פרי יצחק חלק א קנג

ולד צרתה דלא היתה צריכה חליצה מעולם כלל אפ"ל דאם כבר חלצה אין לאסור אותה לכהן כנ"ל אולם חליצת מעוברת בזמן שהולד אינו בן קיימא נמצא דבאמת היא זקוקה לחליצה אלא דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ולפ"ז הוי כשאר חליצות פסולות דפוסלות לכהונה

וראיתי להעיר בשינוי לשון הגמ' בסוגי' זו ובדף מ"ג לענין היבמה לא תחלוץ בתוך ג' דהנה לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' ואתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא אינש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן אולם שם לענין שלא תחלוץ בתוך ג' כו' אתה מצריכה כרוז לכהונה ונצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה ע"ש וצ"ע בשינוי הלשון דכאן אמר ומפסלוה מן הכהונה ושם אתי למימר קשרי חלוצה לכהן ולכן נראה לומר דהא דמבואר בגמ' ומפסלוה מן הכהונה אין הכוונה שאם תנשא לכהן אתי למימר קשרי חלוצה לכהן. אולם הכוונה הוא משום תקנתא דידה שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה והיינו דמאן דלא הוי בהכרזה יאמר שהיא פסולה לכהונה ולא יניחו אותה להינשא לכהן וחכמים חשו לתקנות בנות ישראל שלא יפסלו אותם בחנם מן הכהונה ולכך אמרו שלא תחלוץ בתוך ג' מיהו כ"ז שייך רק לענין זה שלא תחלוץ בתוך ג' שלא תפסיד כלום דהרי בלא"ה לא תנשא בתוך ג' לכך לא תחלוץ שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה אולם באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י שלא תחלוץ כלל עד שתדע שמא מעוברת צרתה ואנו מעגנין אותה לעולם א"כ בודאי לא שייך זה הטעם משום תקנתא דידה שמא יפסלוה בחנם מן הכהונה דמשום זה לא תתעגן כל ימיה ולכך אמר דהטעם הוא שמא תנשא לכהן באמת ואתי למימר קשרי חלוצה לכהן אולם מה שהוצרך הגמ' לענין הא דלא תחלוץ בתוך ג' לומר טעם אחר דמפסלוה מן הכהונה ולא משום דאתי למימר קשרי חלוצה לכהן נראה משום דבאמת נ"מ לדינא בין שני הטעמים דהנה הב"י (בסי' קנ"ו) הביא דברי רבינו ירוחם לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י שכתב נסתפק לר"ש אם יש לדבר פתח היתר כשתדור אשה זו ע"ד רבים שלא תנשא לכהן שכל עצמינו לא חששנו אלא מטעם דהצרכת כרוז ואחר שתדור נסתלקה חששא זו והאריך שם בזה ע"ש ולפ"ז נראה דאף אי נימא דיש היתר כשתדור אשה זו ע"ד רבים שלא תנשא לכהן מ"מ זהו מועיל רק לחשש דאתו למשרי חלוצה לכהן אולם לענין החשש שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה והיינו דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ויפסלוה מן הכהונה לפ"ז בודאי לא שייך כלל שתדור ע"ד רבים שלא תנשא לכהן דהרי כל החשש הוא שלא יניחו אותה להנשא לכהן ואיך תדור שלא תנשא לכהן דזהו גופא החשש וז"ב ולפ"ז לענין שלא תחלוץ בתוך ג' דלא תפסיד כלום אם תמתין עד אחר ג' כנ"ל חשו רבנן שלא תחלוץ ג"כ משום תקנתא דידה שלא יפסלוה בחנם מן הכהונה וכמבואר בגמ' ומפסלוה מן הכהונה ונ"מ דלפ"ז אין מועיל פתח היתר שתדור שלא תנשא לכהן וכנ"ל

