פרי יצחק חלק א קפב

הטורי אבן בענין זה וכ"ת לקח לו שיטה אחרת בזה לזאת הנני באתי להעריך מעט מילין לעמוד לימין הגאון הטורי אבן ולישב דבריו בענין זה וזה החלי בעזר הצור

בראש מ"ש כת"ר בקונטרסו להקשות על שיטת הראשונים דהא דממעט באבידה זקן ואינו לפי כבודו היינו דווקא חכם בתורה משום דכבוד תורה דחי לעשה דאבידה והוא דעת הרמב"ן והריטב"א והובא בש"מ ב"מ (ד"ל). וכמו שביאר הטורי אבן דהטעם הוא כמו שאמרו בשבועות (ד"ל) האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. וע"ז האריך כת"ר להשיג עליו וכתב בזה"ל דבריהם תמוהים ומרפסין איגרי הא עיקר דברי הברייתא דוהתעלמת דפטור זקן ואינו לפי כבודו הובא בגמ' ברכות (ד' יט) בסוגיא דכבוד הבריות לענין המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק ושם בכל הסוגיא מבואר דכבוד הבריות הוא דדוחה לא כבוד התורה וכו' ומבואר דהא דמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק היינו משום דכלאים הוי קום ועשה אבל אי הוה כלאים שוא"ת הוי נדחה משום כבוד הבריות וכן מ"מ גופי' הוי כבוד הבריות לבד לא כבוד תורה כו' וא"כ מנ"ל דגבי ממונא דקיל הא דפטרה זקן ואינו לפי כבודו מהשבת אבידה מוהתעלמת הוי דוקא בכבוד תורה ועוד תימה דאי נימא דזקן ואינו לפ"כ האמור גבי השבת אבידה הוא דוקא בחכם ומשום כ"ת א"כ מאי פריך שם בגמ' על הא דאמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק מהברייתא דוהתעלמת דפוטר זקן ואינו לפי כבודו הא גבי אבידה מילתא אחריתי היא דעשה דכבוד תורה הוא דדחי לעשה דאבידה ומה ענין זה למוצא כלאים בבגדו דהתם הוא רק כבוד הבריות לא כבוד תורה וכו' העתקתי לשונו אלא שדילגתי מעט מפני האריכות ולפענ"ד נראה דאין זה כדאי לדחות דברי הט"א די"ל דעיקר קושית הגמרא מאבידה הוא משום דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ואף בעשה חמורה כמ"ש הט"א והביא ראיה מסוגיא דחולין גבי שילוח הקן ואבידה הוי ל"ת ועשה לכך לא מהני העשה דכ"ת לדחות ורק משום גזה"כ והתעלמת דהיינו בהצטרף שניהם יחד כבוד התורה עם כבוד הבריות לכן דוחה עשה ול"ת דאבידה. וזה קושית הגמ' מוהתעלמת דכיון דכבוד הבריות גדול כ"כ ממילא דל"ת לבד כמו כלאים יש כח בכבוד הבריות לבד לדחות אותו. וכמו כן צריך ע"כ לפרש קושית הגמ' מלאחותו דלכאורה מאי מקשה הגמ' הא יש לדחות דהתם הטעם משום דמצוה של קבורה דוחה ומאי ראיה לכבוד הבריות ובע"כ צ"ל דראיית הגמ' כך הוא דהא פסח ומילה יש בו כרת ואין מועיל העשה של קבורת מת לדחות רק בצירוף טעם דכ"ה וממילא דכ"ה לבד יכול לדחות ל"ת לחוד ובדרך זה יש לפרש גבי אבידה אבל לעולם י"ל דהטעם הוא משום עשה דכבוד תורה כדברי הטורי אבן

וראיתי לכ"ת שהקשה על סברת ט"א הנ"ל שכתב דאין עשה חמורה דוחה ל"ת ועשה והכריח מסוגיא דחולין גבי ש"ה דדריש שלח תשלח אפי' לטהר את המצורע ופריך ל"ל קרא הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ודחיק הגמ' לאוקמי לשילוח הקן אעשה לחוד וה"א דאתי עשה דמצורע דחמיר משום דגדול השלום ודחי לעשה דש"ה ומשמע דאם היה ש"ה עשה ול"ת ל"צ למעוטי דאע"ג דעשה דמצורע חמור מ"מ לא ה"א דלידחי ל"ת ועשה דש"ה וע"ז הקשה כ"ת מהגמ' דב"מ ל"ב דשם משמע להיפוך. דמייתי שם ברייתא דאמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר כו' ופריך בגמ' טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לא"ה ה"א צייתי לי' ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ומשני איצטריך סד"א הואיל והוקש כבוד או"א לכבוד המקום הלכך לציית לי' קמ"ל אלמא דבלא קרא ה"א דעשה דכיבוד או"א מפני שהיא חמורה דוח' גם לל"ת ועשה כו' והאריך כ"ת לתרץ קושיא זו ולפענד"נ ליישב קושי' זו בפשיטות ולק"מ סוגיא דחולין ודב"מ אהדדי די"ל דרק לפי הה"א הוי אמרינן דעשה חמור כמו כבוד או"א דוחה ל"ת ועשה אך אחרי דגלי רחמנא את שבתותי תשמרו כו' שלא ישמע לו ולא דחי עשה דכיבוד אף דחמורה מאוד דהוקש כו' ממילא ילפינן בעלמא ג"כ דלא דחי עשה חמורה ל"ת ועשה וא"ש הגמ' דחולין וא"כ הדרן לדברינו דגם עשה דכבוד תורה אף דהוא עשה חמור מ"מ לא דחי עשה ול"ת וא"ש כנ"ל

