פרי יצחק חלק א קעב

ונראה לישב דהנה בירושלמי סוף שביעית איתא רב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לבר נש לינה חוזר בי פי' אם אני אומר ליתן מתנה אין אני חוזר בי ומשום מחוסרי אמנה ומקשה מהא דחד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כל ערבונו או ימסור לו למי שפרע מחלפא שיטתיה דרב כו' ועי' בשנות אליהו שהגיה כנגד ערבונו ע"ש והיינו דמקשה מהא דאמר רב או יתן לו כנגד ערבונו הרי דיותר מכדי ערבונו יוכל לחזור בו ובע"כ דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וזהו כמו דמבואר בתלמודא דידן ב"מ שם רב כהנא כו' אתא לקמיה דרב א"ל במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וזהו ג"כ דמקשה הירושלמי כנ"ל. ומשני תמן למדת הדין ומה דרב נהג למידת חסידות ע"ש והיינו דלעולם מדינא ס"ל לרב דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומותר לחזור בו ומה דנהג רב שלא לחזור בו הוא למדת חסידות והנה בביאור הגר"א ביו"ד (סי' רנ"ח) הקשה דזהו סותר להירושלמי בב"מ הנ"ל דלפי המבואר בכאן דעכ"פ למדת חסידות היה נוהג רב שלא לחזור בדברים א"כ אמאי א"ל רב לשמעיה אין עתיר אימליך בי תניינות ותירץ ע"פ המבואר בב"מ שם דרב ור' יוחנן פליגי אם דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה ור"י ס"ל יש בהם משום מחוסרי אמנה ומסיק שם בגמ' דגם ר"י לא אמר אלא במתנה מועטת דסמכה דעתיה אבל במתנה מרובה מודה ר"י דמותר לחזור בו ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר דהא דאמר בירושלמי ומה דרב נהג למדת חסידות היינו דאף דס"ל לרב דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ למדת חסידות נהג בעצמו כר"י אלא דזהו רק במתנה מועטת אבל במתנה מרובה דגם ר"י ס"ל דמותר לחזור בו ואין בזה משום מחוסרי אמנה ממילא גם למדת חסידות לא נהג רב שלא לחזור ולפ"ז ניחא שפיר הא דא"ל רב לשמעיה אין עתיר אימליך בי תניינות דזהו במתנה מרובה וזה לשונו הטהור של הגר"א שם ומדחזינן דר"י גופיה לא קאמר דיש בהם משום חסרון כו' אלא במתנה מועטת לחוד כמסקנא דבבלי לכן אמר רב כו' אין הוה מסכן הב ליה מיד משום שהיא מתנה מועטת ובזה נהג בעצמו כר"י כנ"ל ואין הוה עתיר אימלך כו' משום דלעשיר הוי מתנה מרובה ור"י גופיה ס"ל דבמתנה מרובה אין בהם משום חסרון אמנה ע"ש וכן מבואר כל הענין בשנות אליהו שם ע"ש והנה מש"כ הגר"א דהא דאמר רב אין הוה מסכן הב ליה מיד משום שהיא מתנה מועטת ובזה נהג בעצמו כר"י כנ"ל צע"ג ולא זכיתי להבין דמה צ"ל משום שנהג בעצמו כר"י תיפוק ליה משום דבעני נעשה נדר וכמבואר בירושלמי שם ואפילו במתנה מרובה נעשה נדר ולפ"ז הרי י"ל בפשיטות דהא דאמר רב אין הוה מסכן הב ליה מיד היינו אפילו במתנה מרובה דומיא דעשיר אלא דמ"מ אמר הב ליה מיד משום שנעשה נדר ומדינא לא יוכל לחזור ולא משום שנהג בעצמו כר"י ואין עתיר אימליך בי תניינות זהו משום דבמתנה מרובה גם למדת חסידות לא נהג רב שלא לחזור וצע"ג