ומ"ש כת"ר ביסוד דברי הרמב"ם במש"כ דאם נשאת בגט שפסול מדבריהם דכותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה דזהו נלמוד באמת מחליצה דבחליצה הרי מפורש בש"ס דכ"מ שצריכה חליצה מדבריהם ועברה ונשאת לשוק בלא חליצה דחולצת עכשיו והיא תחת בעלה היכי דאפשר כגון באשת ישראל ולא באשת כהן והוא סוגיא ערוכה במת הולד תוך ל' והדבר פשוט דמשם יש ללמוד גם להנשים הצריכות גט מדברי סופרים לבד דג"כ הן צריכות להתגרש אחר שנשאת לבעל היכי דאפשר וכש"כ הוא מחליצה ע"כ תוכן דבריו בקצרה ולענ"ד א"א לומר כן דהנה הרמב"ם בספ"ב מה' יבום כתב בזה"ל כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום כו' כגון יבמה שילדה ולד שלא כלו לו חדשיו ומת בתוך שלשים כו' ואם נתקדשה לכהן כו' אינו חולץ לה שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דבריהן עכ"ל הרי מבואר בדבריו דהא דבאשת כהן אינה חולצת ושרינן לה בלא חליצה היינו רק משום דהוא ספק דבריהם הגם דדברי הרמב"ם צ"ע מפני מה קורא ספק דבריהן. והנה ביבמות שם מבואר דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אע"ג דלא שהא ולד מעליא הוי גבי אשת כהן כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן משמע דלרשב"ג גופיה גם באשת כהן חולצת והנה רשב"ג ס"ל דלא שהא ספיקא הוי וע"ש בתוס' דמה"ת אזלינן בתר רובא אלא דמדרבנן חיישינן למיעוט מצוי כזה א"כ גם לרשב"ג הוי ספק דבריהם ועי' בשבת (דף כ"ג) דדמאי מקרי ספק דבריהם ומשום דמה"ת אזלינן בתר רובא ע"ש ועי' בביאורי הגר"א סי' קנ"ו ע"ש ועכ"פ זה בודאי ברור דדיקא הכא משום דהוי ספק דבריהם וכמו שהתחיל הרמב"ם כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבום כו' אבל היכי שיש עליה זיקת יבום ודאי מדבריהם פשיטא דאף באשת כהן לא שרינן לה בלא חליצה אף דלא אפשר ולפ"ז הרי צ"ע לכאורה מגיטין שפסולין מדבריהם אף שהוא ודאי דבריהם מ"מ אם נשאת לא תצא אף היכי דא"א לכתוב גט אחר וכמבואר בדברי הרמב"ם כנ"ל ובע"כ צ"ל דלא דמי כלל דבגט פסול מדרבנן אף דהיכי דלא נשאת עדיין צריכה. גט אחר מ"מ אם ניסת לא העמידו חכמים דבריהם כיון שכבר נתגרשה פ"א אלא דהגט פסול מדבריהן ובאמת היכי שצריך גט מדבריהם ולא נתגרשה כלל כגון שנתקדשה קדושין דרבנן פשיטא דהיכי דא"א לכתוב גט אפילו אם ניסת תצא ולפ"ז היינו נמי בחליצה היכא שיש עליה ודאי זיקת יבום מדבריהם היכא דלא אפשר לחלוץ תצא והרי הוא כמו שיש עליה זיקת א"א מדבריהם וז"ב ולפ"ז גם מש"כ כת"ר ללמוד מהא דבאשת ישראל חולצת דאף דהיכי דלא אפשר לא תחלוץ כלל דה"ה לפסולי גיטין דבריהם דהיכי דאפשר כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה באמת אין ראיה כלל דשאני התם שלא נחלצה עדיין כלל וכיון שיש עליה על כל פנים ספק זיקת יבום מדבריהן לא תיפוק בכדי כיון שצריכה חליצה. משא"כ בגיטין פסולין מדבריהם דלא העמידו חכמים דבריהם אף בודאי דבריהם ומשום שכבר נתגרשה פ"א אלא שהגט גופיה פסול א"כ הרי אפ"ל דלא העמידו חכמים דבריהם כלל אף היכא דאסור לכתוב גט אחר ודברי הרמב"ם צ"ע

ועל מש"כ הרמב"ם בפ"ד מה' חליצה הכ"ו כל מקום שאמרנו חליצתה פסולה כו' עברה ונשאת ה"ז חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת בעלה כו' וכתב המ"מ שמפריש אותה עד שיחלוץ לה חליצה כשירה שהרי משמע בגמ' במקצת מקומות שהזכירו חליצה פסולה שמה"ת אינה כלום ע"ש וכתבתי דבעניי לא מצאתי בגמ' חליצה פסולה מדרבנן דהיכי שהוא מדרבנן באמת חליצתה כשירה ודברי המ"מ צ"ע וע"ז הביא כת"ר מחליצת קטנה שכתב הרמב"ם שהיא פסולה והלח"מ כתב שהוא רק מדרבנן דהא דאמר בגמ' והלכתא עד שתביא שתי שערות והיינו כר"מ ומשום דמקשינן אשה לאיש הך דמקשינן הוא רק דרבנן עכ"ד ולענ"ד נראה דאין ראיה מדברי הרמב"ם דשפיר אפ"ל דחליצת קטנה פסולה מה"ת דמה שהכריח להלח"מ לומר כן משום דהוקשה לו דאי נימא דחליצת קטנה פסולה מה"ת דהיקשא הוא דרשה גמורה א"כ הו"ל לומר דחליצת קטנה אינה חליצה כלל וכמו חליצת קטן שכתב הרמב"ם שאינה חליצה. ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דהנה בהא דמבואר בגיטין (דף כד) שמאל ולילה פסולות ופוסלות קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות והיינו דקטן ואנפיליא אינה חליצה כלל הנה באמת בין שמאל ובין קטן פסולות מה"ת ועי' בפרש"י שם שמאל כו' ופוסלת דשם חליצה עלה אלא שלא נעשית בהכשירה דיליף רגל רגל ממצורע דכתיב ימנית כו' קטן ואנפיליא לאו חליצה כלל דאיש ונעל כתובין בפרשה עכ"ל רש"י ע"ש ולפ"ז נראה דהחילוק הוא דמה דכתיב בהדיא בקרא כמו איש ונעל לכך קטן ואנפיליא לאו חליצה כלל אולם מה דאתי' מדרשא וכמו שמאל דילפינן רגל רגל ממצורע שם חליצה עלה ולפ"ז נראה בשי' הרמב"ם דהיינו ג"כ דחליצת קטנה פסולה דדוקא חליצת קטן אינה חליצה