר דזקן ואינה לפ"כ הוא רק בכבוד תורה אחרי דכ"ה לבד דוחה אפילו באיסורא ואם נימא דבאבידה לא שייך כ"ה כלל א"כ הרי לא חזי גם לאיצטרופי לכ"ת. ומש"כ כת"ר דכמו כן צריך לפרש קו' הגמ' מלאחותו דלכאורה מאי קו' הא י"ל התם הטעם משום דמ"ע של קבורה דוחה ובע"כ דקו' הגמ' הוא משום דעשה של קבורת מת לא יוכל לדחות לעשה דפסח ומילה שיש בו כרת רק בצירוף הטעם דכ"ה וממילא כבוד הבריות לבד דוחה ל"ת לחוד עכ"ד וגם זה אינו מובן לי דאי נימא דכ"ה לבד אינו דוחה לפסח ומילה רק בצירוף מ"ע דקבורה א"כ מנ"ל דכ"ה לבד דוחה ל"ת הא כך י"ל דכ"ה לבד אינה דוחה כלל ומ"מ היא מצטרפת למ"ע דקבורה לדחות פסח ומילה ומי הגיד לנו החזון לשער כחה של כ"ה לבד שהיא דוחה ל"ת. ובעיקר הדבר כבר עמד ע"ז השג"א בח"ש סי' י"ב אך פי' בפשיטות דכיון דמ"ע דקבורה א"א לדחות לפסח ומילה בע"כ כ"ה לבד הוא שדוחה לפסח ומילה וזה מבואר שפיר. הן אמת דצ"ע דמנ"ל הך דלמא כ"ה הוא דדוחה צירוף המ"ע אבל כ"ה לבד אינה דוחה כלל וכבר הקשה זה הפרמ"ג בספר שושנת העמקים ע"ש אבל לומר זה בכוונת הגמ' דכ"ה דוחה רק בצירוף המ"ע זה בודאי לא יתכן כלל דא"כ הרי אין ראיה כלל לכ"ה לבד שדוחה ל"ת וכנ"ל וכן משמע מדברי הראשונים דכ"ה לבד דוחה פסח ומילה והנה הרמב"ן בתוה"א כתב דלהנך נוסחי עתיקא דגרסי וכ"ת ניליף מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל משמע דכל לאו דטומאה נדחה מפני כבוד הבריות כנ"ל והנה גם לפ"ז קשה דמנ"ל דכ"ה הוא דדוחה ללאו דטומאה דלמא מ"ע דקבורה הוא דדוחה ונ"ל ג"כ דמ"ע דקבורה לא יוכל לדחות ללאו ועשה דטומאה מאיזה טעם שהוא ולפי מ"ש כת"ר צ"ל לפ"ז דמ"ע דקבורה דוחה בצירוף כ"ה וא"כ מנ"ל להרמב"ן דגם כ"ה לבד דוחה טומאה הא במ"מ אינו דוחה כ"ה כ"א בצירוף מ"ע דקבורה ובע"כ צ"ל כיון דמ"ע דקבורה לא יוכל לדחות בע"כ דכ"ה לבד הוא דדוחה וכמ"ש השג"א כנ"ל ולפ"ז ה"ה לגבי אבידה אי נימא דעשה דכ"ת לא יוכל לדחות לל"ת ועשה דאבידה א"כ צ"ל דבע"כ כ"ה לבד הוא דדוחה וא"כ הדק"ל על הראשונים הנ"ל ובעיקר הדבר מ"ש כת"ר דעשה דכ"ת לא יוכל לדחות ל"ת ועשה דאבידה כבר הרגיש כת"ר בסוף קונטרסו שמצא כתוב זה על תשובתי אולם הלא דחיתי זה ומ"ש כת"ר לקיים ד"ז אינו חוזר ונ"ל

גם מה שרוצה כת"ר להחזיק בפשטות דברי הראשונים בהא דס"ל דזקן ואינו לפ"כ הוא דוקא חכם דהיינו באמת משום העשה דכ"ת דוחה לאבידה כבר הארכתי בזה בתשובה להוכיח דבע"כ אינו כן ובאמת ראיה מוכרחת נראה מגמ' סנהדרין ר"פ כ"ג דפריך כ"ג מעיד והתניא והתעלמת כו' ע"ש בפרש"י הרי מבואר דגם כהן גדול א"צ להעיד דילפינן מוהתעלמת ובע"כ דזהו משום כבוד הבריות לבד דהא בכ"ג ליכא עשה כמו בכ"ת ומכש"כ לפמש"כ כת"ר דבאבידה ועדות לא שייך כ"ה כלל ורק עשה דכ"ת הוא דדוחה וא"כ איך יפרנס דברי הגמ' הנ"ל דגם כ"ג פטור להעיד מוהתעלמת

