פרי יצחק חלק א קעג

בב"ח ובש"ך חו"מ סי' ר"ד ובביאורי הגר"א שם ועכ"פ הרי דשי' הירושלמי הוא דבתרי תרעא ליכא משום מחוסר אמנה וא"כ קשה דמאי פריך לרב כנ"ל

ויתבאר בהקדם דברי הירושלמי שם בריש הסוגיא שזה לשונו ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו ובקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי אמר ההן לאו צדק והן צדק אמר בשעה שאמר הין של צדק היה. רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לב"ב ליתן מתנה לבר נש לינה חוזר בי מתניתין פליגי על רב אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה כו' ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך את הכל מרשות הבעלים ברשות זה שהיו מופקדים אצלו כו' ועי' בפי' הפ"מ שם שפי' להקו' וז"ל קתני מיהת שאם הן ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך כו' והשתא אם במוכר ולוקח אמרו כן דלא קנה הלוקח עד שיגביה מכש"כ במקבל מתנה דלא זכה בדבור לחודיה ואמאי קאמר רב לית אנא חוזר בי ע"ש אולם באמת עדיין צע"ג דקו' הירושלמי הוא כספר החתום דמאי ענין רב להברייתא דרב מיירי רק מדין מחוסר אמנה והיינו אם מותר לחזור בדברים בלבד וע"ז אמר לינה חוזר בי דבדיעבד בודאי יכול לחזור בו אולם הברייתא מיירי מדין קנין שלא יוכל לחזור בו כלל ולכך מבואר דלא קנה עד שיגביה או עד שימשוך מרשות הבעלים

ולכן נראה לפרש דברי הירושלמי בס"ד דהנה הרי"ף בפ' הזהב שם כתב דהילכתא כר"י דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה. אח"כ הביא שם הירושלמי ר' יעקב בר זבדא ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו מותר לחזור בו ע"ש וכן הביא הרא"ש דברי הירושלמי הנ"ל ע"ש והנה לכאורה הדברים סותרין זה את זה ועי' להרמב"ן במלחמות שכתב דהירושלמי שכתב רבינו ז"ל אתה מפרק במתנה מרובה וכאידך דאמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן בגמ' דילן ע"ש וכ"כ הב"י בסי' ר"ד דהירושלמי שאמר מותר לחזור בו דוקא במתנה מרובה ע"ש וכן פי' הפ"מ בפ' הזהב שם, ועכ"פ נקטינן מזה דהא דמבואר בירושלמי ר"י בר זבדי ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו חוזר בו מיירי במתנה מרובה כנ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דאמר אח"כ רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לב"ב ליתן מתנה לבר נש לינה חוזר בו בע"כ דס"ל להירושלמי דרב מיירי בכל גווני אפילו במתנה מרובה ג"כ אינו חוזר בו לכך אמר רב פליג דאי נימא דרב מיירי דוקא במתנה מועטת א"כ אין ראיה דרב פליג דהא ר"י דאמר חוזר בו בע"כ מיירי במתנה מרובה כנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דגם רב מיירי אפילו במתנה מרובה כנ"ל אולם לכאורה צריך להבין הטעם דבאמת מ"ט ס"ל לרב דאף במתנה מרובה אסור לחזור בו והא בגמ' דידן מבואר בפשיטות דבמתנה מרובה מותר לחזור בו משום דלא סמכה דעתיה. ונראה לומר ע"פ המבואר שם בגמ' דידן דפליגי רב ור"י אם דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דלרב ס"ל דאין בהם משום מחוסרי אמנה ופריך מהא דתניא ר"י בר"י אומר מה ת"ל הין צדק כו' אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ע"ש. והנה הרי"ף כתב דהילכתא כר"י ואח"כ הביא הברייתא ר"י בר"י אומר כו' שיהא הן שלך צדק ופירשה אביי שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב עכ"ל הרי"ף וכתב הרא"ש תמיה לי מה הוצרך רב אלפס הך פירושא דאביי דלכאורה משמע דאליבא דרב הוצרך לפרש כן דלר"י אתיא ברייתא כפשטיה לאשמועינן דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ויראה דסבר רב אלפס דלבתר דמפליג לר"י בין מתנה מרובה למועטת מסתבר דלא שמיע ליה לר"י מקרא דאי שמיע ליה מקרא לא מסתברא לחלק בין מתנה מרובה למועטת ע"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות לישב דברי הרי"ף ע"ש

