פרי יצחק חלק א קעז

איכא עשה דכבוד תורה ועשה זו היא חמורה משאר עשה וע"כ דוחה לעשה דועמדו ועתה נחזור על שיטת הראשונים דס"ל דזקן ואינו לפי כבודו האמור גבי אבידה הוא דוקא בחכם ומשום כבוד תורתו דלכאורה דבריהם תמוהים ומרפסן אגרי ובראש הא עיקר דברי הברייתא דוהתעלמת דפטר זקן ואינו לפ"כ מהשבת אבידה הובא בגמ' ברכות (דף י"ט) בסוגיא דכבוד הבריות לענין המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק ושם בכל הסוגיא מבואר דכבוד הבריות הוא דדוחה ולכל אדם ולא בכבוד תורה ואפילו באיסורא ומכש"כ בממונא דעיקר הא דשקיל וטרי בגמ' שם במוצא כלאים בבגדו אי פושטו אפילו בשוק היינו לכל אדם ומשום כבוד הבריות. וע"ש בסוף הסוגיא דמקשה על הא דאמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק מהברייתא דלאחותו דמת מצוה דוחה לפסח ומילה ומשני שוא"ת שאני וע"ש בפרש"י ומבואר דהא דמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק היינו משום דכלאים הוי קום ועשה אבל אי היה כלאים שוא"ת היה נדחה לכל אדם משום כבוד הבריות וכן מת מצוה גופיה דדוחה לפסח ומילה הוא כבוד הבריות לבד לא כבוד תורה ומ"מ דוחה בשוא"ת. וכן הברייתא דאבל דמייתי התם היה בא בטמאה באין עמו בטמאה דפריך מינה לרב דס"ד דמיירי בטומאה דאורייתא היינו ג"כ כבוד הבריות לבד משום כבוד אבל ועכ"פ הרי מבואר דמיירי הכל מכבוד הבריות ולהמסקנא כבוד הבריות לבד דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא והיינו דקרי לה כבוד הבריות וא"כ מנ"ל דגבי ממונא דקיל הא דפטרה התורה זקן ואינו לפ"כ מהשבת אבידה מוהתעלמת הוא דוקא בכבוד תורה ועי' במגילה (דף ד') דמייתי התם הא דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ופרש"י דכתיב לא תוכל להתעלם פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו: הרי דקרי לה כבוד הבריות ועי' פרש"י בסנהדרין (דף י"ח ע"ב) ד"ה לכך נאמר והתעלמת אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם ע"ש

וביותר צע"ג דהנה בגמ' שם פריך על רב דאמר המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק מהברייתא דוהתעלמת דפטר זקן ואינו לפי כבודו מהשבת אבידה ע"ש. ולפ"ז אי נימא דהא דפטר רחמנא זקן ואינו לפי כבודו מוהתעלמת הוא דוקא בכבוד תורה וא"כ מאי ענין זה למוצא כלאים בבגדו: דגבי אבידה מילתא אחריתי הוא דכבוד תורה הוא דדוחה לעשה דאבידה ועשה דכבוד תורה עדיף משא"כ גבי כלאים דהתם הוי רק כבוד הבריות לא כבוד תורה ולהכי לא דחי. וכן לבתר דמשני התם שאני התם דכתיב והתעלמת פריך בגמ' וליגמר מינה כו' ע"ש וקשה טובא דמאי ענין למגמר כבוד הבריות מכבוד תורה דאיכא עשה גביה ולכך הוא דוחה למ"ע דאבידה משא"כ כבוד הבריות והוא תימה גדולה וכנ"ל: ובע"כ צ"ל דגם גבי אבידה כל שאינו לפ"כ פטור מלהחזיר משום כבוד הבריות