ובעיקר הא דמבואר בשבועות (דף ל') דת"ח מעיד מיושב משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף שהבינו כל האחרונים דהוא בתורת דחיית עשה לעשה ממש דעשה דכ"ת דוחה לעשה דועמדו וכמו בעלמא דעשה חמורה דוחה לעשה קלה ובתשובה תמהתי ע"ז הרבה והעליתי פי' אחר בזה וכת"ר האריך לקיים דבריהם ולישב כל תמיהתי בענין זה לא ראיתי להאריך בדברי כת"ר בזה והמעיין יבחר ואמרתי לכתוב רק מה שיש לי לתמוה עוד בזה והנה התו' בשבועות שם הקשו בהא דאמר עשה דכ"ת עדיף דא"כ מכש"כ כבוד מלך שהרי אינו יכול למחול על כבודו ואמאי אוקמא שמעון בן שטח לינאי המלך בפ' כ"ג בסנהדרין ותי' דשאני דיני נפשות דחמירי ע"ש ובתו' זבחים (דף ט"ו) בד"ה מיושב כתבו בזה"ל ועוד י"ל דעובדא דינאי דיני נפשות הוה ובד"נ אף ת"ח עומד ע"ש ועכ"פ מתבאר מזה דבממונא או באיסורא אף מלך א"צ לעמוד מכש"כ מת"ח ולפי הנ"ל צ"ל דהיינו משום דעשה דשום תשים כו' דוחה לעשה דועמדו וכמו דעשה דכבוד תורה דוחה לעשה דועמדו ומשום דגם עשה דשום תשים של כבוד מלך היא חמורה ודוחה לעשה קלה דועמדו ולפי זה צריך עיון גדול בברכות שם בסוגי' דפריך לרב דאמר פושטן אפילו בשוק מהא דאמר ראב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי כו' ולפ"ז קשה דמאי פריך דלמא שאני התם דכבוד מלך דעשה דשום תשים דוחה ללאו דטומאה וכמו דעשה זו דוחה לעשה דועמדו ומאי ענין זה לכבוד הבריות דילמא כ"ה אינו דוחה שום איסור כלל ואין לומר דעשה דשום תשים לא יוכל לדחות טומאת כהן ומשום דטומאה הוי עשה ול"ת אולם ז"א דהרי זה הוי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל והרי עשה דוחה שפיר ללאו ועשה שאינו שוה בכל ועי' בתו' ב"מ (דף ל') ד"ה הא ע"ש ולפ"ז שפיר דוחה עשה דשום תשים ללאו ועשה דטומאה וכ"כ השג"א בח"ש סי' י"ב דעשה דכ"ת דוחה ל"ת ועשה דטומאה ומשום שאינו שוה בכל וא"כ מכ"ש דעשה דשום תשים של כבוד מלך שידחה ללאו ועשה דטומאה ומשום הכי אמר ראב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' וא"כ הרי אין ראיה מזה כלל דכ"ה לבד דוחה שום איסור ומאי פריך וצע"ג. וכן אפילו לפמש"כ התו' בשבועות שם בתי' השני ג"כ צ"ע כנ"ל ודו"ק. אולם לפי מה שהעליתי בתשובה בפי' דברי הגמ' דאין הטעם כלל דעשה דכ"ת דוחה לעשה דועמדו מטעם שכתבתי שם או משום דעשה דכ"ת איתא במחילה וכמו שהקשו האחרונים באמת אלא דהפי' בגמ' הוא רק משום כ"ה דמשום כב"ת אין כבודו להעיד בעמידה ממילא נדחה עשה דועמדו משום כ"ה ולפ"ז י"ל דבאמת גם עשה דשום תשים לא יוכל לדחות לאו ועשה דטומאה משום דאיתא במחיל' ואף דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מ"מ במקום מצוה יכול למחול ועי' בסנהדרין (דף י"ט) מצוה שאני ובחי' הר"ן שם ולפ"ז הא דאמר ראב"צ מדלגין היינו כו' היינו רק משום כ"ה ולפ"ז פריך שפיר כנ"ל

ומה שדקדק כת"ר על דברי הב"י בסי' רס"ג שהביא דברי הרמב"ם במש"כ דלפנים משורת הדין מחזיר את האבידה בכ"מ אעפ"י שאינה לפי כבודו וכתב הב"י ורבינו השמיט זה מפני שכתב הרא"ש ויראה לי כיון שפטרה תורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי דידיה שמזלזל בכבוד התורה במקום שאינו חייב כו' ולדעת הרמב"ם י"ל דלא מקרי מזלזל בכבוד התורה בשביל כך כו' עכ"ד הב"י והקשה כת"ר דמנ"ל להב"י דהרמב"ם חולק בזה עם הרא"ש הא י"ל דמש"כ הרמב"ם דלפנים משוה"ד מחזיר אבידה אעפ"י שאינה לפ"כ קאי רק על זקן מכובד שאינו חכם ומתוך כך רוצה כת"ר לומר דס"ל להב"י דמש"כ הרמב"ם או זקן מכובד היינו שהוא חכם ג"כ הנה בעיקר מה שהקשה הב"י כבר הרגיש כת"ר בעצמו ממש"כ הרמב"ם גבי פריקה וטעינה דאם הוא חסיד ועושה לפנים משה"ד אפילו הוא הנשיא הגדול ורואה בהמת חבירו רובצת כו' פורק וטוען עמו הביאו הטור בסי' רע"ב אלא דמ"מ כתב כת"ר די"ל דדוקא גבי פריקה וטעינה דאיכא צער בע"ח ס"ל להרמב"ם דלפנים משה"ד צריך גם חכם לפרוק ולטעון בעצמו דגם בטעינה איכא צערא קצת כמ"ש התו' משא"כ באבידה עכ"ד ותמהני מאוד דאם איתא דיש לחלק בזה בין אבידה לפריקה וטעינה כנ"ל א"כ הרי דברי הטור צ"ע שהביא שם דברי הרמב"ם הנ"ל דלפנים משה"ד