פרי יצחק חלק א קסד

אינו עובר המלוה בלא עדים בלפני עור כנ"ל. ולפ"ז עכ"פ רבינא ורב אשי לא ס"ל כלל שיעבור המלוה בלפני עור אפילו במלוה לע"ה כנ"ל אלא דמ"מ איכא חשש דמשתלי ויכפור בשוגג ונהי דמשום שיכפור בשוגג ליכא לפני עור כנ"ל מ"מ גורם קללה לעצמו והיינו דשלח ליה רב אשי אפילו אנא נמי. פי דרב אשי אינו עלול לשכוח ובזה ודאי דיש לחלק בין ת"ח לע"ה דס"ד דת"ח לא ישכח ושלח ליה כש"כ מר דטריד בגירסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמו. אולם מענין לפני עור שמא יכפור במזיד לא דברו בזה כלל דס"ל דלאחר התקנה שתקנו חכמים שבועת היסת אינו עובר בלפני עור כנ"ל והיינו דמייתי אח"כ הברייתא דשלשה צועקין ואינן נענין כל מי שיש לו מעות ומלוה שלא בעדים והנה גם בברייתא צ"ל משום דנשנית קודם התקנה דכופר הכל נשבע היסת אלא דכופר הכל פטור מכלום ולפיכך שייך לומר דהוא מהצועקין ואינן נענין דלאחר התקנה של שבועת היסת ל"ש לומר דהוא מהצועקים ואינן נענין דהא הלוה חייב לשבע היסת. ולפ"ז כיון דקודם התקנה אם מלוה שלא בעדים הוא מהצועקים ואינם נענין ולכך עובר ג"כ משום לפני עור אולם לאחר התקנה דהוא צועק ונענה ממילא לא יכפור הלוי ולכך גם בלפני עור אינו עובר וכנ"ל

ולפי מש"כ יש לישב קו' הכנה"ג שהקשה דמאי מהני שילוה לו בעדים הא אכתי יוכל לטעון פרעתי דהמלוה לחבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וכן הקשה הלח"מ כנ"ל אולם לפי הנ"ל י"ל דהנה בשבועת הדיינין שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת רב חביבא מתני אסיפא מנה לי בידך כו' נתתיו לך פטור ואמר ר"נ כו' מאן דמתני ארישא כ"ש אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא דררא דממונא אבל התם דליכא דררא דממונא לא ע"ש והנה הפוסקים פסקו כל"ק דר"נ דאף בדליכא דררא דממונא משביעין אותו שבועת היסת ולפ"ז אפ"ל נהי דשבועת היסת בדורו של ר"נ תקנו אותה היינו בגונא דליכא דררא דממונא כגון שטוען להד"ם אבל בדאיכא דררא דממונא אולי היתה תקנה קדומה מימי האמוראים הראשונים שחייב לשבע היסת ולפ"ז אפ"ל נהי דבימי רב עדיין לא היה התקנה דכופר הכל נשבע היסת היינו בדליכא דררא דממונא אבל בדאיכא דררא דממונא כגון שטוען פרעתי גם בימי רב היה חייב לישבע היסת ולפ"ז ניחא שפיר דאם מלוה לו שלא בעדים עובר משום לפני עור דחיישינן שיכפור ויטעון להד"ם לאשתמוטי ויהיה פטור אף משבועה אולם במלוה לו בעדים אין לחוש כלל דהא לא יוכל לטעון להד"ם ואי משום דשמא יטעון פרעתי הא בכה"ג דאיכא דררא דממונא יהיה חייב לשבע היסת ואינו חשוד לכפור ולשבע שקר כנ"ל

באופן אחר יש לומר ג"כ ע"פ יסוד הזה והנה התומים בסי' ע' כתב דהא דעובר בלפני עור אין הטעם משום שמא יכפור בפועל ויאמר להד"ם רק כל החשש שמא ישכח ההלואה ויטעון איני יודע ובזה מיישב קו' הכנה"ג שהקשה דאפילו במלוהו בעדים הא יוכל לטעון פרעתי ולפ"ז ניחא דבמלוה שלא בעדים חיישינן שמא ישכח ההלואה ויטעון איני יודע אם הלויתני ויהיה פטור משא"כ במלוהו בעדים אם יטעון איני יודע אם פרעתי יהיה מחוייב לשלם ע"ש אבל דבריו צ"ע דא"כ מאי גורם קללה לעצמו איכא בשלמא היכי שהלוה כופר הכל מקללין את המלוה אבל היכי שהמלוה טוען בריא והלוה טוען איני יודע אם הלויתני הכל יאמינו למלוה כיון שהלוה בעצמו אינו יודע ונהי דמ"מ הלוה פטור אבל גורם קללה ל"ש בזה ועוד דהכא רב יהודה אמר רב אמר להך דינא דעובר משום לפני עור ורב יהודה לשיטתיה ס"ל דאיני יודע אם הלויתני חייב ועי' בכתובות (דף י"ב) מנה לי בידך והלה אומר א"י רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ע"ש ולפ"ז לרב יהודה לשיטתיה גם אם יטעון הלוה איני יודע אם הלויתני יהיה חייב ובירושלמי פ' שבועת הדיינין משמע דגם רב סבר איני יודע אם הלויתני חייב ע"ש ועוד קשה דממ"נ כיון דחיישינן שמא ישכח ההלואה ויטעון איני יודע הרי דמחשש שכחה שישכח הלוה נמי עובר המלוה בלפני עור וא"כ גם במלוה בעדים נהי דאם ישכח ויטעון איני יודע אם פרעתי יהיה חייב מ"מ ניחוש שמא ישכח לגמרי ויסבור שפרע ויטעון פרעתי דממ"נ כמו שאפשר שישכח ויהיה לו ספק אם פרע ה"נ אפשר שישכח לגמרי ויסבור שכבר פרע באמת

