פרי יצחק חלק א קסו

דס"ל דכי אמרינן דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ומתנה מועטת אסור לחזור בו ה"מ בדבר שישנו בעולם דשייך בו קנין אבל בדבר דלא שייך בו קנין אין בו משום מחוסר אמנה כנ"ל. ולפ"ז צ"ל דהא דמבואר בב"מ (דף מ"ט) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי אסור לחזור בו ומשום דמתנה מועטת היא כנ"ל. היינו דוקא אם המעשרות ישנו בעולם שכבר הופרש דשייך בו קנין ועי' בפרש"י שם כור מעשר יש לך בידי שעשרתי מפירותי ואתננו לך עכ"ל ע"ש אבל אם המעשרות עדיין לא באו לעולם כגון שהתבואה עוד לא גדלו דבכה"ג הרי לא שייך בהם קנין כנ"ל לפ"ז אם אמר ליתן המעשרות לכהן או ללוי אין בדברים משום מחוסר אמנה ומותר לחזור בו והנה לא מבעי למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דבודאי לא שייך ביה קנין אולם אפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ בתרומה ומעשרות שלא באו לעולם לא משכחת ביה קנין כלל. דהנה בדבר שלב"ל לא שייך בו קנין כ"א חליפין ואגב דמשיכה וחצר לא שייך בדבר שלב"ל. והרי מתנות כהונה אינו נקנה בחליפין ואגב ומשום דטובת הנאה אינו ממון לקנות בחליפין ואגב קרקע וכמבואר בב"מ (דף י"א) וכ"ה בשו"ע חו"מ (סי' ר"ג ס"א) בהג"ה ע"ש ועכ"פ כיון דבמתנות כהונה שלא באו לעולם לא שייך ביה קנין אין בדברים משום מחוסר אמנה. והנה במשנה שם המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן כו' מיירי אף שהתנה עמהם קודם שנזרע השדה וכמבואר בירושלמי שם ברם הכא עד כדון בעי מיזרע ע"ש ולפ"ז מיושב שפיר דברי הגמ' הא דצריך לאוקמא במכירי כהונה והיינו דזה הוי כמו הבטחה ואסור לחזור בו ואף דבאמת בלא"ה הרי כבר הבטיח בפירוש והיינו משום דמצד ההבטחה שהבטיח לכהן וללוי בדברים בשעת הלואה לתת להם תרומה ומעשר כיון דאז עדיין לא נזרע התבואה ולא שייך ביה קנין כלל ממילא אין בדברים אלו משום מחוסר אמנה ומותר לחזור בו אף כשיבואו לעולם אבל כי מוקי לה במכירי כהונה אתי שפיר דמכירי כהונה דהוי כמו הבטחה ומשום דרגיל לתת להם תרומה ומעשרות זה הוי כמו שהבטיח גם לאחר שכבר באו המעשרות לעולם דמכירי כהונה הוי תמיד כמו הבטחה ולפ"ז לאחר שיבואו המעשרות לעולם הוי אז כמו הבטחה לתת להם המעשרות ואסור לחזור בו משום דזהו מתנה מועטת ולכך חשיב מוחזק ויצא ידי נתינה והדברים נכונים בס"ד

ובזה יתבאר ג"כ הסוגיא בגיטין שם ע"ב וע"ש דמייתי ברייתא ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו. ומפרש בגמ' דה"ק ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר ופרש"י שמא לאחר שקבל הדמים עשאו לכולן תרומת מעשר וע"ש בתו' ד"ה הילך שהקשו על פרש"י דלאחר שמכרו איך יכול לעשותו הא לא מיחסר משיכה ע"ש ועי' בחי' הרשב"א שם שכתב דבאמת רש"י נשמר מזאת הקושיא וכתב דכיון דלא משך יכול לחזור בו הלוי כו' דאימת קנייה לוי דליקניה לישראל בקבלת המעות כו' והא דיכול לעשותו תרומת מעשר אף דאכתי לא קני ליה איכא למימר משום דהוי מתנה מועטת ויש בחזרתו משום מחוסר אמנה לכך יכול לעשותו תרומת מעשר וכמבואר בב"מ (דף מ"ט). עוד כתב הרשב"א שם דע"כ הברייתא ג"כ במכירי לויה מיירי לרב ולעולא משום שעשאוהו כזוכה דאי לא כי לא עשאו לוי תרומת מעשר על מקום אחר מאי הוי הא לא נפיק ישראל ידי נתינה וכדאקשינן לעיל ואע"ג דלא אתא לידיה ולפ"ז הקשה דלהאי אוקימתא אתי ברייתא דלא כשמואל דאמר במזכה להן על ידי אחר דלשמואל קני ליה ישראל לגמרי ע"ש אולם לפמ"ש התו' ב"ב שם דכל עיקר הא דמכירי כהונה חשיב מוחזק הוא משום דאסור לחזור בו וכפי מה שבארנו לפ"ז ניחא שפיר בעז"ה דהברייתא באמת לא צריך לאוקמא לא במכירי ולא במזכה דדוקא במשנה דהמלוה מעות דמיירי שהתנה עמו קודם שנזרע השדה וכמבואר בירושלמי וכנ"ל דאין בדבריו משום מחוסר אמנה ומותר לחזור בו כנ"ל. לכן צריך לאוקמא במכירי כהונה ומשום זה אסור לחזור בו כנ"ל. ושמואל ניחא ליה יותר לאוקמא במזכה משום דמכירי לא קתני אולם הברייתא דישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי דהמעשר כבר הופרש ולפ"ז מכיון דא"ל כור מעשר יש לך בידי אסור לחזור בו בדברים בעלמא משום דזהו מתנה מועטת וכמבואר בב"מ שם ולפ"ז לא צריך לאוקמא לא במכירי ולא במזכה ומשום דבל"ז אסור לחזור בו מצד דבריו שהבטיח לו בפירוש ולכך חשיב מוחזק ויצא ג"כ ידי נתינה וכנ"ל וז"ב