ועפ"ז יש להסביר הטעם דלפי שי' הירושלמי ס"ל לרב דאפילו במתנה מרובה אסור לחזור בו והיינו משום דס"ל דמקרא דהין צדק שיהא הן שלך צדק ילפינן מזה לענין דברים שיש בהם משום מחוסרי אמנה ולא ס"ל לדרוש הקרא דשלא ידבר אחת בפה ואחת בלב אלא לענין שיהא אסור לחזור בדברים כנ"ל וממילא מקרא זה הרי אין חילוק בין מתנה מרובה למועטת דלעולם אסור לחזור וכמש"כ הרמב"ן והרא"ש כנ"ל. ועפ"ז מדוייק שם דברי הירושלמי דר"י אמר דאם אמר ליתן מתנה לחבירו חוזר בו קם ר' יוסי אמר ההין לאו צדק והן צדק אמר בשעה שאמר הין של צדק היה רב פליג כו'. והיינו דלפמש"כ מיירי ר' יוחנן במתנה מרובה כנ"ל וע"ז קם ר' יוסי והקשה וכי זה הוא לאו צדק והן צדק דמקרא זה אין חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת כנ"ל וע"ז משני בשעה שאמר הין של צדק היה והיינו דהין צדק שיהא הן שלך צדק לא קאי לענין חזרה שלא יחזור בו אלא שבשעה שהוא אומר הדבור לא יהא בדעתו לשנות והיינו שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ועי' בגמ' בפרש"י שם אבל אם בשעה שאמר הין של צדק היה מותר לחזור בו. וע"ז אמר דרב פליג דס"ל לרב דקרא דהן צדק הוא כפשטיה שלא יחזור ולכך אפילו במתנה מרובה אסור לחזור

ומעתה נבא לפרש קו' הירושלמי שהקשה לרב מהברייתא דברשות המוכר לא קנה עד שיגביה כו' דלכאורה אינו מובן כלל אך לפ"ז יש לפרש שלא יהיה מוקשה כ"כ דהנה בכתובות (דף פ"ו) אמר ליה ר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי ת"ל תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כו' מכין אותו עד שתצא נפשו: ופירשו הראשונים דבמצות פרעון חובו עד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו עי' בשיטה מקובצת שם והנה רש"י פי' פריעת בע"ח מצוה דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ע"ש עכ"פ הרי מבואר דמשום קרא דהן שלך צדק דהוא מ"ע לענין פריעת בע"ח כופין אותו ע"ז ונחתינן לנכסיה ולפי הנ"ל יש לפרש קו' הירושלמי על רב דלפמ"ש הרי ס"ל לרב דאפילו במתנה מרובה אסור לחזור בו כנ"ל ובע"כ דהטעם משום קרא דהן שלך צדק ולפ"ז מכיון דנלמוד מקרא דהן שלך צדק לענין שיהא אסור לחזור בדברים בעלמא א"כ ב"ד כופין אותו ע"ז לקיים דבריו ונחתינן לנכסיה כמו לענין פריעת בע"ח מצוה וכנ"ל. ולפ"ז היינו דמקשה לרב מהברייתא דתניא ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה כו' ומשמע ליה להירושלמי מדקתני לא קנה דעכ"פ יכול לחזור בו ולרב הרי גם בדברים בלבד בדין הוא שלא יוכל לחזור בו וב"ד יהו כופין אותו לקיים דבריו משום הן שלך צדק ואף דלמ"ד ד"ת מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעליה הרי דגם קנין מעות עקרו משום שמא יאמר נשרפו חיטך. אולם הא רב ס"ל באמת כר"ל דמשיכה קונה ד"ת ע"ש בב"מ (דף מ"ח) ולית ליה גזירה דנשרפו חיטך כלל ועכ"פ נראה דהיינו דאמר בירושלמי מתניתא פליגי על רב כו' ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה כו' דמשמע ליה להירוש' מהבריי' דלא קנה כו' דעכ"פ יכול לחזור בו עד שיגביה ובע"כ דאין בדברים משום הן שלך צדק דלא כרב דלרב הרי לא יוכל לחזור בו ובדין הוא לכוף אותו לקיים דבריו משום הן שלך צדק כנ"ל

ולפי הנ"ל מיושב שפיר הא דמקשה שם בירושלמי דמחלפא שיטתיה דרב דתמן אמר כד אנא אמר לב"ב ליתן מתנה לב"נ לינה חוזר בי וגבי בר נש דאפקיד ערבון על מילחא ויקרת אמר רב דיתן לו כנגד ערבונו. ולכאורה צע"ג דהא בתרי תרעא ליכא משום מחוסר אמנה אולם לפי הנ"ל ניחא שפיר דהנה הראשונים כתבו בטעם הסוברים דבתרי תרעא ליכא משום מחוסר אמנה משום דבנשתנה השער הוי כמו מתנה מרובה דלא סמכה דעתיה עי' בחי' הר"ן ולפ"ז לפמש"כ דס"ל להירוש' דהא דאמר רב כד אנא אמר לב"ב ליתן מתנה לב"נ לינה חוזר בי היינו אפילו במתנה מרובה דלכך אמר דרב פליג על ר"י ולפ"ז מכיון דס"ל לרב דאף במתנה מרובה אסור לחזור א"כ ממילא אין חילוק בין נשתנה השער ללא נשתנה ואפילו בתרי תרעא אסור לחזור ולפ"ז מקשה שפיר מהא דאמר רב יתן לו כנגד ערבונו כנ"ל: