פרי יצחק חלק א קפא

שיהיה בכלל כבוד הבריות רק בחכם שהוא אינה לפ"כ מפני חכמתו וזהו דוקא באבידה שהבזיון הוא גוף התעסקו במצוה. משא"כ בסוגיא שם לענין כלאים ומת מצוה דבגוף הבזיון ליכא קיום מצוה זהו כבוד הבריות לכל אדם וכנ"ל וכן ניחא שפיר בהא דפריך שם בסוגיא לרב דאמר פושטן אפילו בשוק מהברייתא דוהתעלמת דכ"ה דוחה אבידה אף דלפי שיטת הראשונים הנ"ל זקן ואינה לפ"כ דגבי אבידה הוא דוקא בחכם והא איכא לגביה גם עשה דכבוד תורה אולם ניחא שפיר דכבר נתבאר למעלה דעשה דכ"ת לגבי החכם בעצמו אין שייכות כלל לדחות שום עשה וגם זקן שהוא חכם אינו פטור מלהשיב רק משום כבוד הבריות כיון שהוא אינו לפ"כ מפני חכמתו ולפ"ז שפיר פריך לרב דהרי בכלאים הוי כבוד הבריות לכל אדם לפשוט בשוק וכן כי משני שאני התם דכתיב והתעלמת פריך שפיר וליגמר מינה דכי היכי דזקן פטור משום שאינה לפ"כ מפני חכמתו כן ה"ה כל היכא דשייך כבוד הבריות וכן ניחא ג"כ עיקר הדבר דאיצטריך קרא דוהתעלמת ולא אמרינן דבלא"ה עשה דכ"ת ידחה לאבידה היינו משום דעשה דכ"ת לא יוכל לדחות כלל והא דמבואר בגמ' דת"ח מעיד מיושב משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. ג"כ אין הכוונה משום דעשה דכבוד תורה דוחה ודלא כמו שהבינו האחרונים אלא דכיון דמשום כבוד תורה אין כבודו לעמוד נדחה עשה דועמדו משום כבוד הבריות

וכן מיושב שפיר דברי הרא"ש שהובא בשיטה מקובצת בב"מ (דף ל') שכתב דאבידה אינו נוהג בנשים משום דכל כבודה בת מלך פנימה ומקרי אינה לפי כבודם אף דס"ל להרא"ש דזקן ואינו לפ"כ הוא דוקא חכם כנ"ל אולם לפי הנ"ל י"ל דדוקא עשיר או נכבד בעלמא לא מקרי אינה לפ"כ להתעסק במצוה כנ"ל אולם בנשים דיש יחוס לכבודם בדברי קבלה דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה לכך גם בכה"ג להתעסק במצוה ע"פ החוץ מקרי אינה לפי כבודם ופטורין מלהשיב משום כבוד הבריות ומכש"כ דניחא שפיר הא דמבואר בסנהדרין (דף י"ח) דכהן גדול אינו מעיד משום כבוד הבריות ומקרא דוהתעלמת והיינו דבודאי לכהן גדול מקרי אינה לפי כבודו משום כבוד כהונתו דדוקא זקן או נכבד בעלמא לא חשיב אינה לפי כבודו וכנ"ל

וכ"ז הוא שי' הראשונים הנ"ל כנ"ל אולם שי' הרמב"ם והר"ן הוא דגם גבי אבידה שייך משום כבוד הבריות לכל אדם. דכל שאין דרכו להחזיר בשלו מקרי אינה לפי כבודו וגם זקן מכובד בכלל ואף דעוסק במצוה מ"מ לאו כ"ע ידעי דאבידה היא ועוד דכיון דעצם הדבר הוי זלזול בכבודו דבשלו אינו מחזיר פטרינהו רחמנא מלהשיב מקרא דוהתעלמת כיון דמ"מ אינה לפ"כ והנה הריטב"א בחי' שבועות (דף ל') הביא ראיה דזקן ואינה לפ"כ גבי אבידה הוא דוקא בחכם שהוא אינה לפ"כ מפני חכמתו מהא דמבואר בגמ' גבי עדות האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזל ומייתי ראיה ע"ז מאבידה דפטור זקן ואינה לפ"כ מלהשיב משום כבוד הבריות. הרי דגבי סהדותא לא אמרו לא ליזל אלא לצורבא מרבנן ע"ש אולם לענ"ד נראה לישב בפשיטות שי' הרמב"ם דאף דס"ל דגבי אבידה אפילו זקן מכובד פטור מלהשיב מ"מ גבי עדות בודאי אין שייכות לדין זה כ"א לצורבא מרבנן דהנה עיקר כבוד הבריות הוא לפי דעת בני אדם והכל לפי הענין דלישא שק או קופה הוי זלזול לכל איש מכובד למראה עין הבריות ואף דעוסק במצוה מ"מ מקרי אינה לפ"כ כנ"ל אולם גבי עדות דאף לצורבא מרבנן לא נחשב לזילותא כ"א למיזל לגבי דיינא דזוטר מיניה וא"כ בודאי אין מציאות לדין זה כ"א לצורבא מרבנן לילך לגבי דיינא דזוטר מיניה אולם במכובד בעלמא או בעשיר משום כבוד עשרו ליכא שום זילותא כלל לילך לב"ד להעיד דאיך שייך לומר שהדיין זוטר מיניה משום כבוד עשרו וכדומה. והרי צורבא מרבנן גופיה חייב לילך להעיד לפני ב"ד שגדול ממנו בחכמה ולא חשיב זילותא בכה"ג א"כ מכש"כ דעשיר או מכובד בעלמא חייב לילך להעיד לפני כל ב"ד שיהיה דלעולם הב"ד גדול ממנו דכבודו אינו נחשב כלל לגבי חכם. ולפ"ז אין מציאות לדין זה כ"א לצורבא מרבנן למיזל לגבי דיינא דזוטר מיניה וז"ב מאוד

