פרי יצחק חלק א קנב

סימן מה בענין הנ"ל לחכם אחד מגדולי הזמן

הנה הדר"ג הביא סוגי' הגמ' ביבמות (דף ל"ו) גבי מת הולד בתוך ל' יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ופרש"י ואם זה שקדשה כהן הוא שאם תחלוץ תיאסר עליו אינה חולצת וסמכינן אולד וכתב הרא"ש ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת היתה עומדת בספק חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה לכהן ע"ש אולם בביאורי הגר"א לה' יבום סי' קנ"ו כתב לישב קו' הרא"ש משום דמדאורייתא מודה רשב"ג לרבנן דאזלינן בתר רובא כמש"כ התו' ביבמות שם ולפ"ז כיון דשניהם דרבנן מוטב שלא לחלוץ דלא לימאסי אגברייהו כמ"ש יבמות ט"ו ע"ש וכתב כת"ר דנ"מ בין הטעמים אם עשתה מעשה וחלצה בטעות שהיתה סבורה שצריכה חליצה דלטעם הרא"ש אסורה על בעלה הכהן ותצא ומשום דאתי למשרי חלוצה לכהן כנ"ל אבל לטעם הגר"א דהא דאינה חולצת היינו כיון דבין הכי והכי צריכין למשרי איסור דרבנן או יבמה לשוק או חלוצה לכהן לכך מוטב שלא לחלוץ דלא לימאסי אגברא ולפ"ז אם חלצה בדיעבד שרינן לה איסור חלוצה לכהן וכתב כת"ר דלמעשה קשה לסמוך על דעת רבינו הגר"א בזה אולם לענ"ד נראה דגם לפי טעם הרא"ש אין ראיה שאם חלצה בדיעבד שתצא מבעלה הכהן והנה התו' בשבת (דף קל"ו) בד"ה ואם אשת כהן היא אינה חולצת הקשה ה"ר משה מבהיים ותחלוץ ומה בכך הא אמר בספ"ב דיבמות דספק חלוצה היכא דכנסה שריא כו'. ואומר רבי דהאי דאינה חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהא מחוייב להוציאה אלא כיון דאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ כו' כעין שמצינו בפ"ב דיבמות האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' וכש"כ הכא שיש לימנע יותר מחליצה ואיכא למיחש טפי שלא יאמרו קא שרו חלוצה לכהן ע"ש. הרי שכתבו ג"כ הטעם דאינה חולצת משום שלא יאמרו קא שרו חלוצה לכהן ומ"מ מתבאר מדבריהם בהדיא דאף אם היתה חולצת לא היתה נאסרת על בעלה ולא תצא כדין שאר ספק חלוצה דהיכא דכנסה שריא אלא דלכתחלה כיון דאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ שלא יאמרו קשרו חלוצה לכהן אבל בדיעבד לא היתה נאסרת מחשש זה ולפ"ז נראה דמכ"ש עתה דמדינא אינה חולצת אם עשתה מעשה וחלצה בטעות דאינה נאסרת בדיעבד על בעלה הכהן. ולפ"ז כדי למעט במחלוקת נראה דגם מש"כ הרא"ש דאי חלצה כו' ואתי למשרי חלוצה לכהן כנ"ל זהו רק טעם דלכך לא אמרו רבנן שתחלוץ לכתחילה אבל באמת גם אם היתה חולצת לא היתה נאסרת על בעלה בדיעבד ואף שהרא"ש הרחיב הדבר דאמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא מ"מ בדיעבד לא תצא מבעלה מחשש זה ועי' בתו' יבמות כ"ד ד"ה ספק חלוצה כו' הקשה ה"ר משה מפיהם כו' וי"ל דהתם שחולצת לאחר נישואין יאמרו קמו רבנן כו' ואתי למשרי חלוצה לכהן ע"ש ונראה דהוא דבר אחד עם מש"כ התו' בשבת שם אלא שהרחיבו בטעם הדבר והרי בתו' שבת מפורש בהדיא דאם היתה חולצת ג"כ היתה מותרת והנה בתו' יבמות שם משמע דבשאר ספק חלוצה ליכא חשש כלל משום דאתי למשרי חלוצה לכהן ולכך לא תצא אלא דלכאורה צ"ע דספק חלוצה מ"ט לא תנשא לכתחילה לכהן הא הוי ספק של דבריהם שוב מצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות שם שעמד בזה ותי' דהוא משום לעז ע"ש ולפ"ז נראה דלעולם איכא בספק חלוצה משום דאתי למשרי חלוצה לכהן אלא דמחשש זה לא אסרו רבנן רק לכתחלה ולא לאפוקה בדיעבד ובמת הולד כיון דאפשר שלא תחלוץ הוי כלכתחילה וזה נכון וכל זה הוא אפילו אם היה הדין נותן דלא שרינן לה בלא חליצה אלא שתחלוץ מ"מ נראה דלא היתה נאסרת בדיעבד אולם עתה שאמרו חכמים דאשת כהן אינה חולצת ושרינן לבעלה בלא חליצה כלל בודאי נראה דאם חלצה בטעות לפני ב"ד טועין דלא תצא מבעלה כיון שחלצה בטעות שלא היתה צריכה חליצה כלל וזה ברור

