פרי יצחק חלק א קנה

התוספתא הנ"ל דקתני מייבמין את אשתו ובע"כ דס"ל דלאו סריס הוא. מיהו באמת גם זה צע"ג דהנה התוספתא הנ"ל כנראה דהיינו הך ברייתא דמייתי הגמ' בבכורות שם טומטום שקידש כו' ומייבמין לאשתו ובעי למימר דס"ל להך ברייתא דטומטום לאו סריס הוא ומסיק דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני והך ברייתא הוא כר"א דאמר אשת סריס חמה מתייבמת ולפ"ז אין ראיה כלל מהתוספתא

ועוד צע"ג דהרמב"ם סותר א"ע למה שכתב בפ"ב מה' בכורות לענין טומטום בבהמה דהוא ספק בכור בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל מים ממקום נקבות ע"ש ובע"כ צ"ל דהוא משום דחיישינן שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומשום דהואיל ואישתני אישתני וכמבואר בגמ' שם וא"כ ממילא לענין טומטום באדם הוי ספק סריס ומשום דהואיל ואישתני אישתני וכר' יוסי בר"י וכמבואר בגמ' שם דתלי' זה בזה וצע"ג

ולכן נראה לישב בעז"ה דברי הרמב"ם ע"פ מש"כ הבה"ג בה' יבמות וז"ל ואנן השתא משווינן ליה ספיקא כהאי תנא לחומרא כו' ומשמע הני מילי היכי דלא נקרע ונמצא זכר אבל ודאי נקרע ונמצא זכר הוי עובדא בחד טומטום כו' ולבסוף נקרע ונמצא זכר ונפק ליה דיקנא ונסב איתתא כו' ומית ואתא אחוה ליבומיה לאיתתיה ושיילינון לרבנן במתיבתא ושריוה ליבומי ויבמה אחוה דההוא טומטום ונסבה עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו דס"ל דהא דאמר ר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס חמה היינו דוקא קודם שנקרע מספקינן ליה בסריס חמה אבל לאחר שנקרע ונמצא זכר לא מספקינן ליה בסריס כלל ואשתו מתייבמת וכ"ז הוא דלא כמשמע מפשטות הגמ' ומדברי הראשונים דגם לאחר שנקרע חשיב ליה ר' יוסי בר"י ספק סריס אלא דשי' בה"ג לכאורה צ"ע להבין הטעם אמנם נראה דמיירי בשנקרע ולא הביא סימני סריס וכן משמע מהך עובדא דמייתי דנקרע ונפק ליה דיקנא ועי' בתו' יבמות (דף פ') ד"ה דהביא ולכך לא חשיב ספק סריס וכ"כ בספר ישועת יעקב באה"ע שם. הן אמת דמדברי הראשונים נראה דטומטום מספקינן ליה בסריס אף בשלא הביא סימני סריס וכ"כ הב"ש שם ס"ק י"א דספק שמא סריס הוא אף בלא סימני סריס אולם בשי' בה"ג נראה דס"ל דהיכי דלא הביא סימני סריס לא מספקינן ליה בסריס כלל אלא דאכתי צ"ע מה נ"מ בין קודם שנקרע לאחר שנקרע והנה בס' ישועת יעקב שם כתב לחלק דהא דמבואר בבכורות הואיל ואישתני אישתני היינו בלא נקרע דבזה ניכר כעת השינוי אבל בנקרע ונמצא זכר לא חיישינן למיעוטא דסריס ע"ש אולם דבריו תמוהים מאוד וכי בשביל שנקרע לא מקרי אישתני ומה בכך שלא ניכר כעת השינוי כיון דאשתני מתחלה שנולד טומטום אפשר דאישתני ג"כ להיות סריס חמה

