פרי יצחק חלק א קע

ברשותו הרי הוא כדבר שלב"ל ואינו נקנה וכבר משמעינן דיצא השער הוי כמו שהוא ברשותו. וטפי הו"ל לכתוב חלוקה זו דהפוסק על שער שבשוק אחר מש"כ דדבר שאין ברשותו של מקנה אינו נקנה אבל הפוסק על שער שבשוק כו'. ואין לומר משום דבעי לפלוגי בין דבר שלב"ל דאינו מקבל מש"פ ובין הפוסק על שער שבשוק דמקבל מש"פ. אולם זה אינו דהא דמקבל מש"פ אין רבותא כלל כיון דבקנין גמור קונה לגמרי ה"ה דבמעות בלבד מקבל מש"פ. ועוד דבעיקר דמחלק הרמב"ם בין מוכר פירות דקל לפוסק על שער שבשוק וכמש"כ אבל הפוסק כו' צע"ג לפי' הסמ"ע דיצא השער הוי כמו דבר שברשותו. א"כ מה שייכות לפלוגי ביניהם דמאי ענין זה לזה ומאי אבל דקאמר. הרי מוכר פירות דקל הוי דבר שלב"ל ממש ולא קני כלל ופוסק על שער שבשוק ויצא השער הוי כמו שהוא ברשותו וקונה לגמרי ומכל זה נראה ברור דהעיקר הוא כפי' הש"ך דלעולם גם ביצא השער אינו קונה קנין גמור ומ"מ מקבל מש"פ. ולפ"ז עיקר הרבותא הוא דדבר שאינו ברשותו אף דהוי כדבר שלב"ל מ"מ מקבל מש"פ. ולפ"ז דברי הרמב"ם מדוקדקין מאוד והיינו דמחלק בין מוכר פירות דקל לפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק ברשות מוכר אף דשניהם מקרי דבר שלב"ל דאין קונין קנין גמור. מ"מ יש חילוק ביניהם לענין מש"פ והנה בשו"ע חו"מ שם כתב באמת מתחילה דין דבר שאינו ברשותו שאינו נקנה ואח"כ כתב הפוסק על שער שבשוק ולא כתב בלשון אבל לחלק בין זה למוכר פירות דקל. אולם משטחיות דברי הרמב"ם בע"כ מוכרח כפי' הש"ך

אך הנה האחרונים הקשו על פי' הש"ך ועי' בקצוה"ח שם שכתב דנראין דברי הסמ"ע. דהנה בעיקר הא דנ"מ לדינא בין פי' הסמ"ע להש"ך לענין דבר שאין ברשותו ממש כגון בלא יצא השער דאינו קונה לגמרי אם מ"מ מקבל מי שפרע הוא מחלוקת הראשונים הובא בשיטה מקובצת לב"מ (דף מ"ז). ומחלוקתם תלי' בדברי הגמ' שם דאמר שם תנן אבל אמרו מי שפרע כו' אא"ב מעות קונות דבר תורה משו"ה קאי באבל אלא אי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל ומשני משום דברים ע"ש. ומשמע דלר"י הא דקאי באבל אינו אלא משום דדבר תורה מעות קונות. ולפ"ז בדבר שלב"ל או שאינו ברשותו דמן התורה לא קני כלל ליכא מי שפרע. וזו היא דעת קצת מהראשונים דאף דלריש לקיש קאי באבל אף דמעות לא קני ד"ת כלל ורק משום דברים ומעות. אולם לר"י לא קאי באבל רק משום דד"ת מעות קונות. ושאר רבוותא ס"ל דלמסקנא גם לר"י קאי באבל אפילו היכי דלא קני מן התורה במעות ורק משום דברים ומעות וכמו שהוא לר"ל דלא מפלגינן בינייהו בחנם. ולפ"ז אין חילוק בין דבר שבא לעולם או לא וזו היא דעת הר"י בן מיגש ע"ש. והנה שי' הרמב"ם הוא בע"כ דכל היכא דלא קני מה"ת במעות ליכא מש"פ מדכתב דבמוכר פירות דקל אין חייב לקבל מש"פ ובע"כ דהטעם הוא כנ"ל. וא"כ לפי' הש"ך דגם ביצא השער הוי כדבר שלב"ל דלא קני לגמרי ולפ"ז קשה דאמאי חייב לקבל מש"פ בפוסק על שער שבשוק כיון דמעות אין קונות בו ד"ת. ובע"כ צ"ל דיצא השער הוי כדבר שברשותו ונתפס בקנין ומעות קונות בו ד"ת ולכך איכא מש"פ וכפי' הסמ"ע ועי' בשו"ת משכנות יעקב סי' מ"ד שהקשה ג"כ לפי' הש"ך כנ"ל ע"ש

