פרי יצחק חלק א קפד

כנחש וכו' ולכן אם יזלזל בכבוד תורתו נמצא הוא גורם בזה לאחרים לעבור על מ"ע דאת ה' אלקיך תירא כו' ולכך אמרינן עשה דכ"ת עדיף אמנם לפי זה י"ל דדוקא בעשה גרידא כמו ועמדו אבל לילך להעיד בפני ב"ד בדבר איסור שאם לא ילך הרי הוא גורם ג"כ לאחרים שיעשו איסור מלבד מה שהוא מבטל מצות אם לא יגיד וכיון שכל עיקר הדחיה הוא רק מצד גרם ולא הוי מ"ע גמורה כמו בכ"מ שדוחה שאר עשה קלה דהתם הדחיה הוא מצד עצמו אבל הכא אין שייך לומר שהחכם עצמו עובר בזה על עשה דכ"ת וכקושית כת"ר רק הטעם הוא כדברינו שגורם לאחרים לעבור על מ"ע דכ"ת ולכן במקום שסוף סוף יגרום לאחרים איסור בוודאי לא שייך לומר כאן עשה דכ"ת עדיף ולכן אף דהתו' בקושייתם שם בשבועות סוברים דמה שאינו הולך להעיד נקרא שב וא"ת היינו לענין זה שידחה מפני כבוד הבריות אבל לפי התי' של תו' שזה אינו נוגע לכ"ה רק שידחה מפני עשה דכ"ת כמו שמצינו דגלי קרא באבידה ובזה אינו עובר בעצמו העשה רק בגרמא כנ"ל ומטעם דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא כו' כנ"ל בכגון זה בודאי אין דוחה רק מ"ע גרידא אבל לא במקום שהוא יעבור העשה וסוף סוף יגרום גם כן איסור לאחרים כמו גבי לילך להעיד לכן א"ש הא דבאיסורא מחוייב לילך ולהעיד ובזה יתורץ ג"כ מה שהקשה כ"ת על הא דאמר בגמ' הנ"ל דבממונא א"צ להעיד ומביא ע"ז ראיה מהא דמצא שק או קופה דילפינן מוהתעלמת והקשה כ' ת"ל דמשום הכי א"צ להעיד בממונא מטעם דעשה דכ"ת עדיף ובשלמא באבידה צריך קרא משום דהוי עשה ול"ת כדברינו הנ"ל אבל כאן גבי עדות הוי רק עשה וא"כ ת"ל משום דעשה דכ"ת עדיף אך לפי דברינו הנ"ל א"ש דכיון דעשה זו דכ"ת לא אלים לדחות כמו שאר עשה מטעם דהוי רק גרם ביטול עשה מטעם דניחא לי' לחבר כו' ויכול לדחות עשה גרידא דועמדו אבל במניעת עדות דמלבד שעובר על עשה דאם לא יגיד כו' כמ"ש התו' בפ' הכונס (נו) ד"ה פשיטא כו' ומלבד זה עוד הנה הוא גורם לחבירו הפסד ממון ובזה וודאי לא הוי אמרינן עשה דכ"ת עדיף כנ"ל וכמו באבידה אבל כיון דגלי לן קרא והתעלמת דבממון דוחה אף בכה"ג מזה למד גם גבי עדות דא"צ להעיד וא"ש

ולפי זה מיושב עוד קושיא אחרת שהקשה כ"ת בזה דהנה מה שתירצתי למעלה על קושייתו הנ"ל שהקשה כ"ת ל"ל קרא דוהתעלמת ת"ל משום דעשה דכ"ת עדיף ותירצתי לעיל משום דהוי עשה ול"ת הנה זה התי' כתבתי טרם גמרתי לראות סוף קונטרסו ובסוף מצאתי אח"כ בדבריו שהתחיל ליישב בדרך הזה שכתבתי אך שדחה אותו בשתי ידים הדחיה האחת הוא מה שהקשה כ' מהגמ' ב"מ הנ"ל דמוכח שם דעשה חמורה דוחה אף ל"ת ועשה ודלא כדמשמע בגמ' חולין. הנה קושייתו זאת כבר תירצנו למעלה שאין שום סתירה מהגמ' דב"מ די"ל דלפי האמת ילפינן מקרא דאיש אמו כו' דלא דחי עשה חמורה לעשה ול"ת וכדברי הט"א אך עוד הקשה על תי' זה דלפמ"ש השיטה מקובצת בסוגיא דכהן והיא בביה"ק דמקשה הגמ' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה הש"מ דלפמ"ש רש"י והנ"י דאף דגבי אבידה איכא גם ל"ת מ"מ אין ל"ת מועיל לדחות ולגבי הנדחין מחשב הל"ת ולא לגבי הדוחין (יעויין ברש"י ב"מ ל' ד"ה פשיטא כו' ובנ"י שם) א"כ קשה מאי מקשה הגמ' הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה נימא איפכא אין עשה דטומאה דוחה עשה ול"ת דאבידה דלגבי הדוחה לא יהיה נחשב הל"ת ותי' בש"מ דמסתברא טפי לומר דעשה דאבידה יהיה נדחה מעשה דטומאה דכי דחינן עשה דאבידה אין זה קום עבור ואי דחינן עשה דטומאה היינו קום עבור כו'. וע"ז הקש' כ"ת דגם גבי עשה דכ"ת נימא דידחה אף ל"ת ועשה דאבידה משום האי טעמא דאמרינן איפכא אין עשה דאבידה דוחה עשה דכ"ת דזה ג"כ קום עבור אך לדברינו הנ"ל אין זה קושיא דאף אם נאמר ע"ד שכתב הש"מ בתירוצו מ"מ א"ש כאן משום דמסתברא טפי לומר דאין עשה דכ"ת דוחה עשה ול"ת דאבידה משום דביטול העשה הוא רק שגורם לאחרים לעבור כדברינו הנ"ל משאם נאמר איפכא דהוי ביטול עשה ול"ת מצד עצמו וא"ש

