פרי יצחק חלק א קסח

כהונה אינו קנין ממש אלא דמכירי כהונה הו"ל מתנה מועטת שאסור לחזור וכמבואר בתו' ב"ב (דף קכ"ג) וא"כ אכתי אינו אלא כמו מתנה מועטת דאינו קנין ואינו שלו והיאך יכול לעשותו תרומת מעשר ע"ש

ולכן נראה לומר דלעולם ס"ל להר"מ דמכירי כהונה חשיב כמו קנין ממש דלא יוכל לחזור בו ומה שהקשה הקצוה"ח דא"כ היאך מוכח מינה למתנה מועטת נראה דהר"מ קאי בשי' רש"י שפי' בטעמא דמכירי כהונה דמשום דאינו רגיל לתת תרומה ומעשרות אלא לכהן זה אסחו להו שאר כהני דעתייהו והיינו דלא יוכל לחזור בו כנ"ל והנה לכאורה דברי רש"י צריך ביאור דמאיזה ענין אסחו להו שאר כהני דעתייהו ומה בכך דרגיל לתת תרומות ומעשרות לכהן זה דלמא יחזור בו ולכן נראה דרש"י ג"כ מודה לסברת התו' בב"ב שם דמכירי כהונה אסור לחזור בו ומשום דהוי כמו הבטחה וכנ"ל אלא דמ"מ הא דחשיב מוחזק אינו משום האיסור לבד אלא דמכיון דאסור לחזור בו ובודאי לא יתננו לכהן אחר א"כ ממילא אסחו להו שאר כהני דעתייהו ולפ"ז הדר הדין דשוב לא יוכל לחזור בו ולפ"ז נמצא דהא דמכירי כהונה לא יוכל לחזור בו הוא מורכב מתרי טעמי והיינו דמכירי כהונה הו"ל כמו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ומכיון דאסור לחזור בו ממילא אסחו להו שאר כהני דעתייהו וא"כ שוב לא יוכל לחזור בו ולפ"ז ניחא שפיר דברי הר"מ דס"ל דהא דישראל שאמר לבן לוי כו' היינו דוקא במכירי לויה דלא יוכל לחזור בו ומ"מ שפיר מייתי הגמ' ראיה מינה דמתנה מועטת אסור לחזור בו. דאי נימא דמותר לחזור בו א"כ גם במכירי מותר לחזור בו דלא עדיף מהבטחה בדברים ולפ"ז שוב לא שייך כלל לומר דשאר כהני אסחו להו דעתייהו וא"כ אין עדיפות במכירי כלל ובע"כ צ"ל דמתנה מועטת אסור לחזור בו וא"כ גם במכירי אסור לחזור ומכיון דידוע לכל דאסור לחזור בו ממילא אסחו להו שאר כהני דעתייהו מיניה וא"כ שוב לא יוכל לחזור בו דחשיב מוחזק ממש ועכ"פ מבואר מזה דגם שי' הר"מ הוא כרש"י דמכירי כהונה חשיב מוחזק ממש ולא יוכל לחזור בו וכמש"כ המהרי"ל בתשובה וכנ"ל והנה כמש"כ הש"מ בשם הר"מ כנ"ל כתב ג"כ הרמב"ן בחי' לגיטין (דף ל') ע"ש ולפ"ז גם מדברי הרמב"ן מוכרח דס"ל בע"כ כשי' רש"י וכנ"ל

וכן מה שכתב בשיטה מקובצת בשם הרא"ש בטעם הדבר דרשאי לעשות תרומת מעשר משום דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מכריו על תבואה שלו הקשה ע"ז הקצו"הח שם הא מעשר אינו שלו ואין לו בו אלא טובת הנאה וא"כ היכי מצי ליתן רשות לתרום משל אחרים ועי' בחי' רע"ק איגר בב"מ שם שתי' לקו' זו ע"פ מש"כ הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות דהישראל יכול להפריש תרומת מעשר וליתן המעשר ללוי אחר שהפריש ממנו תרומת מעשר וא"כ שפיר יכול להרשות להפריש כאילו מפריש בשליחותו ע"ש והנה באמת דברי הראשונים והאחרונים הנ"ל הוא ירושלמי מפורשת בפ"א דתרומות ה"א וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והלך אותו בן לוי ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר כו' וכוליה מיניה מכיון שאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי עכ"ל וע"ש בפ"מ שביאר דהירושלמי מקשה וכי כל כמיניה של הלוי לעשות תרומת מעשר ומשני דמכיון שאמר כו' נעשה זה הלוי כשלוחו של ישראל לתרום ונמצא תורם ברשות ישראל ואי דתקשי דמה שייך הישראל לתרומת מעשר פתר לה כר' יוסי כו' דס"ל דיש לו רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר ושפיר הוי הלוי כשלוחו ע"ש ומתבאר בהדיא מש"כ הרא"ש וכפי מה שביאר הגאון רעק"א והנה שני התי' שכתב הש"מ בשם הר"מ והרא"ש כנ"ל כתבם הרמב"ן בחי' לגיטין (דף ל) גבי ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו תרומת מעשר כו'. וע"ש שכתב ואק"ל הא לא אתא לידיה הא ל"ק דבמכירי כהונה ולויה עסקינן א"נ כדאתמר עליה בירושלמי בתרומות מכיון דאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו של זה כו' ע"ש

אולם בחי' הרשב"א בגיטין שם כתב דהא דיכול לעשות תרומת מעשר אף דאכתי לא קני ליה ומשום דכיון דאין לישראל הנותן אלא טו"ה ויש בחזרתו מחוסר אמנה יכול הוא לעשותו תרומת מעשר כל שלא חזר בו בעה"ב אע"פ שיש לו לבעה"ב רשות לחזור בו וכדאמרינן בב"מ מודה ר' יוחנן כו' ה"נ מסתברא כו' ע"ש ומתבאר מדבריו דגם בלא מכירי יכול לעשות תרומת מעשר והטעם הוא רק משום דבעה"ב אסור לחזור בו לכך יש לו ללוי לעשות תרומת מעשר ועי' בקצו"הח שם מה שתי' ומתבאר מדבריו ג"כ כנ"ל ע"ש והנה לפי דברי הראשונים שכתבו לישב שלא ע"פ דרך הירושלמי נמצא דעיקר הא דיכול לעשות תרומת מעשר הוא רק משום דאסור לחזור בו דאם איתא דבעה"ב מותר לחזור בו ממילא לא חל כלל שם תרומת מעשר על מה שהפריש הלוי אף אם באמת לא יחזור בו הבעה"ב כיון דהלוי עדיין לא זכה בו וגם הישראל מותר לחזור בו ואפילו לפמש"כ הרמב"ן והר"מ דמיירי במכירי לויה מ"מ כבר בארנו דאי מותר לחזור בו אין עדיפות במכירי כלל כנ"ל ועכ"פ לפ"ז הא דמוכיח הגמ' מהא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כו' רשאי לעשות תרומת מעשר כו' דבע"כ אסור הישראל לחזור בו היינו דאי ס"ד דמותר לחזור בו א"כ לא חל כלל שם תרומת מעשר על מה שהפריש אפילו לא יחזור בו כנ"ל אולם לפי המבואר בירושלמי הטעם דרשאי לעשות תרומת מעשר משום דמכיון שאמר כור מעשר כו' נעשה שלוחו וכתורם ברשות ישראל. לפ"ז נראה דלא תליא כלל באם אסור לחזור בו דאפילו אי נימא דמותר לחזור בו מ"מ כ"ז שלא חזר בו הישראל שפיר חל שם תרומת מעשר על מה שהפריש הלוי כיון דנעשה שלוחו וכתורם ברשות ישראל וז"ב ולפ"ז לפמש"כ הרא"ש וכן הרמב"ן בתי' השני שם לבאר גם שי' תלמודא דידן ע"פ הירושלמי לפ"ז צריך לפרש דברי הגמ' בהא דמוכיח מהך דרשאי לעשות תרומת מעשר דבע"כ אסור להישראל לחזור בו היינו משום דאי נימא דמותר לחזור בו א"כ אמאי רשאי לעשות תרומת מעשר ויאכל על סמך זה נהי דכ"ז שלא חזר בו הישראל שפיר חל שם תרומת מעשר וכנ"ל מ"מ ניחוש דלמא יחזור בו אח"כ ונעקר שם תרומת מעשר ממה שהפריש ואישתכח דקא אכיל טבלים. ובע"כ צ"ל דאסור לחזור בו ושפיר יש לו להלוי לסמוך על שארית ישראל לא יעשו עולה ובודאי לא יחזור בו הישראל ולא יתננו ללוי אחר ולכך רשאי לעשותו תרומת מעשר כנ"ל

והנה מלשון הגמ' דאמר אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אישתכח דקא אכיל טבלים ע"ש נראה לה"ר דבע"כ סוגית תלמודא דידן הוא כהירושלמי דלפמש"כ הראשונים וכן הקצו"הח וכנ"ל נמצא דעיקר הוכחת הגמ' הוא דאי מותר לחזור בו לא חל כלל שם תרומת מעשר על מה שהפריש לפ"ז צע"ג מאי האי דקאמר אישתכח דקא אכיל טבלים הא מכיון דלא חל כלל שם תרומת מעשר ממילא אסור לו לאכול כלל וכן כל עיקר הא דקאמר אישתכח דקא אכיל טבלים הוא שפת יתר אולם לפמש"כ לפרש הגמ' ע"פ הירושלמי וכנ"ל דברי הגמ' מדוקדקין מאוד והיינו דבודאי כ"ז שלא חזר בו הישראל חל שם תרומת מעשר על מה שהפריש ולא אכיל טבל. אך הוכחת הגמ' הוא דאי נימא דמותר לחזור בו א"כ ניחוש שמא יחזור בו אח"כ ונעקר שם תרומת מעשר ממה שהפריש ואישתכח דקא אכיל למפרע טבלים כנ"ל

והנה הרי"ף בפ' הזהב כתב דהילכתא כר' יוחנן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ואח"כ הביא ירושלמי ר"א בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו מותר לחזור בו כו' ע"ש ובס' בעל המאור תמה ע"ז וע"ש שכתב דהירושלמי נראה דפליג על גמ' דילן ולא משמע ההוא ירושלמי במתנה מרובה דדומיא דמתנת עני קא מייתי לה