פרי יצחק חלק א קפ

ומעתה שוב לא שייך להקשות מכח דעשה דכבוד תורה איתא במחילה וכמו שהקשו האחרונים וכנ"ל ומשום דבאמת לא עשה דכבוד תורה הוא דדוחה לעשה דועמדו ומכח הכלל דעשה חמורה דוחה לעשה קלה ורק מכיון דאין כבודו לעמוד ולהעיד בב"ד הרי הוא בכלל כבוד הבריות דדוחה לעולם בשוא"ת אפילו באיסורא וכמו כן דוחה מ"ע דועמדו כנ"ל ועל כבוד הבריות בודאי אינו ענין להקשות מכח דאיתא במחילה. דבודאי כל כבוד הבריות ישנו במחילה אלא דכבוד הבריות לאו עשה הוא לדחות ורק דגזה"כ הוא דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת בממונא מוהתעלמת ובאיסורא מולאחותו וכנ"ל

ובזה מיושב שפיר ג"כ הסוגיא שם בהא דמחלק הגמ' בין ממונא לאיסורא לענין צורבא מרבנן דזילא ביה מילתא לאסהודי לקמיה דיינא דזוטר מיניה דבממונא א"צ להעיד ובאיסורא צריך להעיד. דלכאורה צע"ג נהי דמכח כבוד הבריות אין כ"ה דוחה באיסורא בגנאי קטן אפילו בשוא"ת כ"א לגבי ממונא כמו אבידה מוהתעלמת וכן עדות דממונא. מ"מ ליתי עשה דכבוד תורה ולידחי לעיקר מ"ע דעדות אפילו לגבי איסורא וכמו דדוחה עשה דכבוד תורה למ"ע דועמדו לפי מה שהבינו האחרונים וכמו שנתבאר קו' זו למעלה. אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דבאמת אין בכח עשה דכבוד תורה של החכם בעצמו לדחות שאר עשה שעליו מפני כבוד תורתו כנ"ל. והא דמבואר בגמ' דת"ח מעיד מיושב היינו ג"כ רק משום כבוד הבריות ומשום דכיון דגנאי הוא לת"ח להעיד בעמידה הרי נדחה מ"ע דועמדו משום כבוד הבריות דדוחה בשוא"ת אפילו באיסורא מגזה"כ כנ"ל. ולפ"ז היינו ג"כ דצורבא מרבנן צריך להעיד באיסורא ומשום דעשה דכבוד תורה אינו דוחה למ"ע דעדות. ורק דעכ"פ הוא בכלל כבוד הבריות והרי כבוד הבריות אין דוחה בשוא"ת באיסורא רק בגנאי גדול כמו מת מצוה. אבל גבי עדות דלא הוי רק גנאי קטן אין כבוד הבריות דוחה כ"א בממונא כמו אבידה מוהתעלמת וכן עדות דממונא כמ"ש התו' שם בתי' הראשון. וכן לפי מה שכתבו שם בתי' השני דכשעושין איסור על ידו הוי כקום ועשה גם כן אין כבוד הבריות דוחה בקו"ע באיסורא כ"א בממונא ע"ש בתו'. וכן ניחא ג"כ בהא דמבואר בגמ' דבממונא א"צ להעיד ומייתי ראיה ע"ז מאבידה אף דהגמ' מיירי מצורבא מרבנן. מ"מ עשה דכבוד תורה אינו דוחה למ"ע דעדות ורק מכח כבוד הבריות הוא דפטור להעיד דכבוד הבריות דוחה בממונא אפילו בגנאי קטן או אף בגוונא דהוי כקו"ע וכמש"כ התו'. וע"ז מייתי ראיה מאבידה דכ"ה דוחה בממונא אף בכה"ג מוהתעלמת וכנ"ל

וכן נוחים בזה ג"כ דברי הרמב"ם בפ"א מה' עדות שכתב היה העד חכם גדול והיה בב"ד פחות ממנו בחכמה הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה דכבוד תורה עדיף ויש לו להימנע עכ"ל. ולכאורה הרי זה הטעם מבואר בגמ' לענין הא דת"ח מעיד מיושב. אולם לענין זה בצורבא מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה בודאי דהטעם הוא משום כבוד הבריות. דלכך מחלק הגמ' בין ממונא לאיסורא ומייתי ראיה ע"ז מאבידה דשם אפילו זקן מכובד פטור מלהשיב משום כבוד הבריות. אבל לפ"ז ניחא דגם כוונת הרמב"ם הוא באמת משום כבוד הבריות והיינו דמשום כבוד תורתו אין כבודו שילך לפניהם ויש לו להימנע משום כבוד הבריות. ומש"כ עשה דכבוד תורה עדיף לשון הגמ' נקט לענין הא דת"ח מעיד מיושב דבאמת גם שם הטעם הוא רק משום כבוד הבריות כמו בכאן ודא ודא חדא הוא וכנ"ל והא דנקט הגמ' באמת בלשון דהאי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף יתבאר לפנינו בס"ד

