פרי יצחק חלק א קנא

סימן מד

נסתפקתי לענין הא דמבואר בשו"ע אה"ע סי' ק"נ דכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו לא תנשא בו לכתחילה ואם נשאת לא תצא וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה כו' ע"ש ויש לחקור אם מת בעלה הראשון בלא בנים אם היא צריכה חליצה מאחי בעלה הראשון וצדדי הספק יתבאר לפנינו בס"ד

הנה הרמב"ם בפ"י מה' גירושין ה"ב כתב ז"ל וכ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט פסול ה"ז פסול מדברי סופרים בלבד כו' ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר ונותנין לה והיא תחת בעלה ואם א"א לכתוב אחר והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח אם אין לה בנים כו' ע"ש וכ"כ הטור אה"ע סי' ק"נ בשם הרמב"ם ובשו"ע שם והנה באמת לא נודע מקור לדברי הרמב"ם במש"כ דכותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה כיון דהיכי דא"א לכתוב גט אחר מ"מ לא תצא ותשב תחת בעלה בלא גט אחר מבעלה הראשון א"כ מנ"ל דמ"מ לכתחילה היכי דאפשר כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה והנה גם המ"מ והכ"מ לא הערו מקור לדין זה ועי' בשו"ת גליא מסכת סי' י"ג שכתב ג"כ דלא נודע מאין הוציא הרמב"ם זה ע"ש אולם מצאתי בביאורי הגר"א דאנהרינהו לעיינין מברייתא ערוכה בגיטין (דף ה') המביא גט ממדה"י ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכ"א אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנה הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ וע"ש בביאורי הגר"א שכתב ומדקאמר יוציא כו' אלמא דמיירי בניסת ואפ"ה קאמרי רבנן כיצד יעשה כו' עכ"ל ע"ש מיהו נראה דראיה זו הוא רק לשי' הרמב"ם דס"ל דגט זה הרי הוא ככל פסולי גיטין דרבנן ואם נשאת לא תצא אף אם לא אפשר לחזור וליתן ומ"מ לכתחילה היכי דאפשר יחזור ויתנו אע"פ שנשאת ולפ"ז ה"ה בכל פסולי גיטין דרבנן דלכתחילה כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה אולם התוס' בגיטין שם כתבו כיצד יעשה פי' כיצד יעשה לרבנן שתנשא לכתחילה או אם נשאת שלא תצא ע"ש הרי דס"ל דאם לא יחזור ויתננו לה אף אם נשאת תצא וכ"כ הטור ע"ש ולפ"ז אין ראיה כלל לשאר פסולי גיטין דרבנן דאם נשאת לא תצא אף היכי דא"א לכתוב גט אחר לפ"ז אפ"ל דא"צ גט אחר כלל מבעלה הראשון מכיון שכבר נשאת אף היכי דאפשר לכתוב גט אחר ולפ"ז צ"ע על הטור שכתב ג"כ בסי' ק"נ דברי הרמב"ם והטור לשי' אין ראיה כלל מברייתא כנ'

ועכ"פ איך שיהיה כיון דהא דכותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה היינו רק לכתחילה היכי דאפשר ולפ"ז יש לחקור היכי שמת בעלה הראשון בלא בנים אם צריכה חליצה מאחי בעלה דהנה ביבמות (דף טו) אמרינן הנך צרות דב"ה לב"ש היכי נעביד להו ליחלצו ממאסי אגברייהו וכ"ת לימאסן דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ע"ש ועי' ביבמות (דף פ"ז ע"ב) בפרש"י ד"ה דרכיה דרכי נועם ע"ש ועכ"פ לפ"ז י"ל דדוקא גט אחר כותבין לה והיא תחת בעלה לכתחילה היכי דאפשר אולם אם מת בעלה הראשון אינה צריכה חליצה מאחי בעלה אף לכתחילה היכי דאפשר ומשום דמימאסי אגברא דהרי משמע בגמ' שהוא דבר קשה להצריך חליצה אחר שנשאת ומשום דמימאסי אגברא והתורה דרכיה דרכי נועם ולפ"ז הרי י"ל כיון דהא דכותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה הוא רק לכתחילה היכי דאפשר א"כ היכי שמת בעלה הראשון גם לכתחילה אינה צריכה חליצה מאחי בעלה משום דממאסי אגברא והתורה דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום וצע"ג