וכעין הספק של כת"ר יש להסתפק ג"כ ביבמות ר"פ האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ופריך בגמ' ותחלוץ ממ"נ כו' גזירה שמא יהא הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרו חלוצה לכהן ופרש"י ותחלוץ לאחר ט' ממ"נ אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה מצריכה כרוז להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה ע"ש ומשנה זו כתבו כל הראשונים וכ"כ בטור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ו ע"ש ויש לחקור באם עשתה מעשה וחלצה בדיעבד ונודע אח"כ שילדה צרתה והולד בן קיימא ונמצא שלא היתה צריכה חליצה כלל אם מ"מ אסורה אף בדיעבד להינשא לכהן מחשש זה שיאמרו קשרו חלוצה לכהן, שוב מצאתי שכבר נסתפק בזה הט"ז באה"ע שם וע"ש שכתב דבדיעבד נראה פשוט אפילו במקום שחשו שיבואו עדים דאם כבר חלצו מותרת להנשא לשוק וראיה ברורה ממתניתין חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין פרש"י לפי שחליצתן שלא לצורך כו' ואמאי לא חשו ללעז כו' אלא ודאי כיון שכבר נעשה החליצה והיא שלא לצורך אין כאן חשש וה"נ דכותיה ומותרת אפילו לכהן אם יבואו עדים שהיתה שלא לצורך והמחמיר להשיאה לכהן עכ"פ לא יחמיר להנשא לשוק עכ"ל הט"ז ובכ"ז נראה דעתו נוטה יותר שאם כבר חלצו ובאו עדים שהולד בן קיימא מותרת לכהן אולם מצאתי בחי' הריטב"א ביבמות (דף ל"ו) בסוגי' זו שהקשה אמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה ותי' דחיישינן דלמא לא קיימי באיסורא מכיון דידעי דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום ע"ש ומתבאר מדבריו דאף אם תחלוץ תהא אסורה לכהונה וכ"נ מדברי הרשב"א שם ע"ש

אולם לפי דעת הט"ז דאם כבר חלצה ונמצא שהוולד בן קיימא מותרת לכהן לפ"ז מיושב קו' הריטב"א שפיר והיינו דבודאי אם תחלוץ וימצא הולד בן קיימא א"א כלל לאסור אותה לכהן הרי שבא צרתה ובנה מורכב על כתפה והיא תיאסר לכהן ואף דיאמרו קשרו חלוצה לכהן יהיה מעוות שלא יוכל לתקן דבשום ענין א"א לאוסרה על כהן אם הוולד בן קיימא ורק אנו מעגנינן לה שלא תחלוץ עד שנדע אמיתת הדברים ובזה יש לישב שם השמועות דהנה במשנה שם החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה וכתב בחי' הריטב"א שם דאע"פ שאתה מצריכה כרוז לכהונה סמכינן אהכרזה כיון דאיכא ולד דמוכח אבל באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דחיישינן שמא יהא הולד בן קיימא היינו משום דולד דחברתה שהיא במדה"י לא מוכח עלה מידי ע"ש והנה (בדף מ"א) היבמה לא תחלוץ בתוך ג"ח ומפרש בגמ' הטעם שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ופי' בחי' הריטב"א דלכתחלה חיישינן אע"ג דאיכא ולד דקא מוכח אולם לפי הנ"ל מיושב שפיר השמועות בכלל אחד דמשום שאתה מצריכה כרוז לכהונה א"א לאסור אותה לכהן בדיעבד שכבר חלצה ורק דמשום זה לא תחלוץ לכתחלה. ולפ"ז ניחא שפיר דבמשנה החולץ ליבמתו כו' בזמן שהולד של קיימא בדיעבד לא פסלה מן הכהונה ובאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' מעגנינן לה רק שלא תחלוץ לכתחלה וכן היבמה לא תחלוץ בתוך ג' זהו ג"כ רק לכתחלה אבל באשה שהלך בעלה אם כבר חלצה מותרת לכהן כנ"ל אלא דלכאורה צ"ע מהא דמבואר שם ר"פ החולץ דפריך למ"ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה ממשנה החולץ למעוברת כו' אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה ומשני מדרבנן ולחומרא בעלמא ופרש"י דלמא אתי למשרי חלוצה לכהונה וכן פי' בחי' הרשב"א והריטב"א והיינו משום דליכא ולד דקא מוכח ע"ש הרי דאף דחליצתה היתה שלא לצורך מ"מ פסלה מן הכהונה אולם באמת ניחא שפיר דלא דמי כלל דהיכי שנמצא הולד בן קיימא אפילו