ומעתה נבא לבאר מחלוקת הראשונים בדין זקן ואינה לפי כבודו גבי אבידה אם הוא בדוקא חכם או אפילו זקן מכובד בעלמא דהנה שיטת הראשונים דזקן הוא דוקא חכם ומשום כבוד תורה וכמו דס"ל להרמב"ן והרא"ש והריטב"א דמשמע לכאורה דהיינו משום עשה דכבוד תורה הוא תמוה מאוד כנ"ל דבודאי היכי דניתן לדחות משום כבוד הבריות הנה כבוד הבריות בלבד הוא דדוחה לכל אדם ואפילו באיסורא וכמבואר בכל הסוגיא דברכות הנ"ל. ולכן נראה לומר דמש"כ הראשונים דזקן הוא דוקא חכם ומשום כבוד תורה אין כוונתם כלל דעשה דכבוד תורה הוא דדוחה דכבר נתבאר למעלה דעשה דכבוד תורה אין בכחה לדחות כלל שאר עשה וכנ"ל. אולם עיקר כוונתם הוא ג"כ רק משום כבוד הבריות והיינו דמשום כבוד תורה אין כבודו לישא שק או קופה וזהו כבוד הבריות דפטרינהו רחמנא מוהתעלמת אולם ביסוד שיטתם דס"ל דדוקא בכבוד תורה פטור להשיב משום כבוד הבריות נראה דס"ל להראשונים דמכובד בעלמא שאינו חכם הנה במקום מצוה כמו להשיב אבידה לא הוי זלזול בכבודו ואינו נכנס בגדר כבוד הבריות כלל דאינו ענין לומר שאינה לפי כבודו לעסוק במצות השם ואף דבשלו אינו מחזיר היינו משום דליכא מצוה הוי זלזול בכבודו אבל להחזיר בשל חבירו דעוסק במצוה לא הוי זלזול ובכה"ג לא מקרי אינה לפ"כ דשפיר הוי כבודו בכך ולפ"ז הא דפטר הכתוב זקן ואינו לפ"כ להשיב אבידה לא משכחת לה אלא בחכם דאיכא כבוד תורה ומשום כבוד תורה הוי זלזול לישא שק או קופה אפילו בכה"ג שעוסק במצוה ולפיכך משום כבוד חכמתו מקרי אינה לפי כבודו ופטור מלהשיב משום כבוד הבריות דפטר רחמנא מקרא דוהתעלמת

והא דשקיל וטרי הגמ' בברכות שם לענין המוצא כלאים בבגדו אם צריך לפשוט בשוק או דנדחה משום כבוד הבריות, אף דמה שפושט הוא משום מצוה ומ"מ הוא בכלל כבוד הבריות לכל אדם וכן מת מצוה דדוחה פסח ומילה אולם באמת לא דמי כלל דהתם גבי המוצא כלאים בבגדו נהי דמה שהוא פושט בגדו הוא משום מצוה מ"מ הרי עיקר הבזיון הוא במה שנשאר עומד ערום בשוק ובבזיונו זה אין סרך קיום מצוה אלא דהמצוה הוא סיבה להבזיון אבל בבזיון גופה שנשאר כרגע עומד ערום בזה ליכא סרך מצוה כלל ולכך הוי בכלל כבוד הבריות לכל אדם אפילו לא מפני כבוד תורה וכן מת מצוה אם לא יהיה לו קוברין ומוטל בבזיון ע"פ השדה זהו בכלל כבוד הבריות לכל אדם דאין בבזיון זה סרך מצוה ואף שהמוצא יקיים מצות פסח ומילה אם יניח לו מלקוברו מ"מ אין זה ענין שלא יהא נחשב לבזיון מה שהמת מוטל על פני השדה בלא קוברין ולכך הוא כבוד הבריות לכל אדם משא"כ גבי אבידה דעיקר הבזיון הוא גוף התעסקו במצוה דמה שנושא שק או קופה זהו גופה עיקר קיום המצוה לכך לא חשיב אינה לפי כבודו למכובד בעלמא מפני כבוד עשרו וכדומה רק בחכם מקרי אינה לפ"כ מפני חכמתו אף בכה"ג שעוסק במצוה ופטור מלהשיב משום כבוד הבריות וכנ"ל

ועכ"פ נראה דהיינו דס"ל להראשונים דזקן ואינה לפ"כ הוא בדוקא חכם לא משום דכבוד הבריות לבד בלא כבוד תורה אינו חשוב לדחות דודאי כל היכא דשייך לומר שאינה לפי כבודו אף בלא כבוד תורה הוא בכלל כבוד הבריות שדוחה בשוא"ת אפילו באיסורא כנ"ל אלא דבאבידה דעיקר הבזיון זהו גוף התעסקו במצוה לא חשיב אינה לפ"כ למכובד בעלמא רק במקום כבוד תורה הוי אינה לפ"כ מפני חכמתו אף בכה"ג ופטור מלהשיב משום כבוד הבריות וכנ"ל וזהו מש"כ הריטב"א בזה"ל זקן ואינה לפי כבודו פי' רבינו זקן בחכמתו ואינה לפי כבודו מפני חכמתו אבל זקן או נכבד בעלמא לא חשיב אינה לפי כבודו כו' ע"ש הרי מבואר בדבריו דזקן או נכבד בעלמא לא חשיב כלל אינה לפי כבודו והיינו משום דבכה"ג דעיקר מה שאינה לפ"כ הוא גוף התעסקו במצוה לא חשיב אינה לפ"כ לזקן או נכבד בעלמא כ"א בחכם שאינה לפי כבודו מפני חכמתו כנ"ל

ועפ"ז יהיה מיושב שפיר כל הקו' שהקשינו למעלה לפי שי' הראשונים הנ"ל ובראש הא דמשמע בברכות שם דכבוד הבריות לבד דוחה לכל אדם כבר נתבאר דגם הראשונים הנ"ל מודים בזה אלא דס"ל דגבי אבידה לא מקרי אינה לפ"כ