הן אמת דלפמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפי"ג מה' כלאים הלכה כ"ט) ז"ל הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד ואפילו היה רבו שלמדו חכמה כו' וע"ש בכס"מ דמש"כ הרמב"ם ואפילו היה רבו שלמדו חכמה יש ללמוד כן ממה שאמרו ע"ז כל מקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב ע"ש ועי' בתומים סי' כ"ח דהרמב"ם מפרש המוצא כלאים בבגדו היינו בבגד חבירו ועי' בשו"ת נו"ב מהדו"ק או"ח סי' ל"ה שכתב דהרמב"ם אינו גורס בבגדו כלל ע"ש ולפ"ז היה אפ"ל לכאורה דקו' הגמ' מוהתעלמת היינו ג"כ על רבו שלמדו חכמה דאיכא נמי עשה דכבוד תורה ומ"מ קורעו מעליו ועי' בצל"ח דהרמב"ם הי"ל גירסא אחרת מיהו אפילו לפי גירסתינו י"ל דמהא דמסיים בגמ' שנאמר אין חכמה כל מקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב משמע דאף אי המוצא כלאים בבגדו הוא ת"ח דאף דהוי ג"כ כבוד תורה מ"מ צריך לפושטו אפילו בשוק וע"ז פריך מהברייתא דוהתעלמת דלכה"פ משום כבוד תורה פטור זקן ואינו לפ"כ מהשבת אבידה. וכן הא דפריך בגמ' וליגמר מינה היינו ג"כ על הא דאמר אין חולקין כבוד לרב דאיכא כבוד תורה ובזה היה אפשר לישב ג"כ קו' המפרשים שהקשו בהא דפריך בגמ' על רב מהברייתא דלאחותו דמת מצוה דוחה לפסח ומילה דלמא שאני התם דאיכא ג"כ מ"ע דקבורה והוא מקרא מלא ונהי דלא חשיב האי עשה גרידא לדחות מכל מקום בהדי כבוד הבריות הוא דדוחה ומנ"ל דכבוד הבריות גרידא אלים למדחי איסורא ועי' בפ"י שם ולפ"ז י"ל דעיקר קו' הגמ' על הא דאמר רב כל מקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב דמשמע דאפילו אם המוצא הוא ת"ח דאיכא ג"כ עשה דכבוד תורה בצירוף כבוד הבריות דאפילו אם לא היה חכם מ"מ איכא כבוד הבריות וכשהוא חכם איכא ג"כ עשה דכבוד תורה והוא דומיא דהנך: אלא דלפ"ז גם לפי המסקנא דשוא"ת שאני לא אפשר למיגמר מינה רק לכבוד תורה ולא משמע כן מדברי הראשונים. ולעיקר קו' הפ"י תי' האחרונים דמיירי אפילו באפשר לקוברו אח"כ דמ"ע דקבורה לא נדחה רק שלא יהיה מוטל בבזיון שעה אחת וכה"ב בלבד הוא דדוחה ועי' להמגן אברהם בסי' תרפ"ו ובספר שושנת העמקים כלל ו' ע"ש ועוד הוא דוחק גדול לומר דכל קו' הגמ' מוהתעלמת הוא רק על הא דאמר רב כל מקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד לרב ועכ"פ לפי מאי דמסקינן דכבוד הבריות דוחה בשוא"ת אפילו באיסורא א"כ מכש"כ גבי ממונא דפטר רחמנא זקן ואינו לפ"כ מוהתעלמת דהיינו ג"כ לכל אדם ומשום כבוד הבריות בלבד ואין לומר משום דהתוס' בב"מ (דף ל') ד"ה אלא הקשו ל"ל קרא דוהתעלמת תיפוק ליה מלאחותו דמת מצוה דוחה לפסח ומילה ותי' דשאני גבי מת מצוה דגנאי גדול הוא למ"מ שאין לו קוברין אבל גבי אבידה הוי רק גנאי קטן ע"ש וכ"כ התוס' בשבועות (דף ג') ע"ש ועכ"פ כיון דבממונא דוחה אפילו בגנאי קטן לכך אמרינן דזהו דוקא בכבוד תורה אבל צ"ע דמהכ"ת נימא כן כיון דשפיר אפ"ל דגלי קרא באבידה דהוא מצוה דממילא דכבוד הבריות דוחה אפילו בגנאי קטן

ועוד קשה טובא דאי נימא דוהתעלמת מיירי דוקא בזקן שהוא חכם ומשום כבוד תורתו דחי לה א"כ הרי באמת צע"ג דלמה איצטריך קרא ע"ז תיפוק ליה משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף וכמבואר בגמ' שבועות שם דת"ח מעיד מיושב ומשום דעשה חמורה דכבוד תורה דוחה לעשה דועמדו וכמו שפירשו האחרונים ולפ"ז כמו כן פשיטא דעשה חמורה דכבוד תורה דוחה למ"ע דאבידה ול"ל קרא דוהתעלמת מיהו לכאורה יש לישב דהנה אע"ג דעשה חמורה דוחה לעשה קלה מ"מ הא אין עשה חמורה דוחה לל"ת ועשה קלה וכמו שהוכיח הטורי אבן מסוגיא דחולין (דף קמ"א) ועי' בתוס' זבחים (דף ל"ג ע"ב) ד"ה לענין דמבואר ג"כ כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר דאיצטריך קרא דוהתעלמת דעשה דכבוד תורה לידחי ל"ת ועשה דאבידה דבלא קרא לא הוי ידעינן דעשה חמורה דכבוד תורה דוחה ל"ת ועשה דאבידה דאין עשה חמורה דוחה לל"ת ועשה קלה אע"ג דדוחה לעשה בלחוד וכנ"ל

אך באמת נראה דמ"מ לא איצטריך קרא דוהתעלמת דבל"ז הוי ידעינן דמשום עשה דכבוד תורה פטור להשיב אבידה. ואף דאין עשה חמורה דוחה לל"ת ועשה הקלין מ"מ נלע"ד דגבי אבידה אם יהי' זקן חכם שאינו לפ"כ פטור מלהשיב. אין זה משום דעשה דכבוד תורה דוחה לעשה דאבידה רק להיפך דאין עשה דאבידה דוחה לעשה דכבוד תורה. דהרי בכ"מ דאמרינן דעשה דוח' לל"ת הקום ועשה חשיב הדוחה וזה שבשוא"ת הוא הנדחה ועי' היטב בב"מ (דף ל') גבי למאי איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא האי עשה כו' ולא אתי עשה ודאי ל"ת ועשה ופרש"י דאף דבאבידה נמי איכא ל"ת אין ל"ת מועיל לדחות ל"ת ע"ש ועי' בשיטה מקובצת שם בשם תו' חיצוניות שהקשו מנלן דל"ת דאבידה לא יועיל כלל