פרי יצחק חלק א קנו

מילתא ע"ש. ובאמת כי מלשון התו' נראה כמש"כ הרמ"א וכן נלע"ד לה"ר מדברי הרא"ש רפ"ב דבכורות שכתב דקי"ל כר"י דאמר ד"ת מעות קונות ודרשינן מיד עמיתך בכסף הא מיד עובד כוכבים במשיכה הלכך ישראל שקנה בהמה מן עובד כוכבים אע"פ שנתן מעות פטורה מן הבכורה עד שימשוך כו' ע"ש. והרי הרא"ש ברפ"ק דבכורות כתב כדברי התו' להקנות בשניהם בכסף ובמשיכה לחוש לדברי רש"י ור"ת ובע"כ צ"ל דזהו רק לחומרא לכתחילה אבל הכא מיירי מדינא ובדיעבד בודאי קי"ל כר"ת דלעובד כוכבים דוקא במשיכה ולא בכסף כנ"ל

וכ"ז הוא במכירה דאיכא כסף אולם במתנה דליכא כסף יש לצרף ג"כ דעת הראשונים דס"ל דאפילו למ"ד מעות קונה הן בישראל או בעובד כוכבים לכל חד כדאית ליה מ"מ במתנה דליכא כסף לכו"ע משיכה קונה. והנה בע"ז (דף ע"א) אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו ופרש"י פרדשני דורן ולא הדרי בהו השולחין אלמא במשיכה קנינהו המקבלין ל"א מתשובת הגאונים מי שיש לו כור חיטין למכור כו'. וכתבו בתו' דל"א עיקר דלישנא קמא קני במתנה והוא בא לומר דמשיכה קונה במקח וממכר ואור"י דאפילו למ"ד אינו קונה ה"מ כגון דאיכא כספא. אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקנו במשיכה או בהגבהה עכ"ל ע"ש. וכ"נ מדברי התו' רפ"ב דבכורות ד"ה מיד ע"ש. ועי' בשיטה מקובצת בב"מ (דף מ"ז) שכתב ז"ל וק"ל לר' יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה יקנה תי' בתו' דמודה ר"י במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצירו או באגב הריטב"א עכ"ל ע"ש. הרי דנחלקו בזה הראשונים דשי' התו' הוא דבמתנה דליכא מעות לכ"ע קונה במשיכה. ושי' הרמב"ן הוא דלמ"ד ד"ת מעות קונות אף מתנה אינה נקנית במשיכה ונראה דה"ה למ"ד בעובד כוכבים מעות קונה. וכ"נ מפרש"י שפי' פרדשני דורן. ולפ"ז בע"כ דאין חילוק בין מתנה למקח וממכר דהא מייתי ראיה דמשיכה קונה בעובד כוכבים במו"מ מן מתנה כנ"ל וכ"כ בחי' הריטב"א שם בע"ז על שי' התו' דאין זה נכון ע"ש. ועי' בס' נתה"מ בסי' קצ"ח שכתב מסברא דנפשיה ז"ל יראה לי דמה"ת כיון דאיכא מעות אינו קונה רק במעות אבל במקום דליכא מעות משיכה הוא ד"ת כו'. וכ"כ בחי' פ"י והמקנה בקדושין (דף כ"ב) ג"כ רק מסברא. והוא פלא שלא זכרו דברי הראשונים הנ"ל והרמב"ן לא ס"ל באמת כנ"ל. ועכ"פ לפי שי' התו' הנ"ל דבמתנה לכ"ע קונה עובד כוכבים במשיכה א"כ בנ"ד הרי קנה העובד כוכבים במשיכה קנין גמור ופטורה מן הבכורה כנ"ל

אמנם אפ"ל דאפילו לפמש"כ הרמב"ן דלר"י דאמר דבישראל ד"ת מעות קונות אף במתנה דליכא מעות אין קונה במשיכה מ"מ למ"ד דבעובד כוכבים מעות קונה היכי דליכא מעות קונה עובד כוכבים במשיכה. והנה התוס' בע"ז שם (ע"ב) הקשו לשי' ר"י הנ"ל מגמ' שם דמייתי ראיה דמשיכה בעובד כוכבים קונה מהא דאמר רחב"א א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה וא"א משיכה בעובד כוכבים אינו קונה אמאי נהרג. ולפי הנ"ל דמשיכה קונה בעובד כוכבים לכ"ע היכי דליכא זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר וע"ש מה שתי'. אולם בחי' הריטב"א דחה באמת לשיטת התוספות הנ"ל מכח קושיא זו ע"ש. ועוד קשה לי לשי' התו' הנ"ל מגמ' ב"מ (דף צ"ט) דאמר רב הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו ומסיק דלענין חזרה קאמר בקע ביה לא מצי הדר בו משאיל כו' ופליגי דר"א דא"ר אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים. ועי' בשיטה מקובצת שם שכתב ז"ל וטעמא דר"ה משום דס"ל דמשיכה אינה במטלטלין מדאו' ורבנן הוא דתיקון וכי תיקון דוקא במכר או במתנה שהוא קנין הגוף ע"ש. ולפ"ז לפי הנ"ל דהיכא דליכא מעות לכ"ע קונה במשיכה א"כ בשאלה דליכא מעות יהיה קונה במשיכה מדאורייתא

