פרי יצחק חלק א טו

השיעור דמשיכיר ולפ"ז כיון דעיקר זמן ק"ש הוא בסוף ע"ה קודם הנץ ממילא י"ל דעיקר זמן תפלה הוא רק דוקא לאחר הנץ ולא משום קרא דייראוך עם שמש בלבד אלא משום דהוי ככל המצות שזמנם ביום דמצותם הוא רק לאחר הנץ ומשום ק"ש אינו ענין להקדים דהרי זמן ק"ש הוא שיגמור עם הנץ ואח"כ מיד הוא זמן תפלה. ולפ"ז אם התפלל קודם הנץ לא יצא רק בדיעבד כנ"ל. אולם לפי מה דקי"ל דעיקר זמן ק"ש הוא משיכיר וכמש"כ הראשונים ממילא גם זמן תפלה לכתחלה הוא משעה זו אלא משום דכתיב ייראוך עם שמש והוא רק למצוה מן המובחר וכמש"כ רבינו ירוחם וכנ"ל

אלא דלפי מה שנתבאר דהא דתפלת השחר מצותה הוא אחר הנץ היינו רק מקרא דייראוך עם שמש כנ"ל. והנה מדברי הראשונים נראה דעיקר המצוה הוא עם שמש ממש סמוך מיד לאחר הנץ ועי' בתו' יומא שם שהביאו שי' ר"ת דס"ל דעיקר מצות ק"ש הוא לאחר הנץ אלא שהוותיקין היו ממהרין שלא כדין בשביל חיבת התפלה שתהיה עם שמש וע"ש שה"ר דעיקר חביבות התפלה הוא בשעת הנץ ע"ש וכן מתבאר מדברי הרר"י בסוגי' דוותיקין ע"ש ולפ"ז נראה דמי שלא יוכל לכוין להתפלל מיד לאחר הנץ שתהיה עם שמש ממש ממילא אין נ"מ אי מקדים להתפלל קודם הנץ או לאח"כ מופלג מהנץ ואף די"ל דמ"מ מקרא דייראוך עם שמש משמע שיהיה עכ"פ ביום מ"מ אין לזה הכרע ואפ"ל דכיון דזמן תפלה לכתחלה הוא משיכיר אלא דלמצוה מן המובחר הוא כוותיקין שתהיה עם שמש לפ"ז כל שאינה עם שמש ממש אין נ"מ אי מקדים ג"כ להתפלל קודם הנץ ועכ"פ כיון דעיקר מצוה מן המובחר הוא עם שמש ממש. ולפ"ז נראה דאם הצבור מקדימין להתפלל קודם הנץ ואם לא יתפלל בצבור ג"כ לא יוכל לכוין להתפלל עם שמש ממש לפ"ז בודאי דטוב יותר להתפלל בצבור קודם הנץ מלהתפלל אח"כ ביחידות: סימן ג בדין לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה

גרסינן בפ"ק דשבת (דף י"ב) תני דבי ר' ישמעאל יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה ב"ר הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה כו' הלכך מדכר דכיר להו ע"ש אולם הנה בירושלמי פ' במה אשה ה"ב מבואר יוצאין בתפילין ע"ש ואין יוצאין בסנדל המסומר כו' מה בין זה לזה זה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלוץ ע"ש והיינו דתפילין אף בחול דרכו לחלוץ משחשיכה ע"ש בפי' הק"ע והפ"מ ע"ש והנה צ"ע להבין שינוי הטעמים שבין תלמודא דידן להירושלמי דהש"ס דילן מפרש הטעם משום דחייב למשמש בתפילין והירושלמי נקט משום דדרכו לחלוץ ולכאורה מ"ט לא מפרש ג"כ בתלמודא דידן משום דדרכו לחלוץ וכן הירושלמי מ"ט לא מחלק בין תפילין לסנדל המסומר ומשום דתפילין חייב למשמש בהן משא"כ בסנדל המסומר ונרא' לישב דהנה הראשוני' הקשו בגמ' שם דל"ל לומר הטעם משום דחייב אדם למשמש בתפילין תיפוק ליה דלפי מה דקי"ל כרבא בסוגיא שם דלא גזרינן גזירה לגזירה דבדבר שאם הוציאה לרה"ר משחשיכה ליכא חיוב חטאת לא גזרו מלצאת בו סמוך לחשיכה והנה אם יוצא בתפילין לרה"ר בשבת אינו חייב חטאת ומשום דדרך מלבוש עבידא וכמבואר בשבת דף ס"א ע"ש וא"כ ממילא אינו אסור לצאת בהן סמוך לחשיכה דהוי גזירה לגזירה ועי' בב"י או"ח סי' רנ"ב ובב"ח וט"ז שם ע"ש. והנה לכאורה אפשר לישב בפשיטות דהנה הך דיוצא אדם בתפילין הוא ברייתא דתנא דבי ר"י והש"ס הוא דקאמר מ"ט כו' ולפ"ז אפ"ל דהגמ' מהדר אטעמא ברווחא אליבא דכ"ע אפילו לאביי דס"ל שם דגזרינן גל"ג כי היכי דלא תקשה מהברייתא דתנא דבי ר"י לאביי שוב מצאתי בחי' המאירי בשבת שם שכ"כ ע"ש

אולם הנה באמת קושיא זו קשה ג"כ על הירושלמי הנ"ל דל"ל לומר הטעם דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ תיפוק ליה דהוי גזירה לגזירה וביותר קשה בסנדל המסומר דמבואר שם באמת דאין יוצאין עם חשיכה וקשה אמאי אין יוצאין הא הוי גל"ג דבודאי גם משחשיכה אינו אסור לצאת בהם כ"א מדרבנן וכמבואר בשבת שם. והנה הירושלמי א"א לישב כנ"ל דהתם סתמא דתלמודא קאמר לה להאי דינא דיוצאין בתפילין ואין יוצאין בסנדל המסומר ולפ"ז קשה דלדידן דקי"ל כרבא דלא גזרינן גל"ג א"כ אמאי אין יוצאין בסנדל המסומר הא הוי גל"ג וכן ל"ל לומר הטעם דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ כנ"ל וביותר דבירושלמי פ' המוצא תפילין משמע בהדיא דס"ל דלא גזרינן גל"ג דהנה במשנה שם דלא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר וכן בגת מפרש שם דכן בגת לענין מעשר ע"ש וזהו כרבא בתלמודא דידן דס"ל דלא גזרינן גל"ג ומפרש דכן בגת לענין מעשר דלאביי דס"ל דגזרינן גל"ג מפרש שם דכן בגת הוא לענין לעמוד ברה"י וישתה בגת דהיינו כרמלית ע"ש ולפ"ז קשה כנ"ל גם בגוף הדבר דמבואר בירושלמי דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ לכאורה אינו מובן כ"כ הטעם דמה בכך דדרכו לחלוץ מ"מ הא יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ ויצא בהן לרה"ר ועוד דהא יש לחוש שמא ישכח שהתפילין הם בראשו וכמבואר בש"ס דילן דמשום דמחייב למשמש מדכר דכיר להו. ואף אי נימא דמשום דדרכו לחלוץ גם זה אינו עלול כ"כ לשכוח אבל ודאי דמ"מ עדיין יש חשש

ולכן נראה לישב בעז"ה ע"פ מש"כ הראשונים בחי' הרשב"א והריטב"א לישב הקו' בהא דמבואר בגמ' הטעם דיוצא בתפילין משום דחייב למשמש בהן ולא בפשיטות משום דהוי גל"ג וכתבו לישב משום דקרוב לבא לידי פשיעה לכך גזרינן בכה"ג וכמו דאמרינן בפ' במה אשה כל שאסור לצאת לרה"ר אסור לצאת לחצר ואפילו בדברים שאם יצא בהם לרה"ר פטור וטעמא התם מפני שהדבר קרוב הוא לבא לידי פשיעה לפי שאין האשה עשויה לפשוט תכשיטיה כשיוצאה לחוץ והיינו נמי טעמא דתפילין דקרוב הוא לבא לידי פשיעה לפי שהתפילין דרך מלבוש הוא ואין דרך לפושטן כשיוצא לחוץ ולכך אי לאו דמצוה למשמש בהן הוי אסרי לצאת בהן בע"ש ע"ש ולפ"ז נראה לפרש דברי הירושלמי דהא דמבואר דיוצאין בתפילין משום דדרכו לחלוץ אין הכונה דמשום הכי ל"ח שיצא בהן לרה"ר דבודאי אכתי יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ כנ"ל. אולם עיקר הטעם הוא באמת משום דהוי גל"ג כיון דאף אם יוצא בתפילין לרה"ר בשבת אינו חייב חטאת כנ"ל אלא דבאמת הא היכי שהדבר קרוב לבא לידי פשיעה גזרינן גל"ג וכמו דאשה אסורה לצאת בתכשיטין לחצר שמא תצא בהן לרה"ר אף דהוי גל"ג ומשום שאין עשויה לפשוט תכשיטיה כשיוצאה לחוץ וכנ"ל ולפ"ז לכאורה ה"ה בתפילין דאין דרך לפושטן כשיוצא לחוץ קרוב לבא לידי פשיעה וע"ז קאמר שפיר דזה דרכו לחלוץ והיינו דמכיון דבאמת גם בחול דרכו לחלוץ משחשיכה א"כ עכ"פ הרי אין קרוב הדבר לבא לידי פשיעה. ולפ"ז אף דאכתי יש לחוש לשכחה שישכח מלחלוץ כנ"ל מ"מ הרי שוב הוי גל"ג משא"כ בסנדל המסומר דאין דרכו לחלוץ קרוב הדבר לבא לידי פשיעה ולכך אין יוצאין בהם עם חשיכה אף דהוי גל"ג וזהו המבואר בירושלמי זה דרכו לחלוץ וזה אין דרכו לחלוץ והיינו דתפילין דדרכו לחלוץ אין קרוב לבא לידי פשיעה ולכך ל"ח שמא ישכח ויצא דהוי גל"ג משא"כ בסנדל המסומר דאין דרכו לחלוץ קרוב לבא לידי פשיעה לכך אין יוצאין אף דהוי גל"ג

ועפ"ז מיושב שפיר בעז"ה שינוי הטעמים שבין תלמודא דידן להירושלמי בהך דיוצא בתפילין ע"ש עם חשיכה