פרי יצחק חלק א יז

כר"ע כנ"ל וכר"נ דלא תקעו כלל לחלוץ תפילין ומשום דספק חשיכה לא חולץ. ואין להקשות דלפי הנ"ל דס"ל לר"י הנשיא כריה"ג א"כ לילה לאו זמן תפילין ולפ"ז מה צריך תקיעה לחלוץ תפילין הא גם בחול לעולם חולץ קודם שקה"ח משום לילה אולם י"ל דבאמת בע"ש ע"כ צריך להקדים ביותר מימי החול משום תוספת שבת דגם בתוספת שבת אסור להניח תפילין דתו' שבת מדאורייתא

וכן יש לישב בזה קו' התו' בשבת שם שהקשו על הא דר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין ופרש"י והדלקת הנר ברביעית הרי דחליצת תפילין קודם להדלקת הנר ובס"פ ד' מיתות גבי כשחלה ר' אליעזר ואותו היום ערב שבת היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה א"ל היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות אלמא דהדלקת הנר קודם לחליצת תפילין ע"ש בתו' וכן הקשו בסנהדרין שם ע"ש אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר בעז"ה דהנה לרבה ב"ר הונא דס"ל דספק חשיכה לא חולץ א"כ פשיטא דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין דהדלקת הנר הוא קודם ביה"ש ולחליצת תפילין יש שהות עד הלילה והא דס"ל לר"י הנשיא דחליצת תפילין הוא קודם להדלקת הנר היינו משום דאזיל לטעמיה דס"ל כריה"ג ויש איסור מה"ת להניח תפילין בשבת וא"כ גם ספק חשיכה אסור בתפילין ולפ"ז גם חליצת תפילין צריך להיות קודם ביה"ש כמו הדלקת הנר וכיון דשניהם צריך שתהיה קודם ביה"ש ס"ל לרבי דחליצת תפילין הוא קודם להדלקה דהדלקה הוא מלאכה אחרונה וכמ"ש הר"ן בפ' ב"מ משא"כ לרבה בר"ה דספק חשיכה לא חולץ א"כ פשיטא דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין כנ"ל והנה ר' אליעזר הא ס"ל בהדיא דאין אסור מן התורה להניח תפילין בשבת דהא א"ל היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות הרי דליכא איסור בהנחת תפילין רק שבות בעלמא דלמא נפיק בהו לרה"ר וכמו שפרש"י וכן הביאו האחרונים ראיה מזה דלר"ע אין איסור להניח תפילין בשבת מדאמר ועוסקין באיסור שבות ועי' בשעה"מ פ"ד מה' תפילין ע"ש ועכ"פ מכיון דס"ל לר"א דאין איסור להניח תפילין בשבת כר"ע וא"כ ספק חשיכה לא חולץ כרבה בר"ה ולפ"ז בודאי דהדלקת הנר הוא קודם לחליצת תפילין משא"כ לר"י הנשיא דס"ל כריה"ג וגם ספק חשיכה חולץ ולכך חליצת תפילין קודם

והנה בשבת שם תנא דבי ר' ישמעאל שש תקיעות תוקעין ע"ש כו' התחיל לתקוע שלישית הדליק המדליק כו' ע"ש ומתבאר מזה דס"ל לתנא דבי ר"י במנין התקיעות כר' נתן דשלישית להדליק את הנר ולא הזכיר כלל תקיעה לחליצת תפילין ובע"כ משום דס"ל כרבה ב"ר הונא דספק חשיכה לא חולץ כנ"ל ובע"כ דאין איסור להניח תפילין בשבת וצ"ל דס"ל דקרא ושמרת את החוקה הוא בחוקת הפסח כר"ע ואין למעט שבתות ויו"ט מקרא דושמרת אלא מוהיה לאות וא"כ גם לילה זמן תפילין כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר בהא דמפרש הגמ' הטעם דתנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין משום דחייב למשמש בתפילין ולא משום דדרכו לחלוץ כמבואר בירושלמי ומשום דתנא דבי ר"י לטעמיה דס"ל לילה זמן תפילין כנ"ל א"כ גם בחול אין דרכו לחלוץ משחשיכה כ"א עד שתכלה רגל מן השוק או עד זמן שינה כנ"ל והנה גי' הרי"ף הוא תנא דבי שמואל יוצא אדם בתפילין וי"ל ג"כ דשמואל לשי' ס"ל לילה ז"ת דאמר בירושלמי סוף מגילה מזוזה קודמת לתפילין שכן נוהג בשבתות ויו"ט ולא אמר מפני שנוהג בלילה וש"מ דס"ל לשמואל לילה ז"ת

והנה הב"י באו"ח סי' רנ"ב כתב לישב קו' הראשונים בשבת שם בהא דמבואר הטעם דיוצא בתפילין ע"ש עם חשיכה משום דחייב למשמש בהן ולא מפרש בפשיטות משום דהוי גזירה לגזירה ותי' דמיירי אפילו ליוצא בהם כי נקט להו בידיה או צרורים בכנף בגדו דבכה"ג חייב חטאת ואפ"ה לא גזרו ביה עם חשיכה משום שאינו מסיח דעתו מהם ע"ש אולם לדבריו אכתי צ"ע בירושלמי שם דמבואר דיוצאין בתפילין עם חשיכה משום דדרכו לחלוץ כנ"ל א"כ ע"כ מיירי כשהם בראשו ומ"מ מפרש הטעם משום דדרכו לחלוץ ולא משום דהוי גל"ג אך נראה דלפי מש"כ הב"י דכשהם על ראשו באמת בלא הטעם דחייב למשמש מותר לצאת עם חשיכה משום דהוי גל"ג דלא כמש"כ הראשונים דבכה"ג גזרינן גל"ג משום שקרוב לבא לידי פשיעה כנ"ל א"כ בירושלמי שם דמבואר דאין יוצאין בסנדל המסומר עם חשיכה אף דגם בשבת ליכא חיוב חטאת א"כ בע"כ ס"ל דגזרינן גל"ג ולכך שפיר מפרש הטעם דיוצא בתפילין משום דדרכו לחלוץ. ונראה לה"ר לזה מדברי הרמב"ם דהנה הרמב"ם השמיט הירושלמי דאין יוצאין בסנדל המסומר ע"ש עם חשיכה ולכאורה צע"ג ולכך נראה דס"ל להרמב"ם בפי' הירושלמי דהא דמבואר דאין יוצאין בסנדל המסומר היינו משום דס"ל להירושלמי דגזרינן גל"ג ולא משום שקרוב לבא לידי פשיעה ולכך הרמב"ם לשי' שפוסק כרבא דלא גזרינן גל"ג השמיט הך דאין יוצאין בסנדל המסומר ובאמת הרמב"ם לשי' דס"ל דהא דאשה אסורה לצאת בתכשיטין לחצר היינו דוקא לחצר שאינה מעורבת א"כ אין ראיה משם דמשום שקרוב לבא לידי פשיעה גזרינן גל"ג דלא כמש"כ הרשב"א והריטב"א כנ"ל ועכ"פ לפי מש"כ הב"י דהך דיוצא בתפילין מיירי בדנקט להו בידיה א"כ בפשוטו ניחא דלא אמר הטעם משום דדרכו לחלוץ אולם הנה האחרונים הקשו על הב"י דבכה"ג דנקט להו בידיה מאי ענין לחיוב משמוש בהן עי' בב"ח וט"ז

אלא דבעיקר הטעם דדרכו לחלוץ המבואר בירושלמי לכאורה צע"ג דהא עיקר החשש הוא שמא ישכח שהוא שבת וכמש"כ התו' בשבת גבי לא יצא החייט במחטו ע"ש וא"כ מאי מהני הך דדרכו לחלוץ נהי דאפילו אם ישכח שהוא שבת מ"מ יזכור לחלוץ דגם בחול דרכו לחלוץ משחשיכה מ"מ אכתי יוציא אותם אח"כ בידיו כיון שישכח שהוא שבת ולכן נראה דעיקר הך דיוצאין בתפילין המבואר בירושלמי לא הוי דומיא דיוצא אדם בתפילין המבואר בתלמודא דידן דהתם מיירי לצאת בהן לרה"ר ומשום חשש הוצאה אולם בירושלמי מיירי מלצאת בהן בבית ומשום איסור גופה של הנחת תפילין בשבת והיינו דמבואר דיוצאין בתפילין ול"ח שמא ישכח ויהיה לבוש בהם משחשיכה ומשום דדרכו לחלוץ ותדע דהנה בהא דמבואר שם דאין יוצאין בסנדל המסומר ע"כ מיירי אפי' לצאת בהן בבית דסנדל המסומר אינו ענין לאיסור הוצאה דאין איסור ברה"ר יותר מבבית דהרי מלבוש גמור הוא אלא דחכמים גזרו עליו משום מעשה שהיה ואפילו ממטה למטה אסור וכן גם ביו"ט וכמבואר בשבת שם ובע"כ הא דאין יוצאין בסנדל המסומר עם חשיכה היינו אפילו בבית ומשום שמא ישכח לחלוץ אותם משחשיכה ולפ"ז הא דיוצאין בתפילין היינו ג"כ בבית דל"ח שמא יהיה לבוש בהן משחשיכה ומשום דדרכו לחלוץ ולפ"ז ניחא בפשיטות דלא אמר בתלמודא דידן הטעם דדרכו לחלוץ דהתם מיירי לצאת בהן לרה"ר ולפ"ז לא מהני הך דדרכו לחלוץ דאכתי יוציא אח"כ בידיו ולכך מפרש הטעם משום דחייב למשמש בהן ולפ"ז שוב אין לחוש ג"כ לשכחת שבת וכמש"כ בחי' הריטב"א ע"ש אולם הנה התו' במנחות שם הקשו לרבה בר"ה דאמר ספק חשיכה לא חולץ ומוקי לה בערב שבת מהך דתנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה משמע הא ספק חשיכה לא ותי' דהתם ברה"ר והכא בחצר ע"ש ולפ"ז לפי מה שנתבאר בפי' הירושלמי דיוצאין בתפילין ע"ש עם חשיכה דהיינו בבית ובחצר א"כ קשה דהא משמע דספק חשיכה לא ורבה בר"ה הא אמר ספק חשיכה לא חולץ מיהו לפי מה שנתבאר למעלה דהא דאמר רבה בר"ה ספק חשיכה לא חולץ תלי' באם אסור מה"ת בהנחת תפילין בשבת ובפלוגתא דריה"ג ור"ע דרבה בר"ה לטעמיה דס"ל כר"ע דאין איסור כנ"ל ולפ"ז הירושלמי לטעמיה דס"ל דלילה לאו זמן תפילין כריה"ג וכנ"ל וא"כ יש איסור מה"ת להניח תפילין בשבת ממילא באמת גם ספק חשיכה חולץ והיינו דמבואר דיוצאין בתפילין ע"ש עם חשיכה דוקא דבספק חשיכה חולץ: