פרי יצחק חלק א קעח

ומשו"ה לא דחי העשה ל"ת ועשה דטומאה אימא איפכא דל"ת דטומאה לא יועיל כלל לגבי דחיה וא"כ ליכא בטומאה רק עשה ולא ידחה העשה ל"ת ועשה דאבידה. ואומר הר' נתן דמסתברא טפי לומר דעשה דאבידה יהיה נדחה מעשה דטומאה דכי דחינן עשה דאבידה אין זה קום עבור ואי דחינן עשה דטומאה היינו קום עבור לך והיטמא ע"ש וזה באמת כלל גדול בכל הש"ס: ולפ"ז כמו דמבואר בכאן דאין עשה דאבידה דוחה ל"ת ועשה דטומאה ה"נ צריך לומר דאין עשה דאבידה דוחה לעשה דכבוד תורה היכי שהמוצא הוא חכם ואינו לפ"כ. דכי דחינן עשה דאבידה אין זה בקום ועשה וכי דחינן עשה דכבוד תורה הוא בקו"ע שעושה מעשה לבזות בעצמו ולכך צ"ל דלא אתי עשה דאבידה ודחי עשה דכבוד תורה ולפ"ז אף דבאבידה איכא גם ל"ת מ"מ הא אין ל"ת ועשה דוחין לעשה וכמש"כ בחי' הר"ן בחולין (קל"ט) ע"ש ומכש"כ דאין ל"ת ועשה דוחין לעשה חמורה דכ"ת. והנה בב"מ (נ"ב) ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שא"ל אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר כו' ופריך בגמ' טעמא דכתב רחמנא כו' ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ע"ש והיינו דלא אתי עשה דכבוד ודחי לל"ת ועשה דאבידה ועי' בתו' יבמות (דף ה') ד"ה ואכתי דלא פריך אלא אאל תחזיר ע"ש. ולכאורה צ"ע דאמאי מקרי דעשה דכבוד דוחה לל"ת ועשה דאבידה נימא איפכא דלא אתי עשה דאבידה ודאי לעשה דכבוד אב וכמו דאמר בגמ' שם דאין עשה דאבידה דוחה ל"ת ועשה דטומאה וה"נ דהרי אם יחזיר יעבור על כבוד אב בקו"ע ואם דחינן עשה דאבידה הוא בשוא"ת. ולכ"ז בדין הוא דאין עשה ול"ת דאבידה דוחה לעשה דכבוד אב ולפ"ז שפיר איצטריך קרא. אך י"ל ע"פ מה שהקשו הראשונים בהא דלא יחזיר שהרי אין לאביו כבוד כשאינו מחזיר ותי' דמיירי כשאמר לו אביו אל תחזיר אלא עסוק בכבודי להביא לי גוזלות או לשמשני עי' בשיטה מקובצת בסוגיא שם ולפ"ז כיון דעקירת הכבוד הוא רק במה שאינו עוסק בכבוד אב לשמשו ולפ"ז גם כבוד אב הוא רק בשוא"ת דאם יחזיר האבידה עובר על כבוד אב בשוא"ת במה שאינו עוסק בכבודו וכיון דשניהם בשוא"ת שפיר קאמר הגמ' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. ועכ"פ בזקן ואינה לפי כבודו גבי אבידה היכא שהוא חכם דאיכא עשה דכבוד תורה פשיטא דל"ת ועשה דאבידה לא ידחו לעשה דכבוד תורה ול"ל קרא דוהתעלמת

שוב מצאתי בשו"ת שג"א החדשות סי' י"ב שכתב שם לה"ר דעשה דכבוד תורה לא דחי ל"ת ועשה דאיסורא. וע"ש שהביא הגמ' בברכות דפריך לרב מהברייתא דוהתעלמת ומשני שאני התם דכתיב והתעלמת ופריך וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן. והרי בזקן ואינו לפי כבודו איכא עשה דכבוד תורה כמש"כ הרא"ש בפ' א"מ ואפ"ה בממונא דהשבת אבידה הוא דדחי עשה דכבוד תורה לל"ת ועשה דהשבת אבידה הא באיסורא לא דחי עשה דכ"ת לל"ת ועשה דאיסורא ע"ש, ומשמע מדבריו ג"כ דהא דפטר זקן ואינה לפ"כ מהשבת אבידה הוא משום דעשה דכבוד תורה דוחה ל"ת ועשה דאבידה והיינו דאיצטריך קרא דוהתעלמת. אבל צע"ג כל הסוגי' שם בברכות לפ"ז. ועוד דהנה בסנהדרין (דף י"ח) פריך כהן גדול מעיד והתניא והתעלמת כו' זקן ואינה לפ"כ כו' ע"ש והרי גבי כהן גדול ליכא עשה כמו בת"ח ומ"מ איכא גביה משום כבוד הבריות

גם הנה דברי הרא"ש סתרי אהדדי דהנה כבר כתבנו כי מדברי הרא"ש שהביא הטור בסי' רס"ג נראה דס"ל דזקן ואינו לפי כבודו הוא דוקא בחכם ומשום כבוד תורה אולם הנה בשיטה מקובצת בב"מ (דף ל') גבי כהן והיא בבה"ק דפריך בגמ' פשיטא האי עשה כו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה הביא בשם הרא"ש שכתב הקשו בתו' דהאי לאו אינו שוה בכל וליתי עשה כו'. וי"מ דעשה דהשבה נמי לא עדיף מינה דאיהו נמי אינו שוה בכל דאינו נוהג בזקן ואינו לפ"כ ולא בנשים דכל כבודה בת מלך פנימה ע"ש. והנה כונתו הוא דגם בנשים אינה לפי כבודם משום כבודה בת מלך פנימה. ולפ"ז קשה דלפי מאי דס"ל להרא"ש דוהתעלמת הוא דוקא בחכם ומשום כבוד תורה וא"כ מאי ענין דין זקן ואינה לפ"כ בנשים וצע"ג

ועכ"פ מכל הנ"ל נראה לכאורה מוכרח כשיטת הרמב"ם והר"ן דזקן ואינו לפ"כ המבואר גבי אבידה הוא לאו בדוקא חכם דאיכא כבוד תורה אלא אפילו זקן מכובד בעלמא כל שאינה לפ"כ פטרינהו רחמנא מלהשיב משום כבוד הבריות מקרא דוהתעלמת. אולם באמת גם שי' הרמב"ם והר"ן לא אתי שפיר דהרי הריטב"א הביא לכאורה ראיה ברורה משבועות שם גבי עדות. דצורבא מרבנן לא צריך למיזל לגבי דיינא דזוטר מיניה ובגמ' מייתי ראיה ע"ז מאבידה דפטר זקן ואינה לפ"כ מהשבה ומ"מ לא אמרו לא ליזל אלא לצורבא מרבנן ע"ש. אולם אפילו אי נימא לשי' הרמב"ם דצורבא מרבנן שנזכר בגמ' לענין עדות הוא לאו בדוקא מ"מ דברי הרמב"ם בעצמם גבי עדות לצורבא מרבנן תמוהים מאוד. דהנה הרמב"ם בפ"א מה' עדות ה"ב כתב בזה"ל היה העד חכם גדול והיה בב"ד פחות ממנו בחכמה הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה דכבוד תורה עדיף ויש לו להימנע עכ"ל ע"ש, וצע"ג דלמה פי' הטעם משום עשה דכבוד תורה עדיף המבואר בגמ' רק לענין הא דת"ח מעיד מיושב משום דעשה דכ"ת עדיף. אולם לענין הא דצורבא מרבנן לא צריך ליזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה מייתי בגמ' ע"ז ראיה מאבידה דזקן ואינה לפ"כ פטור מלהשיב. והא הרמב"ם לשיטתיה גבי אבידה ס"ל דזקן ואינה לפ"כ הוא לאו בדוקא חכם אלא אפילו זקן מכובד בעלמא פטור מלהשיב ומשום כבוד הבריות. הרי דגבי אבידה לא משום עשה דכבוד תורה עדיף פטור מלהשיב דבאמת לא מיירי קרא מכבוד תורה דוקא אלא דגזה"כ הוא דכבוד הבריות לבד הוא דדוחה למ"ע דאבידה. והרי בגמ' מדמי להדדי ומייתי ראיה מאבידהה לעדות כנ"ל. וא"כ גם גבי עדות אין הטעם כלל משום עשה דכבוד תורה עדיף אלא מכיון דאין כבודו לילך ולהעיד לגבי דיינא דזוטר מיניה פטור משום כבוד הבריות וזה נלמוד מקרא דוהתעלמת דכבוד הבריות דוחה בממונא וע"ש בתו'. ולפ"ז צע"ג דלמה פי' הרמב"ם הטעם גבי עדות משום עשה דכבוד תורה עדיף

אכן נראה לישב בעז"ה ויתבאר בהקדם דברי הגמ' בשבועות שם רב יימר הוה ידע ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לכולהו כו' א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף, והנה פשטות דברי הגמ' הוא דעשה דכבוד תורה דוחה לעשה דועמדו ומשום דעשה דכ"ת היא חמורה וכמו שהוא בכל התורה דעשה חמורה דוחה לעשה קלה. וכן הבינו כל האחרונים בפי' דברי הגמ' הנ"ל דהוא בתורת דחיית עשה לעשה ממש וכמו שכתב הטורי אבן במגילה (דף כ"ח) ע"ש ובס' שער משפט סי' י"ז ועוד כמה אחרונים וכנ"ל. אולם הנה צע"ג בסוגי' שם בהא דאמר האי צורבא מרבנן דזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל. ומייתי ראיה ע"ז מאבידה דתנן מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול ה"ז לא יטול. ומסיק ה"מ בממונא אבל באיסורא אין חכמה כו' כל מקום שיש בו חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ע"ש. והיינו דבממונא ילפינן מוהתעלמת דזקן ואינה לפ"כ פטור משא"כ באיסורא. ולפ"ז צע"ג לכל השי' בין לשי' הראשונים דהא דזקן ואינו לפ"כ פטור מוהתעלמת הוא רק בכבוד תורה ובין לשי' הרמב"ם דגם זקן מכובד בכלל מ"מ הכא גבי עדות דמיירי הגמ' בהדיא לגבי צורבא מרבנן דאיכא עשה דכבוד תורה. וא"כ קשה טובא מדוע יהיה צריך להעיד באיסורא ליתי עשה דכבוד תורה ולידחי מ"ע דעדות אפילו לגבי איסורא. וכמו דמבואר בגמ' דת"ח מעיד במיושב ומשום דעשה דכ"ת דוחה לעשה דועמדו כמו כן ידחה עשה דכבוד תורה למ"ע בעדות אפילו באיסורא ואף דהא דמבואר בגמ' דת"ח מעיד מיושב מיירי שם בעדות דממונא מ"מ בודאי דאף באיסורא ת"ח מעיד מיושב וכן מוכרח בזבחים (דף ט"ז) דפריך מה