והנה יש להעמיס דברינו אלה בדברי התו' דהיינו לפי תירוצם שמחלקים בין גנאי גדול ובין גנאי קטן. דהנה זה פשוט דלפי תי' השני של תו' שמתרצים דכשעושים איסור ע"י מיקרי קום עשה בלא זה אין מקום לקושיית כ"ת די"ל דלא אמרינן עשה דכבוד תורה עדיף רק במקום שב וא"ת דהא מה שדוחה עשה דועמדו הוי שוא"ת. כי הנה בהעיד מיושב אין עושה האיסור כשיושב רק האיסור הוא כשבא להעיד אז חל עליו החיוב לעמוד וכדרך שאמרו גבי ינאי המלך עמוד על רגליך כו' וא"כ כשאינו עומד הוי שב וא"ת. כן נראה לפענ"ד פשוט וא"כ כל קושייתו של כ' הוא רק לתי' א' של תו' שסוברים דכשאינו מעיד הוי שב וא"ת והנה באמת לכאורה תי' א' של תו' אינו מובן שמחלקים בין גנאי גדול ובין גנאי קטן ומי יוכל לתת גדר וגבול לדבר מה נקרא גנאי גדול ומה נקרא קטן אך לדברינו הנ"ל י"ל דזהו כוונת התו' בתירוצם דהיכא דהוי בזיון כללי זה הוי גנאי גדול והתם הוי הדחיה מצד עצמו כנ"ל אבל בבזיון פרטי לפי תכונת האיש זה הוי גנאי קטן ובכה"ג אין שייך כבוד הבריות רק משום ליתא דכבוד תורה ולכן בזה אינו דוחה רק עשה דועמדו אבל לא במקום שגורם ג"כ לעבור לאחרים וכדברינו הנ"ל דאף לפי תי' א' של תו' מיירי שיעשו איסור על ידו רק שבתי' א' סוברים דזה נקרא שב וא"ת ובתי' ב' סוברים דנקרא קום ועשה וזה פשוט

ובזה יש לתרץ קושיית התו' בשבועות שם ד"ה עשה דכבוד תורה כו' שהקשו אמאי אוקים שמעון בן שטח לינאי המלך בפ' כ"ג בסנהדרין הא כבוד המלך גדול מכבוד תורה וכו' ולדברינו מיושב דבאמת אין זה עשה גמורה לגבי הת"ח רק שגורם לאחרים לעבור עשה חמורה דמורא ת"ח דאיתקש למורא המקום מאת ה' כו' ולכך נדחה עשה קלה דועמדו מטעם דניחא לי' לחבר כו' אבל גבי מלך אף דהוא גורם לאחרים לעבור על מ"ע דהיינו מ"ע דשום תשים כו' שתהא אימתו עליך אבל אין זה עשה חמורה כ"כ וכיון דהוא רק גורם לעבור על עשה קלה לא נדחה מפני זה עשה דועמדו כיון דבעצמו בל"ז אין עובר העשה רק שגורם לאחרים לעבור וצריך לומר הטעם דניחא לחבר כו' דהיינו שיכול לעבור על עשה דועמדו כדי שלא יעברו אחרים איסור חמור דאת ה' אלקיך תירא כו' אבל איך יעבור המלך על עשה דועמדו כדי שלא יעברו אחרים ג"כ עשה קלה דשום תשים כו' ודו"ק היטב

מה שכתב כ"ת להשיג על דברי השאגת ארי' בסי' נ"ח במי שנפסקו לו ציצית בשבת ברה"ר או שיש כלאים בבגדו והוא אינו יודע וחבירו רואה שכתב הרא"ש בפ"ט דנדה מן הירושלמי דדווקא במוצא כלאים בבגדו הוא דאמרינן אין חכמה כו' וצריך לפשוט אפי' בשוק אבל אם אדם רואה כלאים בבגדי חבירו והלובש כלאים א"י אין לומר לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג והש"א בסי' הנ"ל השיג על הרא"ש וגם על הטור שהביא דבריו בסי' ש"ג ביו"ד וכתב שדבר זה תלוי בשני התירוצים של התו' בשבועות שהבאנו למעלה דלתי' א' מיקרי זה שב וא"ת ונדחה מפני כ"ה אבל לתי' השני שם דכשעושין איסור ע"י לא מיקרי שב וא"ת כו' וממילא דאין נדחה מפני כ"ה ובזה השיג על דברי הרא"ש הנ"ל לפי מה דקי"ל כתי' ב' של תו' וכתב ע"ז כת"ר להשיג על הש"א שבאמת דין זה אין תלוי כלל בשני תירוצי התו' דגם הרא"ש יכול לסבור כתי' ב' של תו' די"ל דדווקא גבי עדות שבמניעת עדותו יעשה העושה איסור במזיד בקום עשה שאין נדחה מפני כ"ה אבל בלובש כלאים בשוגג והרא"ש סובר דבשוגג לא מיקרי עבירה אלא דהוא איסור קל דלא שייך בזה אין חכמה כו' באופן שגוף העבירה נדחה מפני כ"ה וממילא א"צ הרואה להפרישו מאיסור דאינו עושה איסור כלל אבל הרמב"ם סובר דגם בשוגג שייך לומר אין חכמה כו' ממילא מחוייב הרואה להפרישו והאריך כ"ת בזה. והנה אף כי דבר חכמה דיבר עכ"ז י"ל דאין דבריו