ועדיין נשאר לבאר הא דמבואר בגמ' שבועות שם דת"ח מעיד במיושב משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף וכבר כתבנו דאין הפי' בגמ' דעשה דכבוד תורה דוחה לעשה דועמדו ודלא כמו שהבינו האחרונים ומשום דבאמת עשה דכבוד תורה לא יוכל לדחות כלל כנ"ל אלא דעיקר כוונת הגמ' הוא משום כבוד הבריות והיינו משום דכיון דאין כבודו של חכם להעיד בעמידה נדחה עשה דועמדו משום כבוד הבריות דקיי"ל דדוחה בשוא"ת כנ"ל. אולם צריך להבין לפ"ז הא דנקט בגמ' הלשון עשה דכבוד תורה עדיף אכן נראה לומר דהנה אף דהא דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת הוא לכל אדם כנ"ל מ"מ לענין זה לדחות מ"ע דועמדו בודאי הוא רק לת"ח וכמבואר בזבחים רפ"ב מיושב ת"ח דלמכובד בעלמא אין שייכות כלל שיהיה אינו לפ"כ להעיד בב"ד בעמידה והרי מבואר בסנהדרין (דף י"ט) דא"ל שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך לא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם ועי' בתו' שם ועכ"פ אין בודאי מציאות לדין זה כ"א גבי ת"ח דמשום עשה דכבוד תורה הוא אינו לפי כבודו אף בכה"ג להעיד בב"ד בעמידה ולכך אמר עשה דכבוד תורה עדיף והיינו משום עשה דכ"ת דחמיר לכך משום כבוד תורה הוי אינו לפי כבודו אף בכה"ג להעיד בב"ד בעמידה א"כ הוא בכלל כבוד הבריות דדוחה בשוא"ת כנ"ל

ועפ"ז יתבאר ג"כ דברי הרמב"ם בפ"א מה' עדות שכתב היה העד חכם גדול והיה בב"ד פחות ממנו בחכמה הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה דכבוד תורה עדיף ויש לו להימנע והנה מה שצ"ע בדבריו דל"ל לומר משום עשה דכבוד תורה עדיף הא בגמ' למד דין עדות מאבידה והא גבי אבידה ס"ל להרמב"ם דאף זקן מכובד פטור להשיב משום כבוד הבריות וכנ"ל כבר כתבנו למעלה דכוונת הרמב"ם הוא באמת משום כבוד הבריות דמשום כבוד תורתו אין כבודו לילך לב"ד שפחות ממנו ויש לו להימנע משום כבוד הבריות וכמו שבארנו בפי' דברי הגמ' לענין עדות מיושב בהא דאמר עשה דכ"ת עדיף כנ"ל אולם הא דנקט הרמב"ם בזה לשון הגמ' המבואר גבי עדות מיושב היינו ג"כ כנ"ל ומשום דדין זה בודאי הוא רק בת"ח דלמכובד בעלמא אין מציאות כלל לומר שהדיין פחות ממנו וכמו שנתבאר למעלה. נמצא דכל עיקר הבזיון נמשך רק מכח כבוד התורה הוי זילותא לגביה לילך לבי דיינא דזוטר מיניה אף לקיים מצוה להעיד ולכך נקט הרמב"ם ג"כ הלשון של עשה דכ"ת עדיף המבואר בגמ' לענין דת"ח מעיד מיושב וכמו שנתבאר בפי' דברי הגמ' וכנ"ל: סימן נג תשובה ע"ז מכבוד רעי הרב הג' סוע"ה כו' כו' מו"ה נפתלי אמשטרדם נ"י מקאוונא האב"ד כעת בק"ק יאסווען כבוד אלופי ומיודעי הרב כו' וכו' מו"ה יצחק בלאזער נ"י האב"ד בעיר הבירה פעטערסבורנ

באשר ראיתי הדרת כבודו בקונטרסו מנגח צפונה וימה קרנים מידו לו לפוצץ הררי עד בהאי ענינא דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ולפי דבריו לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ועיקר יסוד השגתו הוא על מ"ש