אכן נראה דחליצה הוי ממש כמו גט וכמו דלכתחילה כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה כן ה"ה אם מת בעלה הראשון צריכה חליצה מאחי בעלה ומשום דבאמת גם גבי גט איכא משום שמא תתגנה על בעלה דהנה בגיטין (דף פ"ט) אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה הא דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה ופרש"י לא חיישינן ליה ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על זה ע"ש. הרי דגם לקבל גט מאחר והיא יושבת תחת בעלה איכא חשש דשמא תתגנה על בעלה ומ"מ הרי מבואר דאם נשאת בגט שפסול מדרבנן כותבין לה גט אחר והיא תחת בעלה ולא חיישינן לשמא תתגנה על בעלה וא"כ ה"ה דאם מת בעלה הראשון בלא בנים צריכה חליצה מאחי בעלה ול"ח להא דמימאסי אגברא ואף דאפשר דחליצה הוא גנאי יותר מגט מ"מ מנ"ל לחלק בין גנאי קטן לגנאי גדול דמה נ"מ בין שתתגנה על בעלה מעט או תתגנה הרבה וכיון דכותבין גט והיא תחת בעלה ול"ח לשמא תתגנה ה"ה דאם מת בעלה צריכה חליצה כנ"ל ועוד הנה מצאתי באור זרוע הגדול (סי' תרי"ג) שהביא תשובת רבינו תם שכתב שם לענין מת הולד תוך ל' ועמדה ונתקדשה דקי"ל באשת ישראל חולצת וכתב שם ז"ל והאי דחלצה באשת ישראל והעמידה תחתיו ולא לאפוקי וספ"ק אמרינן דאינן חולצות נשואות משום דרכיה דרכי נועם התם כשכנסום בהיתר אבל הכא הרי כנסה בחשש ותתגנה עכ"ל ע"ש. הרי דהך סברא דמימאסי אגברא שייך רק כשכנסום בהיתר אבל היכא שנכנסה בחשש לא חיישינן לזה ותתגנה ולפ"ז נראה דהיכי שנשאת בגט שפסול מדרבנן ומת בעלה הראשון צריכה חליצה מאחי בעלה דלא חיישינן כלל להא דמימאסי אגברא ומשום דכיון שכנסה בחשש תתגנה וכנ"ל

והנה הרמב"ם בפ"ד מה' חליצה הכ"ו כתב ז"ל וכל מקום שאמרנו חליצתה פסולה נאסרו כו' ואינה מותרת להנשא לזר עד שתחלץ חליצה כשירה עברה ונשאת ה"ז חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת בעלה ואין מוציאין אותה מידו עכ"ל ועי' במ"מ שכתב ע"ז החלוקין שכתב בכאן רבינו פשוטין הם כו' וכ"מ שאמרו חליצה פסולה הולכים להחמיר בה כו' אבל מש"כ שאם עברה ונשאת בחליצה פסולה שאין מוציאין אותה מידו נראה ודאי שמפריש אותה עד שיחלוץ לה חליצה כשירה. ואל"כ כוונת רבינו קשה לי שהרי משמע בגמ' במקצת מקומות שהזכירו חליצה פסולה שמן התורה אינה כלום וא"כ היאך תעמוד עם בעלה בלא חליצה וזה צ"ע עכ"ל המ"מ ועי' להב"י בסי' קס"ט שכתב על דברי המ"מ ודברים פשוטים הם בעיני שהרי לא בא הרמב"ם אלא ללמדנו שאין אוסרין אותה עליו אע"פ שעברה ונשאת בלא חליצה כשירה אבל דבר פשוט הוא כו' שמפרישין אותה כו' ע"ש ועכ"פ משמע מדברי המ"מ דהרמב"ם קאי גם על חליצה שפסולה מדרבנן אלא שהוקשה לו שהרי במקצת מקומות חליצה פסולה מה"ת אינה כלום כנ"ל ועכ"פ הרי שאם נשאת ע"י חליצה שפסולה מדרבנן ה"ז חולץ לה חליצה כשירה והיא תחת בעלה והנה בזה בודאי היכי דלא אפשר בחליצה אחרת אין מוציאין אותה מידו דלא גרע מגט שפסול מדרבנן דאם נשאת לא תצא ומ"מ היכי דאפשר חולץ לה והיא תחת בעלה ול"ח להא דמימאסי אגברא ולפי זה נראה דה"ה שאם עברה ונשאת בגט פסול מדרבנן ומת בעלה הראשון שצריכה חליצה מאחי בעלה ולא חיישינן להא דמימאסי אגברא אלא דעיקר דברי המ"מ מ"ש שהרי משמע בגמ' במקצת מקומות שהזכירו חליצה פסולה שמן התורה אינה כלום. צע"ג דבאמת לא נמצא בגמ' חליצה פסולה שפסולה מדרבנן דכל החליצות פסולות שהוזכרו בגמ' הם פסולות מן התורה וכל פסולי חליצה שהוא מדרבנן מבואר באמת בגמ' דבדיעבד חליצתו כשירה דוק ותשכח וא"כ דברי המ"מ צ"ע ולפ"ז גם הרמב"ם קאי על חליצות פסולות מה"ת: