פרי יצחק חלק א קנט

אולם באמת נראה דדברי הרמב"ן נכונים דבודאי אפילו אי נימא דמשיכה אינו קונה מן התורה מ"מ חצר שפיר קונה והיינו משום דהא דמבואר בגמ' דחצר קונה משום יד אין זה משום יד הגבהה או משיכה אלא דהוא בתורת יד ממש דהוי כמו שמונח כל החפץ בתוך ידו ממש ומה שתופס כולו בידו קונה בלא משיכה והגבהה כלל וכמו שיתבאר והנה בכתובות (דף ל"א) בתו' ד"ה דאי בעי גחין ואכיל ז"ל פי' בקונטרס למטה מג' דלא הוי הגבהה וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס בידו או בפיו דונתן בידה אמר רחמנא ואמרינן בגיטין כו' קשורה אע"פ שאינה תלויה ע"ש וכ"כ שם ע"ב בד"ה רב אשי אמר כו' ועוד דאין צריך שום ראיה להביא דקניא ליה ידו דפשיטא דונתן בידה אמר רחמנא ע"ש ומתבאר מדבריהם דמה שהוא בתוך ידו ממש קונה בלא הגבהה כלל וזה נלמוד מקרא דונתן בידה דיד קונה אלא דבדבר גדול שלא יוכל להכניס כולו תוך ידו אינו קונה משום יד אלא בדרכי הקניות של הגבהה או משיכה ובזה קונה אפילו אם אינו תופס כלל בידו רק שמוגבה מכחו וכמש"כ התו' בקדושין כ"ו ד"ה בחבילי זמורות ע"ש אבל מה שהוא בתוך ידו ממש קונה בלא הגבהה כלל וכ"כ המקנה בקדושין (דף כ"ו) והנתה"מ (סי' קצ"ח) ע"ש. ולפ"ז היינו ג"כ דמבואר בגמ' דחצר קונה משום יד דמה שהוא בחצירו הוי כמו שמונח כולו בתוך ידו והנה זה ברור דאפילו למ"ד משיכה אינו קונה מה"ת מ"מ יד ממש מה שתופס כולו בידו לכ"ע קונה מה"ת דקנין יד ילפינן מקרא דונתן בידה כנ"ל ולפ"ז ה"ה דחצירו קונה לו דמה שהוא בחצירו הוי כאילו מונח כולו בתוך ידו וקונה שפיר אף אי משיכה אינו קונה וא"כ דברי הרמב"ן מיושב שפיר כנ"ל

והנה בשו"ת מהרי"ט ח"א (סי' ק"צ) כתב ז"ל מיהו י"ל דידו עדיף מעודר בנכסי הגר דאשכחן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כש"כ ידו ועודר שאני דמדין חזקה הוא ולא מדין זכיה עכ"ל ועי' בקצוה"ח (סי' רס"ח) שכתב דנראה דהא דכתב דידו קונה לו שלא מדעתו מכש"כ דחצירו תלי' במחלוקת רש"י ותו' בכתובות הנ"ל דלשי' התו' דידו קונה בלא הגבהה כלל וא"כ כיון דכל שבידו לא גרע מחצירו א"כ ה"ה לענין שיקנה שלא מדעתו אבל לשי' רש"י דידו אינו קונה אלא בהגבהה וא"כ אינו קונה ידו בתורת חצר אלא בתורת קנין הגבהה וכל קנין צריך כונה ושלא מדעתו אינו קונה ע"ש והנה עיקר דברי המהרי"ט מבואר בהדיא בתו' ב"ב (דף נ"ד) בד"ה אדעתא וע"ש שהביאו דברי הגמ' בב"ק (דף מ"ט) המחזיק בשטרותו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא דמחזיק כו' או דילמא דעתיה נמי אשטרא וכתבו ואין להקשות דאע"ג דאין דעתיה אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו דחצר מתורת יד אתרבאי דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו כו' אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני ע"ש והנה לפי הנ"ל נ"ל דהתו' לשי' אזלי דס"ל דכל שבידו ממש קונה בלא הגבהה ולפ"ז קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו אולם דברי התו' צע"ג דמאי קשיא להו על הגמ' במחזיק שטרותיו של גר דיקנה לו ידו שלא מדעתו דהא בודאי בקנין הגבהה או משיכה ומכש"כ במוגבה מכוחו בודאי אינו ענין לומר שיקנה שלא מדעתו כמו חצירו דדוקא במה שהוא בתוך ידו שייך לומר כנ"ל ולפ"ז הא אפ"ל דהגמ' מיירי שהחזיק בשטרותיו של גר בקנין הגבהה ומשיכה ע"י הגבהה מכחו כנ"ל או שאחז במקצת השטר והגביה דבכה"ג בודאי אין קונה לו שלא מדעתו כנ"ל ומבעי ליה אי דעתיה נמי אשטרא וצ"ע וכן נפלאתי על הגאון בעל חתם סופר יור"ד (סי' שי"ז) לענין אחד שמכר פרה מבכרת לא"י משרת שלו והמשרת האכילה והשקה ונסתפק שם מטעם קנין מסירה שהמשרת האכילה והשקה ונוטלה בידו אלא שלא נתכוין לקנות וע"ש שהביא דברי המהרי"ט ודברי התו' הנ"ל דידו קונה שלא מדעתו ולכך מסיק דקנה במסירה קנין גמור ע"ש אולם צע"ג דמאי ענין של קנין מסירה שאוחז בטלפה או בשערה לקנות שלא מדעתו כמו חצירו דדוקא מה שמונח בתוך ידו ממש הוי כמו שמונח בחצירו דחצירו ג"כ הוא כמו שהוא בתוך ידו ולכך קונה שלא מדעתו אבל מסירה שאוחז בטלפה או בשערה הוא מדין קנין ובודאי אינו קונה שלא מדעתו וכן ה"ה בקנין משיכה או הגבהה ע"י כחו ג"כ בודאי לא קנה שלא מדעתו כנ"ל וצ"ע

אולם הנה האחרונים הביאו ראיה דאי משיכה לא קני גם חצר אינו קונה מגמ' ע"ז (דף ע"א) דמייתי ראיה דמשיכה בעובד כוכבים קונה מהא דאמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה כו' ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג ע"ש וקשה דלמא מיירי שהכניס הגזילה לחצירו וקונה מדין חצר ובע"כ צ"ל דאי משיכה אינה קונה גם חצירו לא קניא עי' בשו"ת חתם סופר (סי' ש"י) ע"ש. ונראה לישב ע"פ מש"כ בס' נתה"מ (בסי' שמ"ח) דאפילו אי נימא דבשוגג יש שליח לדבר עבירה מ"מ לענין מיתת ב"ד ודאי אין חייבין ע"י שליח שוגג דלא אישתמיט תנא לומר דחייבין מיתה על דיבורו להשליח לחלל שבת מיתת ב"ד אלא ודאי כיון דהא דהמשלח חייב בשליח שאינו בר חיובא נלמוד מחצר דגניבה דליכא גביה רק מלקות מיתה ממלקות לא גמרינן ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דאפי' אי נימא דיש לו לעובד כוכבים חצר ואף דאין שליחות לעובד כוכבים ומשום דכותי בכותי יש שליחות וכמש"כ מהרי"ט אלגזי בפ"ב דבכורות ע"ש מ"מ לענין מיתה אין נהרג העובד כוכבים ע"י חצירו וכמו ישראל דרבי קרא חצר דגניבה רק לענין מלקות ולא לענין מיתה כנ"ל ולפ"ז אא"ל דהא דבן נח נהרג על פחות משו"פ הוא ע"י חצירו שהכניס הגזילה לחצירו וכנ"ל והנה בב"מ (דף י"ב) אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה כו' למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכיה לנפשיה מדאורייתא והתניא השוכר את הפועל כו' ר' יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו ואמר שמואל הלכה כר' יוסי אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה לנפשיה כו' ע"ש והנה בקדושין (דף כ"ב) אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה ע"ש והקשו האחרונים הא קי"ל עבדי כמקרקעי דמי וא"כ מאיזה טעם נקנה עבד במשיכה ותי' ע"פ מש"כ התוס' בב"ק (דף י"ב) ד"ה אנא דאע"ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה מ"מ לענין מילי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי ע"ש ולפ"ז אפ"ל דס"ל לשמואל ד"ת מעות קונות ומשיכה אינה קונה אלא מדרבנן ולפ"ז ניחא דעבד כנעני נקנה במשיכה משום דלענין מילי דרבנן כמטלטלי דמי עי' בס' קהלת יעקב להגאון מהרי"ט אלגזי ע"ש באות מ' משיכה ועכ"פ מכיון דס"ל לשמואל ד"ת מעות קונות ולפ"ז לפמש"כ הרמב"ן דלמ"ד מעות קונות ולא משיכה אף היכא דליכא מעות אין קונה במשיכה. א"כ קשה הא דמבואר בגמ' דס"ל לשמואל דקטן אית ליה זכיה לנפשיה מדאורייתא גבי מציאה איך משכחת לה דהא במציאה ליכא כ"א קנין משיכה או חצר והרי קטן אין לו חצר ומשיכה ג"כ אינו קונה מה"ת וא"כ איך יוכל לזכות מדאורייתא במציאה ומזה נראה לה"ר למש"כ דבודאי אף אי נימא דמשיכה אין קונה מה' מ"מ ידו ממש מה שמונח בתוך ידו בודאי קונה דקנין יד ילפינן מונתן בידה וקונה בלא הגבהה כלל ולפ"ז שפיר אפ"ל דקטן יש לו זכיה לנפשיה מדאורייתא ע"י קנין יד ממש כנ"ל ועי' בתו' ב"מ (דף י"א) ד"ה ילפינן ע"ש והנה בס' המקנה בקדושין (דף כ"ב) ה"ר ג"כ דבמציאה לכ"ע קונה במשיכה ומשום דאף לר"י דס"ל דמעות קונות מן התורה ע"כ המוכר קונה המעות במשיכה לרשותו ע"ש אולם דבריו צע"ג דהא תנן רשות הגבוה בכסף ועי' בקדושין (דף כ"ח) גיזבר שנתן מעות בבהמה כו' וע"ש כל הסוגי' ומשום דכתיב ונתן הכסף וקם לו וקשה דלפמש"כ התו' בבכורות (דף י"ג) דמשיכה לא שייך בהקדש דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ איך קונה הקדש מהדיוט בכסף במה קונה המוכר המעות של הקדש כיון דמשיכה לא שייך בהקדש כנ"ל

עוד יש לדון בזה מצד התנאי והיינו דאפילו אי נימא דמשיכה אינו קונה אף במתנה מ"מ כיון שפירש בהדיא שהוא