וכן אפשר לישב מה שיש לדקדק בדברי הגמ' בהא דאמר רב במכירי כהונה ולויה ולכאורה אמאי לא נקט ג"כ מכירי על עני דהא במשנה תנן נמי עני וביותר דהנה בירושלמי שם ר' אבוה בשם ר' יוחנן במכירי כהונה ולויה היא מתניתא והא תנינן עני ויש מכיר לעני ע"ש ועי' במ"ל פ"ז מה' מעשר שפי' לקו' הירושלמי דמכירי לא שייך אלא בדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים כמו מתנות כהונה אבל במעשר עני דאין בו טו"ה לבעלים והעניים באים ונוטלים ממנו על כרחו לא שייך בזה מכירי ע"ש ולפ"ז צ"ל דמיירי במעשר עני המתחלק בתוך הגורן וזה צ"ע דלמא מיירי מתניתין במעשר עני המתחלק בתוך הבית דיש בו טו"ה לבעלים ועוד דלפ"ז הו"ל לומר וכי יש מכיר במעשר עני ולכן נראה לפרש ע"פ מש"כ התו' בב"ב הנ"ל דטעמא דמכירי כהונה הוא משום דאסור לחזור בו והיינו דמכירי הוי כמו הבטחה ולפ"ז י"ל דס"ל להירושלמי דזה שייך רק במתנות כהונה דברית כהונה קיים לעד ולכך י"ל דמכירי הוי בסתם כמו הבטחה אבל במעשר עני דכל איש מצפה לתשועה להיות נחלץ מעניו לא אסיק אדעתיה כלל להבטיח לו גם על להבא ולכך לא הוי בסתם כמו הבטחה והיינו דמקשה וכי יש מכיר לעני ועכ"פ בתלמודא דידן דמשני במכירי כהונה ולויה ולפ"ז קשה הא במשנה תנן נמי עני אולם לפ"ז י"ל דבאמת במשנה דהמלוה מעות הרי הבטיחו בפירוש כנ"ל אלא דלכהן ולוי דאין בזה רק משום מחוסר אמנה וכיון דהמעשרות עדיין לא באו לעולם אין בו משום מחוסר אמנה לכך צריך לאוקמא במכירי אבל בעני י"ל דמכיון שהבטיחו ליתן לו מעשר עני יש בזה תורת נדר ודעת כמה אחרונים דנודר לעני זה אין ליתן לעני אחר והנה נדר חל על דבר שלב"ל דאם אמר לכשיבואו לעולם אתננו לעניים חייב לקיים דבריו מטעם נדר וכמבואר בשו"ע ח"מ (סי' רי"ב) ע"ש. ולפ"ז במלוה לעני להיות מפריש עליו אסור לחזור בו מטעם נדר ולפ"ז לא צריך לאוקמא במכירי והיינו דרב לא הזכיר מכירי גבי עני

שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר יור"ד (סי' רל"ח) שהרב השואל ה"ר דנודר לעני זה אין יכול ליתן לעני אחר מסוגיא הנ"ל דמוקי לה במכירי כהונה ולויה ולא חש לתרץ ישראל עני אלא ע"כ בישראל בלא"ה לק"מ דכיון שאמר ליתן מתנה לישראל עני אין יכול לשנות ומסחי שאר עניים דעתייהו. והגאון הנ"ל השיב לו דאם אינו יכול לשנות מעני לעני מכש"כ שאינו יכול לשנות מכהן לכהן ומלוי ללוי ול"ל לאוקמא במכירי ע"ש ודבריו לא נתבררו דמה כש"כ הוא זה. אך בכ"ז י"ל בכוונתו דקשיא ליה דהא אינו יכול לשנות מכהן לכהן משום דהוי מתנה מועטת אולם לפמש"כ הרי מתבאר שפיר דבכהן ולוי אין בו משום מחוסר אמנה כיון שהמעשרות לא באו לעולם משא"כ בעני דהוא מטעם נדר וכנ"ל הן אמת דבעיקר הדבר צ"ע אם בכה"ג יש בזה תורת נדר דהרי הוא של עניים ואינו נותן משלו כלום מיהו יש לומר כיון דיש לבעלים טובת הנאה לכך שפיר שייך ע"ז תורת נדר ועי' בב"מ (דף מ"ט) דמקרי מתנה מועטת ועי' בספר מקור חיים על ה' פסח (סי' תל"א) ע"ש ועי' לבהמ"א בב"ק (דף ל"ו) בסוגיא דאנן יד עניים אנן שהביא שם תשובת רב האי גאון לענין אי שייך בהקדש עניים אמירה לגבוה וה"ר מהא דאמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ואי ס"ד קנו עניים באמירה