והנה בספר ישועת יעקב בתשובה הנספחת לה' ריבית הקשה ג"כ על פי' הש"ך כנ"ל. וע"ש שהביא עוד ראיות דס"ל להרמב"ם דכל היכי דלא קני מה"ת במעות ליכא מש"פ והוא ממש"כ הרמב"ם בפ"ז מה' מכירה דהלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלין והניח משכון על הדמים דלא קנה ואינו חייב לקבל מש"פ. ואם נאמר דגם היכי דליכא קנין מה"ת מ"מ צריך לקבל מש"פ א"כ נהי דהכא ליכא קנין כסף משום דמנה אין כאן מ"מ למה אין החוזר בו חייב לקבל מש"פ אלא ודאי דס"ל דכל היכא דליכא קנין מה"ת ליכא מש"פ. וכן ממש"כ הרמב"ם שם דמי שהיה לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי כו' ה"ז כמי שנתן דמים והחוזר בו מקבל מש"פ לפיכך אם מכר לו קרקע אין אחד מהם יכול לחזור בו. ואי נימא דגם היכי דלא הוי קנין כלל חייב במש"פ א"כ מאי לפיכך ע"ש. והנה מקור הדבר דבמשכון ליכא מש"פ הוא מבואר ברי"ף פ' הזהב וע"ש בנימוקי יוסף דמשמע מדבריו ג"כ דהא דמשכון לא קאי באבל הוא משום דלא קני ד"ת. וע"ש שכתב וטעמא דדברים ומעות קאי באבל אמרו היינו משום דקי"ל כר' יוחנן דמעות קונות ד"ת אבל מלוה שאינה קונה גם אין בה מש"פ כו'. וה"נ משמע מדגרסינן בירושלמי כו' אלמא משום דמלוה אינו קונה אין מוסרין כו' וכ"נ מדברי הרי"ף דכתב דאפילו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו עכ"ל הנ"י ע"ש. אולם לענ"ד צ"ע בזה דמנ"ל הך דהא בפשיטות י"ל דאפילו לר"ל דבודאי קאי במש"פ אע"ג דלא קני במעות דבר תורה ורק משום דברים ומעות מ"מ אפ"ל דמודה דדברים ומשכון לא קאי באבל ומשום דכמו דמשכון לא חשיב מעות לענין לקנות לגמרי ומשום דמנה אין כאן משכון אין כאן ה"נ לא חשיב מעות בהדי דברים לענין מש"פ. והרי אמרו דברים ומעות קאי באבל ומשכון לא חשיב מעות משום דמנה אין כאן כו': וכן במלוה דלא קני משום דמלוה להוצאה ניתנה ואינו נותן לו כלום ה"ה דלא נחשב מעות להדיה דברים לענין מש"פ וזה ברור מאוד. ונראה לה"ר לזה דהנה הרי"ף ה"ר דמשכון לא קאי באבל מפ"ק דקדושין בני ר"ה ב"א זבין אמתא בפריעי אותיבו נסכא עילויה כו' אתא לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן ע"ש והיינו מדלא אמר דמקבל מש"פ ע"ש בנ"י. והנה ר' אמי לשיטתיה ס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת וכמ"ש התו' בב"ק (דף ע"ט) ד"ה תקנו ע"ש וכ"כ הרא"ש הביאו הש"מ בב"מ (דף צ"ט) ע"ש. וא"כ מעות לא קני והא דקאי באבל היינו בע"כ משום דברים ומ"מ ס"ל דדברים ומשכון לא קאי במש"פ ובע"כ משום דלא חשיב מעות לענין זה כנ"ל וכ"נ מפשטות דברי הרי"ף ע"ש. ועכ"פ לפ"ז אין ראיה כלל מדברי הרמב"ם הנ"ל דמש"פ הוא דוקא היכי דמעות קונות מה"ת דאפילו אי נימא דלא תלי' בזה מ"מ דברים ומשכון לא קאי באבל. וכן שפיר כתב הרמב"ם גבי מלוה לפיכך כו' כמובן. ורק ממש"כ הרמב"ם דבמוכר לחבירו פירות דקל אין חייב לקבל מש"פ מזה נראה לכאורה מוכרח דס"ל דהיכי דלא קני מעות מה"ת ליכא מש"פ. ולפ"ז לפמש"כ דהעיקר הוא כפי' הש"ך וכנ"ל. וא"כ צע"ג דאמאי חייב לקבל מש"פ בפוסק על שער שבשוק וכמו שהקשו האחרונים כנ"ל

ולכן נראה לומר דלעולם ס"ל להרמב"ם דמש"פ איכא אפילו היכי דמעות לא קני ד"ת ומש"כ דבדבר שלב"ל א"צ לקבל מש"פ הוא מטעם אחר דהנה בב"מ שם דמשני לר"ל דקאי באבל משום דברים ופריך ובדברים מי קאי באבל והתניא ר"ש אומר כו' והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו ואמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשני דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל דברים וליכא בהדייהו מעות לא קאי באבל ופרש"י קאי באבל משום דברים שבאו על כך לכלל מעשה ע"ש והנה מפשטות דברי הגמ' נלע"ד ברור דס"ל לר"ל דברים יש בהם משום מחוסר אמנה והיינו דקאי באבל משום דברים. דאי נימא דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה א"כ אמאי קאי באבל משום דברים והא דברים לאו מידי נינהו ואף דהא דקאי באבל הוא כי איכא בהדייהו מעות מ"מ עיקר מש"פ הוא משום דברים אלא דלא קאי באבל עד שבאו לכלל מעשה וכפרש"י קאי באבל משום דברים שבאו על כך לכלל מעשה ע"ש ולפ"ז בע"כ דדברים יש בהם משום מחוסר אמנה

ונלע"ד לה"ר לזה מהירושלמי בפ' הזהב הלכה ב' ז"ל על דעתיה דר"ש בן לקיש לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע א"ר יוסי בי ר' בון ותייא כהין תנאה דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ והנה קו' הירושלמי