פרי יצחק חלק א קסט

ועוד כו' ע"ש ועי' להרמב"ן במלחמות שכתב דהירושלמי שכתב רבינו אתה מפרק במתנה מרובה ע"ש. ועכ"פ למש"כ הבעל המאור נמצא דלפי שי' הירושלמי ס"ל לר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסר אמנה ומותר לחזור בו אולם צע"ג דלפי שי' הירושלמי וכנ"ל קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא בירושלמי פ"א דתרומות מייתי להא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר כו' והלך אותו בן לוי ועשאן תרומת מעשר כו' ע"ש ומזה מוכרח דבע"כ אסור לחזור בו דאל"כ אמאי רשאי לעשות תרומת מעשר וכמבואר בתלמודא דידן דמייתי ראיה מזה דס"ל לר' יוחנן דדברים יש בהם משום מחוסר אמנה ואסור לחזור בו. והנה אי נימא דלפי שי' תלמודא דידן הא דרשאי לעשות תרומת מעשר הוא משום דאסור לחזור בו והיינו דמייתי הגמ' ראיה מזה דס"ל לר' יוחנן דאסור לחזור בו דאי מותר לחזור א"כ לא חל כלל שם תרומת מעשר כנ"ל לפ"ז אפ"ל דהירושלמי לטעמיה דס"ל בטעם הדבר דרשאי לעשות תרומת מעשר משום דנעשה כשלוחו לתרום ולפ"ז אין ראיה דאסור לחזור דאף אי מותר לחזור מ"מ כ"ז שלא חזר בו שפיר חל תרומת מעשר ולשמא יחזור בו אח"כ אפשר דלא חיישינן. אולם לפמש"כ הרא"ש וכן הרמב"ן לפרש גם שי' תלמודא דידן ע"פ הירושלמי ומ"מ הא מייתי הגמ' ראיה מהא דרשאי לעשות תרומת מעשר דבע"כ אסור לחזור בו ולפ"ז לפי שי' הירושלמי דס"ל לר' יוחנן דמותר לחזור א"כ קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן כנ"ל

אך בכ"ז נראה דניחא שפיר דהנה בירושלמי שם מבואר דהא דבעה"ב יכול לחזור בו היינו עד שלא עשאו הלוי תרומת מעשר אולם אם כבר עשאן תרומת מעשר שוב לא יוכל בעה"ב לחזור בו דלא יוכל לבטל שליחותו וע"ש דמדמי להא דתנן ביטל כו' אם משתרם ביטל תרומתו תרומה ועי' במראה הפנים שם שביאר דתלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי בזה אלא דאף לאחר שעשאן תרומת מעשר יוכל לחזור בו ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דתלמודא דידן ס"ל דאף לאחר שעשה הלוי תרומת מעשר יוכל לחזור בו ולכך שפיר מייתי ראיה מהא דרשאי לעשות תרומת מעשר דבע"כ אסור לחזור בו דאי מותר לחזור בו ניחוש שמא יחזור בו אח"כ ואישתכח דקא אכיל טבלים אולם הירושלמי לטעמיה דס"ל דלאחר שעשה הלוי תרומת מעשר לא יוכל הישראל לחזור בו משום דלא יוכל לבטל שליחותו ולפ"ז שפיר אפ"ל דס"ל לר' יוחנן דמתנה מועטת מותר לחזור בו ומ"מ שפיר רשאי לעשות תרומת מעשר כ"ז שלא חזר בו ולא חיישינן שמא יחזור בו אח"כ דהא לאחר שנעשה תרומת מעשר לא יוכל לחזור בו משום דלא יוכל לבטל שליחותו אח"כ: סימן נ עוד בענין הנ"ל בדבר שאינו ברשותו אם יש בו משום מחוסר אמנה

כבר הבאתי למעלה שיטת הרא"ש בתשובה כלל ק"ב שכתב דאפילו למ"ד דברים יש בהם משום מחוסר אמנה. ה"מ בדבר שישנו לעולם ודבר שיש בו ממש שאילו הקנה לו היה קונה קנין גמור כך בדברים יש בהם מחוסרי אמנה אבל בדבר דלא שייך ביה קנין אין בו משום מחוסר אמנה עכ"ל ולפ"ז נראה לכאורה דה"ה במוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו דקי"ל דהוי כדבר שלב"ל דלא שייך ביה קנין ג"כ אין בדברים משום מחוסר אמנה. אולם צע"ג ממש"כ הרא"ש בפ' המוכר את הבית (ע"א) גבי הא דמבואר בגמ' א"ל ארעא ודיקלי חזינא אי אית ליה תרי דיקלי יהיב לי' תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי. וכתב הרא"ש ז"ל פי' כדי לעמוד בדבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דבר שלב"ל וכל דבר שאינו ברשותו מקרי דבר שלב"ל ע"ש. ומתבאר מדבריו דעכ"פ צריך לעמוד בדבורו ובע"כ דהיינו שלא יהא מחוסר אמנה הרי דאף בדבר שאינו ברשותו דלא שייך ביה קנין מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה. וכ"כ בפי' רשב"ם זבין ליה תרי דיקלי כו' שלא יהא מחוסר אמנה וכ"כ הרשב"א הביאו בשיטה מקובצת שם ע"ש. ועי' בבעל התרומות שער מ"ז ובתרומת הדשן סי' ש"כ ע"ש ועכ"פ צע"ג כנ"ל