וכן צ"ע בשי' רש"י והנה בב"מ (דף מ"ח) אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל דתניא נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא בלן הוא דלא מחסרה משיכה אבל מידי אחריתי דמחסרה משיכה לא מעל עד דמשיך. ועי' במרדכי שכתב ע"ז פרש"י דוקא בלן קתני דמעל הנותן משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין כאן מה למשוך. אבל אם נתנה על דבר שיש בה מה למשוך הימנו לא מעל עד דמשיך, מכאן הוכיח ה"ר יצחק מווינא דמעות קונות לרשב"ל היכי דאין לו לעובד כוכבים מה למשוך כו' עכ"ל ספר או"ז. ודכותיה מצאתי פ' בתרא דע"ז בתוספת דאפילו למ"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה ה"מ בדבר דשייכא ביה מעות כגון מקח וממכר אבל במציאה כ"ע מודו דקונה במשיכה או בהגבהה עכ"ל המרדכי ועי' בס' או"ז הגדול בארוכה מזה ע"ש. ומתבאר מזה דהמרדכי מדמי להו אהדדי למ"ד משיכה קונה היכי דאין לו מה למשוך כמו למ"ד מעות קונות היכי דליכא מעות ובאמת כן נראה דסברא אחת הוא. ועי' בתו' בכורות (דף י"ג) ד"ה מיד דשני קנינים הללו מצויין ושייכי זה במוכר וזה בלוקח ע"ש וכ"כ בשו"ת חתם סופר ח' יור"ד סי' שי"ב דתלי' זה בזה. וע"ש שכתב דדבר זה היכי דאין לו מה למשוך אי קונה במעות לכ"ע תלי' בפלוגתא דרש"י ותו' בע"ז שם אם היכי דלא שייך כסף קונה משיכה לכ"ע ע"ש. והנה לשי' הרמב"ן דס"ל דלמ"ד מעות קונות אף היכי דליכא מעות אין משיכה קונה. ולפ"ז לכאורה צ"ע מסוגיא הנ"ל דמשמע דהיכי דאין לו מה למשוך לכ"ע מעות קונה וכמש"כ האו"ז. אולם י"ל כמו שפי' התו' שם דנתנה לבלן הוא בשכירות המרחץ דשכירות קרקע נקנה בכסף ע"ש ולפ"ז אין ראיה כמובן. אולם רש"י פי' בשכר שירחצנו בבית המרחץ ע"ש וכן מדבריו שם מוכרח בהדיא דהיכי דאין לו מה למשוך לכ"ע מעות קונה וכמו שהוכיח האו"ז מפרש"י ע"ש. ולפ"ז הרי ה"ה דלמ"ד מעות קונה היכי דליכא מעות משיכה קונה. וא"כ צ"ע דדברי רש"י סתרי אהדדי דממה שפי' שם בע"ז פרדשני דורן מוכרח בע"כ דאין חילוק בין מתנה למקח וממכר

ולכן נלע"ד לומר דהנה בגוף הדבר דמוכרח מסוגיא דב"מ הנ"ל לפרש"י דאף לר"ל דס"ל דמשיכה קונה ולא מעות מ"מ היכי דאין לו מה למשוך מודה דמעות קונה וכמש"כ האו"ז י"ל ע"ז טעם נכון. דהנה בבכורות (דף י"ג) פרש"י בטעמא דר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות משום דכתיב בהקדש ונתן הכסף וקם לו וגמר הדיוט מהקדש ועי' בתו' שם שהקשו לר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה ליגמר שיקנה כסף בהדיוט כמו בהקדש. ותי' הריב"ן דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולהכי שייך טפי כסף בהקדש מבהדיוט שבהדיוט דאפשר במשיכה לא יהא קנין אחר ע"ש. וכ"כ בשיטה מקובצת בב"מ שם בשם הרא"ש וז"ל ד"ת מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש כו' ור"ל אמר משיכה מפורש מה"ת ולא מעות דסבר דמהקדש לא ילפינן דלא שייכא ביה משיכה הלכך אין בו קנין אלא מעות. אבל הדיוט דשייכא ביה משיכה משיכה קונה ולא מעות עכ"ל הרא"ש ע"ש ולפ"ז הרי מובן שפיר הטעם בהא דמודה ר"ל דהיכי דאין לו מה למשוך מעות קונות דהא כל עיקר דלא יליף ר"ל הדיוט מהקדש שיקנה בכסף הוא משום דשאני הקדש דלא שייכא ביה משיכה לכך קונה בכסף משא"כ הדיוט דאפשר במשיכה כנ"ל. ולפ"ז ה"ה בהדיוט היכ' דאין לו מה למשוך דלא אפשר במשיכה הרי בכה"ג שפיר יש ללמוד מהקדש שיקנה בכסף וזה ברור ולפ"ז נראה דאפילו אי נימא כסברת הרמב"ן דלר"י דאמר דבישראל ד"ת מעות קונות ולא משיכה אף במתנה דליכא מעות אין משיכה קונה מ"מ לר"ל דס"ל דבעובד כוכבים מעות קונות ולא במשיכה היכי דליכא מעות בודאי משיכה קונה. דלפמ"ש המרדכי לדמות להו אהדדי היכי דליכא מעות שיקנה במשיכה