שוב הקשה כ"ת על דברי הטורי אבן שפי' הא דאמר עשה דכ"ת עדיף הוא משום לתא דדוחה עשה דכ"ת לעשה אחר מסוגיא דשבועות ל' דמחלק בין ממונא לאיסורא דאמרינן שם האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מלתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזל כו' ה"מ בממונא אבל באיסורא אין חכמה כו' וכתב כ"ת ע"ז בזה"ל וקשה טובא מדוע יהיה צריך להעיד באיסורא ליתי עשה דכבוד תורה ולידחי מ"ע דעדות אפי' לגבי איסורא והרי מבואר שם בגמ' דת"ח מעיד מיושב ומשום דעשה דכ"ת עדיף וכו' וא"כ כמו כן ידחה עשה דכ"ת למ"ע דעדות וא"ל דאיסורא שאני דע"ז נאמר אין חכמה כו' כ"מ שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב ול"ד לביטול מ"ע דועמדו זה אינו דהרי התו' הקשו דלא יהא צריך להעיד באיסורא משום דכבוד הבריות יהא דוחה בשוא"ת כמו מת מצוה דדוחה פסח ומילה הרי דאין חילוק בין איסורא לביטול מ"ע. והתו' בתי' הראשון ס"ל באמת דבמקום גנאי גדול אין כאן משום אין חכמה כו' דילפינן ממ"מ כנ"ל וא"כ ה"נ כיון דמדינא אתי עשה דכ"ת ודוחה למ"ע דעדות לא יהיה מעיד אפי' באיסורא וכו' והאריך עוד כ"ת בזה רק כי דילגתי מעט והנה כ"ת לטעמו אזיל שהבין בדעת הטו"א שהעשה דכ"ת הת"ח עצמו הוא העובר ולכן הקשה כ' עוד על דבריו בזה"ל גם בל"ז נראה דעשה דכ"ת דילפינן מאת ה' אלקיך תירא כו' אין זה עשה גמורה על החכם בעצמו לדחות שאר עשה דעשה דכ"ת הוא לגבי אחרינא שמחויבים לנהוג כבוד בת"ח אבל הת"ח בעצמו אין עליו מ"ע מה"ת שלא לזלזל בכבודו ואף דהרא"ש כתב דאיסור הוא לגבי חכם אם יזלזל בכבוד תורתו מ"מ אין נראה שיעבור על מ"ע דאורייתא וא"כ איך אפשר דת"ח גופי' ידחה מ"ע שעליו מפני כבוד תורתו וכו' עכ"ל בקצור ומזה בנה כ"ת את שיטתו החדשה בפי' דברי הגמ' עשה דכ"ת עדיף וכן במ"ש הראשונים גבי אבידה בזקן ואינו לפי כבודו מיירי דווקא בחכם ומשום כבוד תורתו דהפי' הוא רק משום כבוד הבריות לבד ואין שייך כלל לענין דחיית המצות זא"ז והעמיק הרחיב כ"ת בזה להשיג על הט"א ולפענ"ד י"ל דבר א' ובזה יבואו על נכון כמה תמיהות של כ"ת על הט"א והוא דנראה לומר דפי' דברי הגמ' עשה דכ"ת עדיף היינו דעיקר מ"ע באמת הוא רק על אחרים אבל על הת"ח בעצמו באמת אין שייך לומר שעובר על מ"ע כקושית כת"ר רק הפי' הוא שאם יהיה הת"ח מזולזל בעיני אנשים יעברו הם באותו שעה על את ה' אלקיך תירא כמו שפירש"י ומפני זה מותר לת"ח לישב אף כי הוא עובר על מ"ע דועמדו מ"מ כדי שלא יגרום לאחרים לעבור על מ"ע דכבוד תורה ודוגמא לדבר זה מצינו בשבת ד' ד' וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך והקשו ע"ז התו' שם מהא דאמר בעירובין ל"ב ניחא לי' לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה ומתרצו התו' שם בכמה אופנים תי' א' הוא שיש חילוק בין אם האיסור נעשה ע"י כמו גבי טבלים אבל גבי רדיית פת אין נעשה האיסור ע"י לכך אמרינן דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. ותי' השני דגבי טבלים עדיין לא נעשה האיסור לכך מוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו אבל גבי רדיית פת המעשה של איסור כבר נעשה וכו' עוד מתרצו התו' דיש חילוק בין אם פשע אז אמרינן דאין אומרים לאדם חטא כו' והנה לכל התירוצים של תו' לא שייך לומר אין אומרים לאדם חטא כו' בנ"ד גבי ת"ח כי האחרים יעשו איסור ע"י והם לא פשעו כלל והאיסור לא נעשה עדין. ולכן בוודאי אמרינן ניחא ליה לחבר דלעבד איסורא קלילא כו' דהיינו לבטל מ"ע דועמדו כדי שלא יעברו אחרים על מ"ע חמורה דאת ה' א' תירא שיזולזל הת"ח בעיניהם וענין זה שאמרו עשה דכ"ת עדיף ענין אחר הוא ממה שאמרו