פרי יצחק חלק א קסה

דלאחר התקנה של שבועת היסת ל"ש הא דלפני עור כנ"ל וכרבינא ורב אשי כנ"ל אולם לדינא חלילה לזוז מפסק השו"ע דאסור להלוות שלא בעדים דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול שזהו דעת כל הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. ואפילו לפמש"כ נהי דלפני עור ליכא מ"מ המלוה שלא בעדים גורם קללה לעצמו והנזהר בזה תבוא עליו ברכת טוב: סימן מט לבאר בעז"ה בענין הא דקי"ל דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה בין במכר בין במתנה ואסור לחזור בו אם בדבר שלא בא לעולם יש בו דין מחוסר אמנה

הנה בשו"ע יור"ד ה' מילה (סי' רס"ד ס"א) בהגה כתב ואם נתנו לאחד אסור לחזור בו ומיהו אם חזר בו הוי חזרה ואין מועיל בזה קבול קנין ע"ש ועי' בב"י בסי' זה שהביא תשובת מהר"מ שכתב מעשה היה בימי ר"ת באחד שנתן בנו למוהל למולו ובא אחר וקדמו כו' ושאלו לר"ת והשיב כו' אבל אם עדיין לא קדמו כו' אז ודאי אותו שנדר לו תחילה הוא קודם כו' ואמרינן בהזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר כו' כיון דמתנה מועטת היא דאין לישראל בו אלא טובת הנאה סמכה דעתיה דבן לוי ולא מצי למיהדר ביה ה"נ אין לו במילת בנו אלא טובת הנאה ולא מצי למיהדר ביה וליתנו לאחר ומיהו אם הדר ביה פי' ריב"ם שאין ב"ד יכולים לעכבו מלחזור אבל הוא עובר משום שארית ישראל לא יעשו עולה כו' ומותר לקרותו רשע עכ"ל אבל הרא"ש כתב בתשובה כלל י"ב דאדם הנותן לחבירו בנו למולו או לעשותו בעל ברית נ"ל דבר פשוט שאין לו קיום אלא בת"כ וכתב עוד דאפילו כבר נולד הבן והקנה לו בקנין שיהיה בעל ברית יכול לחזור בו דקנין דברים בעלמא הוא ע"ש בב"י ועי' בדרכי משה שכתב ע"ז ואפשר דהרא"ש לא קאמר אלא דהב"ד לא יוכלו לכופו אבל מ"מ מודה להר"מ דאית ביה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ומותר לקרותו רשע ואע"ג דכתב שם כו' היינו דלא הוי קנין משום מנהג כמו שמשמע במרדכי דס"ל דמכח מנהג הוי קנין ולא יוכל לחזור בו אבל מודה להר"מ שאסור לחזור בו לכתחילה עכ"ל הד"מ הביאו גם הש"ך בסק"ז ע"ש ועכ"פ היינו שכתב הרמ"א בשו"ע בפשיטות דאסור לחזור בו ומשום דלטעמיה אזיל למש"כ בד"מ דאפשר דגם הרא"ש מודה בזה להר"מ כנ"ל

אולם תמהני מאוד על רבותינו הד"מ והש"ך דבאמת הנה מצינו מפורש להרא"ש בתשובה כלל ק"ב דס"ל דמי שנודר לחבירו בנו למולו מותר לחזור בו אף לכתחילה ודלא כהר"מ. וע"ש שהאריך מתחילה לבאר דגם אם הקנה לו בקנין סודר לא מהני ומשום דקנין דברים בעלמא הוא ואח"כ כתב ז"ל ואפילו מחוסר אמנה אין כאן דאפילו למ"ד דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ה"מ בדבר שישנו לעולם ודבר שיש בו ממש שאילו הקנה לו היה קונה קנין גמור כך בדברים יש בהם מחוסרי אמנה אבל בדבר דלא שייך בו קנין אין בו משום מחוסר אמנה וכה"ג מחלק בפ' הזהב ומ"ש קרקע דבכספא קני ליה ממש כו' ומטעם זה נמי לא דמי למתנה מועטת דכיון דלא שייך בו קנין לא שייך בו מחוסר אמנה עכ"ל הרא"ש ע"ש ועכ"פ הרי שפתי רבינו הרא"ש ברור מללו דס"ל דאפילו משום מחוסר אמנה אין כאן אם חוזר בו ואסברא לן מילתא בטעמא דלא דמי למתנה מועטת דקי"ל דבדברים בלבד יש בהם משום מחוסר אמנה היינו משום שאפשר להקנות בקנין גמור אבל בדבר דלא שייך בו קנין גם בדברים אין בהם משום מחוסר אמנה ולפ"ז בודאי דמותר לחזור בו אף לכתחילה וכ"ז הוא דלא כמש"כ מהר"מ בתשובה דמילת בנו הוי רק כמו מתנה מועטת ואם נדר לחבירו בנו למולו אסור לחזור בו משום שארית ישראל כו' ועכ"פ מש"כ הד"מ והש"ך דאפשר דהרא"ש מודה להר"מ שאסור לחזור בו לכתחילה הוא תמוה מאוד דהרי לפנינו דעת הרא"ש בתשובה הנ"ל דס"ל בהדיא דגם לכתחילה מותר לחזור בו

והנה שיטת הרא"ש בתשובה הנ"ל דבדבר דלא שייך בו קנין אין בו משום מחוסר אמנה הוא באמת דבר חדש והאחרונים לא הביאו ונראה לענ"ד להביא ראיה לשי' הרא"ש הנ"ל והנה בגיטין (דף ל') במשנה שם המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ופריך בגמ' ואע"ג דלא אתו לידיה אמר רב במכירי כהונה ולויה כו' ופרש"י ואע"ג כו' וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן והיאך יצא ידי נתינה במכירי כהונה שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הילכך כיון דמילתא דפשיטא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני עכ"ל אולם התו' בב"ב (דף קכ"ג) בד"ה הכא במכירי כהונה עסקינן כתבו ז"ל בכל דוכתא עביד מכירי כהונה מוחזק בפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן והלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר ביה הוי כמוחזק עכ"ל ע"ש וכ"כ המרדכי בגיטין שם ז"ל ומוקי לה בגמ' במכירי כהונה כו' וטעמא משום דכל מתנות כהונה חשיבא מתנה מועטת ואסור לחזור כדאמרינן פ' הזהב ועוד אמרינן פ' הזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי יכול לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וטעמא משום דאסור לחזור אפילו בדברים בעלמא משום דמתנה מועטת היא ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא ע"ש וכ"כ בהגה"א שם ע"ש. והנה צריך להוסיף בביאור דבריהם דמכירי כהונה כיון שהוא רגיל לתת לו מתנות כהונה חשיב כמו הבטחה בדברים שמבטיח לו בפירוש ולכך אסור לחזור בו וכ"כ הקצוה"ח (בסי' רע"ח בסוף ס"ק א') ע"ש

אמנם דברי התו' והמרדכי צע"ג מאוד דלפי מה שכתבו דכל עיקר הטעם דמכירי כהונה חשיב מוחזק הוא רק משום דזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו והיינו דמכירי כהונה חשיב כמו הבטחה בדברים וכנ"ל ולפ"ז פשיטא דמכש"כ אם באמת הבטיח לו בפירוש ליתן לו מתנות כהונה דבודאי אסור לחזור בו וכמבואר בהדיא בפ' הזהב וכנ"ל חשיב מוחזק אף בלא מכירי ולפ"ז צע"ג דבגיטין שם במשנה המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן דבאמת הרי מבטיח להם בפירוש ליתן להם מתנות כהונה ומלוה אותם מעות ע"ז וא"כ ל"ל לרב לאוקמא במכירי כהונה והיינו דהוי כמו הבטחה בדברים ואסור לחזור בו ולכך חשיב מוחזק תיפוק ליה דבלא"ה אסור לחזור בו ומשום שבאמת הרי הבטיח להם בפירוש המתנות כהונה והוי מוחזק וכן שמואל ועולא דמוקי לה בגונא אחרינא ומפרש שם בגמ' כרב לא אמרי ומשום דמכירי לא קתני קשה תיפוק להו דלא צריך למכירי כלל דבל"ז אסור לחזור בו משום שכבר הבטיח להם בפירוש בדברים ולכך חשיב מוחזק כנ"ל ועי' להקצוה"ח (בסי' רע"ח) שכתב דאם אחד נשבע ליתן מתנה לחבירו חפץ פ' ומת המקבל קודם שהגיע לידו מקרי מוחזק לגבי בכור ולמד זה מהא דמבואר בב"ב שם דמתנות כהונה במכירי כהונה הוי מוחזק לגבי בכור וכמש"כ התו' דהוא משום דאסור לחזור בו ע"ש והנה לדבריו נראה ברור דבמתנה מועטת מקרי מוחזק לגבי בכור אף בלא נשבע כיון דאסור לחזור בו והא דנקט נשבע משום דזהו אף במתנה מרובה. ועכ"פ מתבאר מדבריו ג"כ דלפי' התו' כל היכי דאסור לחזור בו באמירה בעלמא מקרי מוחזק אף בלא מכירי ולפ"ז בגיטין שם במשנה דמיירי שהבטיח להם בפירוש א"כ ל"ל לאוקמא במכירי כהונה והוא פליאה נשגבה

ולכן נראה לישב בעז"ה ע"פ שיטת הרא"ש בתשובה הנ"ל