ועפ"ז מיושב שפיר הירושלמי דב"מ לשי' האחרונים דס"ל דבנודר מתנה לעני זה יוכל לשנותו לעני אחר דמ"מ שפיר א"ל רב לשמעיה אין הוה מסכן הב ליה מיד ולא קשה דיהיה צריך למימלך ביה שמא ירצה לשנותו לעני אחר. והיינו דהנה אפילו לשי' האחרונים דבנודר מתנה לעני יוכל לשנותו ליתן לעני אחר מ"מ נראה ברור דזהו רק לענין דיוצא ידי נדרו אפילו אם יתן לעני אחר אבל מ"מ בודאי עדיין איכא משום מחוסר אמנה ואם הבטיח לעני ליתן לו מתנה נהי דידי נדרו יוצא גם אם יתן לעני אחר מ"מ פשיטא דאסור לחזור בו משום חסרון אמנה. דאפילו אם יאמר לעשיר ליתן לו מתנה מועטת אסור לחזור בו למ"ד דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמבואר בגמ' ומכש"כ אם מבטיח לעני כנ"ל וביותר נראה דאם אמר לעני ליתן לו מתנה אף במתנה מרובה מ"מ אסור לחזור בו משום מחוסר אמנה דהנה בב"מ (דף מט) מייתי ראיה דס"ל לר' יוחנן דבמתנה מועטת אסור לחזור בו מהא דאמר ר"י ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר ופרש"י והא מתנה מועטת היא שאין לישראל במעשר זה אלא טובת הנאה כו' וכ"כ התו' בב"ב (דף קכ"ג) ד"ה הכא דמתנות כהונה חשיב רק מתנה מועטת ע"ש ולפ"ז נראה דאם אומר לעני ליתן לו מתנה אף מתנה מרובה כיון דהוי נדר וצריך עכ"פ לקיים נדרו וליתן לעני אם לעני זה או לעני אחר ואין לו רק טובת הנאה ולפ"ז לא חשיב רק מתנה מועטת מה שהבטיח לעני זה וא"כ אסור לחזור בו ואף לשנותו לעני אחר משום מחוסר אמנה כיון שכבר הבטיח לעני זה ואף מתנה מרובה לא חשיב רק כמתנה מועטת לענין זה כיון דבע"כ צריך ליתן לו או לאחר כנ"ל וכ"ז ברור. ולפ"ז ניחא שפיר הירושלמי דא"ל רב לשמעיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש אין הוה מסכן הב ליה מיד ומיירי באמת אפילו במתנה מרובה ולא צריך למימלך ביה שמא ירצה לשנותו לעני אחר ומשום דנהי דיוצא בזה ידי נדרו מ"מ הא איכא משום מחוסר אמנה ואף דרב לשי' הא ס"ל דברים אין בהם משום מחוסר אמנה מ"מ הא ממדת חסידות נהג רב בעצמו כר"י וכמבואר בירושלמי סוף שביעית ואף דזהו רק במתנה מועטת מ"מ באומר ליתן מתנה לעני אף מתנה מרובה לא חשיב רק כמתנה מועטת לענין חסרון אמנה כנ"ל ובמתנה מועטת הא נהג רב למידת חסידות כר"י וכנ"ל ועפ"ז נראה לישב דברי הגר"א במש"כ לפרש הירושלמי דהא דא"ל רב לשמעיה אין הוה מסכן הב ליה מיד היינו משום שהיא מתנה מועטת ובזה נהג בעצמו כר"י כנ"ל. ולכאורה דבריו הק' צע"ג דמה צ"ל משום שנהג בעצמו כר"י תיפוק ליה משום דבעני נעשה נדר ומדינא לא יוכל לחזור בו כנ"ל. אולם לפי הנ"ל י"ל דס"ל לרבינו דבנודר מתנה לעני יכול לשנותו לעני אחר ולפ"ז משום שנעשה נדר הרי עכ"פ יכול לשנותו מעני לעני וא"כ אכתי צריך שמעיה למימלך בו שמא חזר בו מעני זה אלא דבאמת אף דמשום לצאת ידי נדרו יכול לשנותו מעני לעני מ"מ אכתי איכא משום מחוסרי אמנה ואף דס"ל לרב דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ הא במתנה מועטת נהג בעצמו כר"י. ואפ"ל עוד דמש"כ הגר"א שהיא מתנה מועטת היינו דלעני שנעשה נדר אף מתנה מרובה חשיב רק כמתנה מועטת וכנ"ל

ועכ"פ הנה לפי מה שפי' הגר"א הירושלמי בסוף שביעית דהא דאמר שם ומה דרב נהג למידת חסידות זהו רק במתנה מועטת דלמידת חסידות נהג בעצמו כר' יוחנן. אבל במתנה מרובה לא נהג מידת חסידות כיון דאפילו ר"י ס"ל דאין בזה משום מחוסר אמנה והיינו דאמר רב אין עתיר אימליך בי תניינות כנ"ל. ולפ"ז מבואר דבמתנה מרובה גם מידת חסידות ליכא שלא לחזור. אולם לענ"ד נראה מסוגי' הירושלמי שם דהא דאמר ומה דרב נהג למידת חסידות זהו באמת אפילו במתנה מרובה וכמו שיתבאר. דהנה בהא דמקשה שם בירושלמי מחלפא שיטתיה דרב כו' לכאורה צע"ג דהנה הבעל המאור בב"מ שם כתב דהא דקי"ל דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה והנושא והנותן בדברים בלא מעות אסור לחזור בו ה"מ בחד תרעא אבל בתרי תרעא כגון שהוזל או שהוקר לית בהו משום מחוסרי אמנה והא דמבואר בגמ' דרב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא אייקור ואורי ליה רב למיהדר אליבא דכ"ע אורי ליה ע"ש וכן הרא"ש שם הביא דברי בהמ"א בפשיטות ע"ש ולפ"ז קשה מאי פריך שם על הא דאמר רב כד אנא אמר לב"ב ליתן מתנה לבר נש לינה חוזר בי מהא דחד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת ואמר רב דיתן לו רק כנגד ערבונו כנ"ל. הא מכיון דאייקור מילחא א"כ בתרי תרעא לכ"ע לית בדברים משום מחוסרי אמנה וביותר דהנה הראשונים ה"ר לשי' בהמ"א מהירושלמי בפ' הזהב סוף הלכה ג' עי' להנימוקי יוסף בב"ב (דף פ"ב) גבי אר"ח מכר לו שוה חמש בשש ע"ש. ועי'