ונראה לענ"ד בזה דלעולם גם לאחר שנקרע שייך לומר הואיל ואישתני אלא דבעיקר הדבר הא דאמרינן הואיל ואישתני אישתני היינו לחוש למיעוטא אולם רק סריסין בסימני סריס איכא עכ"פ מיעוטא אבל בלא סימני סריס אף מיעוטא ליכא אלא דהוא מיעוטא דמיעוטא ולכך בשנקרע ולא נמצאו בו סימני סריס לא אמרינן הואיל ואישתני אישתני לחוש שמא סריס הוא בלא סימני סריס והא דאמר ר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ כו' היינו היכא דלא נודע אם יש לו סימני סריס ולכך אף דרובא דעלמא לאו סריסין נינהו מ"מ הואיל ואישתני אישתני חיישינן למיעוטא שמא הוא סריס חמה ויש לו ג"כ סימני סריס באמת ועפ"ז יתבאר היטב החילוק בין קודם שנקרע לאחר שנקרע דהנה ביבמות שם חשיב בברייתא סימני סריס טובא וע"ש דפליגי אמוראי בסימני סריס רב הונא אמר עד שיהו כולם ור' יוחנן אמר אפילו באחד מהן וקי"ל כר' יוחנן. והנה בין סימני סריס דחשיב התם בברייתא יש סימנין שא"א להכיר כשהוא טומטום כמו מטיל מים ואינו עושה כיפה או שכבת זרעו דוחה ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר דהיינו דס"ל לר' יוסי בר"י טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה ומשום דאף אם אין לו סימני סריס הנראה לעין מ"מ חיישינן שמא הוא סריס חמה ויש לו אחת מסימני סריס שלא ניכר קודם שנקרע ולכשיקרע ימצא שהוא סריס חמה וכ"ז הוא קודם שנקרע אולם כשנקרע ונמצא זכר דאז אפשר לעמוד על כל סימני סריס לכך אם לא נמצאו בו סימני סריס כלל לא מספקינן ליה בסריס דאף דאישתני מ"מ אין לחוש למיעוטא דמיעוטא ולומר דאישתני להיות סריס בלא סימני סריס כלל. ובזה ניחא ג"כ מש"כ בה"ג ומשמע הני מילי היכי דלא נקרע כו' ולכאורה מהיכן משמע כן אולם לפ"ז ניחא דהנה לכאורה צ"ע בהא דאמר ר' יוסי טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא סריס חמה דל"ל לומר שמא יקרע הו"ל לומר שמא הוא סריס חמה. ועוד צ"ע הלשון וימצא סריס חמה משמע שיתברר אח"כ שהוא ודאי סריס וצ"ע איך יתברר אחר שנקרע יותר מבתחילה. ומזה ס"ל לבה"ג כנ"ל והיינו דאמר וימצא סריס חמה דהוא ע"י סימני סריס שלא היה ניכר מתחלה קודם שנקרע וכן מיושב ג"כ הא דלא אמר ר' יוסי שמא הוא סריס חמה ומשום דהו"א דכן הוא גם לאחר שנקרע חיישינן שמא הוא סריס ואף בלא סימני סריס לכך אמר שמא יקרע כו' והיינו דדוקא קודם שנקרע דאיכא לספוקי שמא יש לו סימני סריס ג"כ אלא שאינו ניכר ולכשיקרע ימצא שהוא סריס חמה משא"כ בשנקרע ולא נמצא בו סימני סריס לא חשיב ספק סריס כלל. והנה ביבמות שם מבואר דהיכי דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהו כולן כי פליגי בשלא הביא ע"ש ולפ"ז נראה דמיירי בשלא הביא א"נ בשהביא ויש לו סימני סריס מלבד אותן שא"א להכיר כשהוא טומטום ועוד י"ל דבטומטום לכ"ע ס"ל אפילו באחד מהן משא"כ בשלא הביא סימני סריס כלל ועי' ברמב"ם פ"ב מה' אישות הלכה כ"ה ובמ"מ שם ולהב"ש שם סק"ז במש"כ שם ואם קדמו סימני סריס כו' ע"ש ודוק

ועכ"פ לפ"ז יש לישב בעז"ה דברי הרמב"ם ז"ל והיינו דלעולם ס"ל כר' יוסי בר"י וכמסקנת הגמ' בבכורות שם דכ"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני וכמש"כ ג"כ בפ"ב מה' בכורות ומש"כ הטומטום חולץ ולא מייבם מפני שהוא ספק נכלל בזה ג"כ ספק סריס חמה אולם מש"כ אח"כ ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מייבם מיירי בשלא נמצאו בו סימני סריס כלל ואזיל בשי' בה"ג דכשנקרע ולא נמצאו בו סימני סריס אף ר"י בר"י מודה דלא מספקינן ליה בסריס כלל דבכה"ג לא שייך לומר הואיל ואישתני אישתני וכמו שנתבאר למעלה ולפ"ז דברי הרמב"ם מחוורים בעז"ה כתלג חיור: סימן מז אחד היה לו פרה מבכרת ובכדי לפוטרה מן הבכורה נתן אותה לאינו יהודי במתנה והא"י משכה לרשותו ואמר בפירוש שהוא מקנה לו במשיכה זו ואח"כ ילדה זכר

הנה באופן הקנאת בהמה מבכרת לאינו יהודי לפוטרה מן הבכורה כתבו הראשונים להחמיר להצריך כסף ומשיכה לחוש לדברי רש"י ור"ת. דרש"י פסק דמעות קונה בעובד כוכבים ור"ת פוסק דמשיכה קונה ולכן החמירו להצריך שניהם וכ"כ התו' בע"ז (דף ע"א) והרא"ש ברפ"ק דבכורות ובטור ושו"ע יור"ד סי' ש"ך. מיהו לענין דיעבד אם הקנה לעובד כוכבים במשיכה בלבד הנה הש"ך שם כתב דאפילו דיעבד אם לא עשה אלא קנין א' משיכה או מעות לא נפטר מבכורה וכ"כ בשו"ת מהרי"ל ע"ש, אולם בשו"ת רמ"א סי' פ"ז כתב דבדיעבד סגי במשיכה לחוד בלא דמדינא ודאי קי"ל כר"ת כו' ומש"כ התו' הרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת המקנה כו' צריך שיתן כסף וגם משיכה היינו דוקא לכתחילה כדמוכח לשון התו' שכתבו הרוצה לחוש כו' ש"מ דברצון העושה תליא