אולם נראה לחלק בזה בין דבר שלב"ל לבין דבר שישנו בעולם אלא שאינו ברשותו ואפשר לקנות אותו דבר בשוק. דדוקא במוכר לחבירו דבר שלב"ל דלא שייך ביה במציאות קנין כלל לכך אין בדברים משום מחוסר אמנה. אבל במוכר דבר שישנו בעולם אלא שאינו ברשותו כהך דארעא ודיקלי דהרי אפשר למיזבן בשוק ולהקנות לו בקנין לא מקרי דבר דלא שייך ביה קנין ולכך יש בדברים משום מחוסר אמנה והנה בעיקר הדבר מש"כ הרא"ש וכן פי' רשב"ם דאינו מחויב לקנות לו דקלים ומשום דדבר שאינו ברשותו מקרי דבר שלב"ל כנ"ל. הוא מחלוקת הראשונים דאיכא מאן דס"ל דחייב לקנות לו דקלים ומשום דדבר שכיוצא בו מצוי למכור בשוק לא הוי כדבר שלב"ל. וכ"כ הראב"ד בפ' כ"ד מה' מכירה בשם הרי"ף שחייב לקנות לו שני דקלים וכ"כ עוד כמה פוסקים הביאם הב"י והד"מ בסי' ר"ט ועי' בתה"ד סי' ש"כ ע"ש. ועכ"פ דעת הרבה מהראשונים דבכה"ג הוי כמו דבר שהוא ברשותו דקונה קנין גמור ולפ"ז נראה דאף לשי' הרא"ש דס"ל דגם בכה"ג הוא דבר שאינו ברשותו והוי כדבר שלב"ל דאינו קונה מ"מ מודה הרא"ש דיש בו משום מחוסר אמנה, ולא דמי לדבר שלש"ל דאין בו משום מחוסר אמנה ומשום דלא שייך ביה קנין כלל משא"כ בדבר שאינו ברשותו ומצוי לקנות בשוק דאפשר למזבן ולהקנות בקנין יש בו משום מחוסר אמנה

ובעיקר שי' הרא"ש ולפי מה שבארנו כנ"ל נראה לענ"ד לה"ר ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל דהנה בריש פ' כ"ב מה' מכירה כתב המוכר פירות דקל לחבירו יכול לחזור בו כו' וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מי שפרע. אבל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר מקבל מי שפרע עכ"ל וכ"כ בשו"ע חו"מ סי' ר"ט ע"ש. והנה דבריהם צריכים ביאור דהא דבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלב"ל דלא קנה וכמבואר ברמב"ם ושו"ע שם. אמנם יש בזה שני פירושים הסמ"ע כתב דהא דחייב לקבל מש"פ היינו משום דמצוי למכור אותו דבר בשוק וגם יצא השער הוי כמו דבר שברשותו ובאמת אם היה קנין גמור היה קונה לגמרי אלא דהכא איירי במעות בלבד לכך קונה רק למש"פ. והש"ך כתב דגם בכה"ג מקרי דבר שאינו ברשותו דאינו קונה קנין גמור אלא דאף דלא קני לגמרי מ"מ מקבל מש"פ וה"ה גם בלא יצא השער דמקבל מש"פ ע"ש. ועי' בנה"מ שם ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד. ונ"מ לדינא דלפי' הסמ"ע ביצא השער בקנין גמור קונה לגמרי ובלא יצא השער אינו קונה אפילו למש"פ. ולפי' הש"ך בכל גווני אינו קונה לגמרי ומ"מ מקבל מש"פ. והנה שתי הסברות מבוארין הן בכס"מ ע"ש ובב"י סי' רי"א מבואר כפי' הסמ"ע אך בבדה"ב בסי' ר"ט חזר בו. וע"ש שכתב דהא דאמרינן דדבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלב"ל היינו לענין שלא קנה אבל מקבל מש"פ וכמבואר בדברי הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה ע"ש והוא כפי' הש"ך. ועי' בשו"ת דברי אמת קנינין סי' ב' שהביא הרבה מהאחרונים שנחלקו בזה ע"ש

אמנם נראה לענ"ד דדברי הרמב"ם בע"כ מוכרעין הן כפי' הש"ך. דהנה אח"כ שם בהלכה ה' כתב הרמב"ם דבר שאין ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלב"ל כיצד כו' ע"ש. והנה לפי' הסמ"ע דעיקר הרבותא הוא דיצא השער לא הוי כדבר שלב"ל דהוי כמו שהוא ברשותו. ולפ"ז תמוה טובא דהא אכתי לא כתב עיקר הדין דדבר שאינו