ולכן אפ"ל דבודאי מחשש שכחה שישכח הלוה לגמרי ויהיה פטור ע"י טענתו אינו עובר המלוה בלפני עור כנ"ל וכמש"כ הפרישה והב"ח וכן לשמא יכפור במזיד לעכב ממון חבירו אצלו לא חשידי אלא דחיישינן שמא ישכח ההלואה באופן שיהיה אצלו ספק אם הלוה אצלו ואם יטעון איני יודע אם הלויתני יהיה חייב לשלם דרב יהודה ורב ס"ל איני יודע אם הלויתני חייב כנ"ל ולכך אם יהיה ללוה ספק יטעון דאין לך בידי ויכפור מספיקא לגמרי והוא ע"פ המבואר בב"מ (דף ו') אביי אמר חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו ולא אמרינן תפוס ממונא מספיקא משתבע נמי מספק אמר רב ששת ברי' דרב אידי פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממונא מ"ט ממון איתא בחזרה שבועה ליתא בחזרה ע"ש בפרש"י ולפ"ז הדברים קל וחומר כיון דחששו חכמים דמשום ספק מלוה ישנה יתקוף בעליתו של חבירו ומשום דלא פרשי אינשי מספק ממונא וא"כ כש"כ דחיישינן דאם יהיה ללוה שום ספק בהלואה מספיקא יכפור לגמרי ולא קשיא דהא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כיון דלא פרשי אינשי מספק ממונא וכן גם אין אדם מעיז לא שייך הכא כיון שהוא כופר מתורת ספק ולפ"ז רב יהודה ורב לשיטתם דס"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לכך המלוה שלא בעדים עובר משום לפני עור דחיישינן שמא יהיה ללוה ספק בהלואה ויהיה חייב מדינא ולא פרשי אינשי מספק ממון ויכפור הכל כנ"ל. ולפ"ז אפ"ל דריש לקיש דאמר גורם קללה לעצמו ולא אמר אף פליג באמת על רב ומשום דס"ל מנה לי בידך והלה אמר איני יודע פטור כר"נ וכר"י ולפ"ז המלוה שלא בעדים אינו עובר בלפני עור דהא הלוה אינו חשוד לכפור במזיד ואם יהיה לו ספק יטעון איני יודע ויהיה פטור באמת ומה שיהיה פטור משום שכחה אינו עובר המלוה בלפני עור ולכן קאמר דגורם קללה לעצמו והיינו שמא ישכח הלוה לגמרי ויכפור ויהיה המלוה גורם קללה לעצמו ובזה ניחא נמי דלרב במלוה בעדים ל"ח שמא יטעון הלוה פרעתי דשמא יכפור במזיד ל"ח כנ"ל ומחשש שכחה שיהיה לו ספק אם פרע נמי לא חיישינן דבקל אדם שוכח הלואה ולא ישכח אם כבר פרע וכמו שכתבנו לדעת הלח"מ שפי' כל הענין דל"ע מחשש שכחה דפירעון אינו מצוי לשכוח כנ"ל. ולפ"ז ניחא נמי דאפ"ל דרבינא ורב אשי לא ס"ל ג"כ שהמלוה שלא בעדים יעבור בלפני עור וכר"ל ומשום דס"ל מנה לי בידך והלה אמר איני יודע פטור כנ"ל

ועוד אפ"ל דאפילו אי ס"ל מנה לי בידך והלה אמר איני יודע חייב מ"מ שפיר ס"ל דאינו עובר בלפני עור דלא חיישינן שמא ישכח הלוה ויהיה לו ספק אם הלוה ויכפור מספיקא דרבינא ורב אשי בימיהם כבר נתקנה שבועת היסת וא"כ אם יכפור יצטרך לשבע היסת וא"ל דישבע מספק דזה אינו דהא אמרינן בב"מ שם פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי אינשי מספק ממונא מ"ט שבועה ליתא בחזרה וא"כ אם יהיה להלוה ספק בהלואה לא יכפור מספק דיהיה מחויב לשבע היסת ופרשי אינשי מספק שבועה ולכך לאחר תקנת חז"ל לשבע היסת לא שייך כלל הא דלפני עור אף למ"ד דאיני יודע אם הלויתני חייב וכנ"ל והיינו דשלח ליה רב אשי אפילו אנא נמי דאיני עלול לשכוח לגמרי שיהיה המלוה גורם קללה ושלח ליה כש"כ מר דמשתלי כו' והדברים נכונים בס"ד זהו הנ"ל לישב מנהגן של ישראל שאין מדקדקין בכך ומשום