פרי יצחק חלק א קמז

משום דמוכחא דמצוה רבה היא ומשום הכי כפינן וכן בספ"ד דמגילה מייתי לה כו' ולפ"ז דברי התו' בגיטין וב"ב עולים בקנה אחד ובסגנון אחת וזהו אמת לדעתי

והנה התו' בגיטין שם הקשו דליתי עשה דפו"ר ולידחי לאו דלא יהיה קדש וכן הקשו בב"ב שם ע"ש. ועי' במהר"ם לובלין שפי' לקו' התו' דכוונתם הוא שישא שפחה ומש"כ וליתי עשה דפו"ר לאו דוקא אלא ר"ל שבת דזה נמי מצוה היא דהא אי הוי יכול לקיים שבת כל דהו לא הוי כפינן לרבו לשחררו ע"ש ובאמת התו' בחגיגה (דף ב') בד"ה לישא כתבו בהדיא בזה"ל וא"ת וליתי עשה דלשבת יצרה ולידחי לאו דלא יהיה קדש ע"ש וכ"כ בס' אבני מילואים סי' א' דכוונת התו' בגיטין הוא על דרך שכתבו בחגיגה דליתי עשה דלשבת יצרה ולידחי לאו דלא יהיה קדש אולם צע"ג דלפמש"כ התו' בב"ב שם דאם ישא שפחה אפילו שבת לא קיים משום דשבת תלוי בפו"ר ורק שבת כל דהו יקיים וא"כ איך אפשר דשבת כל דהו ידחה לאו גמור דלא יהיה קדש וצ"ע: סימן מב בענין מצות פו"ר אם מקיים בוולד שיצירתו בעבירה

הנה בשו"ע אה"ע סי' א' סעיף ו' מבואר היה הבן ממזר או חרש ושוטה קיים המצוה ע"ש ודין זה הביא הב"י בשם הירושלמי פ"ב דיבמות גבי מי שיש לו בן מ"מ ז"ל ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפילו לפו"ר ולשניה ע"ש וכ"כ בפשיטות הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דבבן ממזר קיים פו"ר ע"ש אולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו הירושלמי זה והנה הגאון מהרי"ט אלגזי בחי' על ה' בכורות להרמב"ן סי' ס"ד האריך בפרט זה וע"ש שהקשה דאיך אפ"ל דס"ל להירושלמי דבבן ממזר יצא ידי פו"ר דהא קי"ל מצוה הבאה בעבירה אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו כדאמרינן ר"פ לולב הגזול דמטעם זה לולב הגזול פסול משום מצוה הב"ע וכן כל מצות שבתורה. ומכש"כ מצוה הב"ע דערוה החמורה דפשיטא דכיון דכל זה הבן נעשה ונולד בעבירה לא יצא יד"ח פו"ר וע"ש שתי' דאפ"ל דמיירי שבא על הערוה בשוגג ונאמר דע"כ לא אמרינן מצוה הב"ע לא יצא יד"ח אלא כגון שעבר עבירה במזיד אבל בשוגג לא אולם כתב דמדברי התו' פ' כ"ש שהקשו על הא דתנן דאין יוצא ידי מצוה בטבל ויליף ליה מקרא תיפוק ליה משום מצוה הב"ע יש ללמוד דאפילו בשוגג שייך מצוה הב"ע דאל"כ למה הניחו הדבר בתימה הא י"ל דאיצטריך קרא להיכי דאכל מצה של טבל בשוגג דמשום מצוה הב"ע ליכא כו' וע"ש שכתב דהירושלמי מיירי שבא על הערוה באונס ואף אי נימא דבשוגג נמי הוי מצוה הב"ע אבל באונס בודאי לא חשיב מצוה הב"ע דאונס רחמנא פטריה ועל ממזר הנולד בזה האופן שבא עליה באונס הוא שאמרו בירושלמי דיוצא ידי פו"ר ע"ש

והנה לענין מצוה הב"ע אם הוא בשוגג שלא ידע שהוא עבירה אם יוצא ידי מצוה נראה לה"ר ברורה מגמ' ר"ה (דף כח) דאף בכה"ג חשיב מצוה הב"ע דמבואר שם אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע כו'. בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא שלמים לאו בת מעילה היא איסורא הוא דרכיב עליה ולא נפקו לחולין ע"ש והנה הטעם דהיכי דתקע באיסור לא יצא יד"ח הוא משום מצוה הב"ע וכמ"ש בחי' טורי אבן שם והנה רב יהודה מיירי ע"כ שתקע בשוגג שלא ידע שהוא שופר של שלמים דאי במזיד בלא"ה לא שייך מעילה אפילו בעולה ובע"כ דמיירי בשוגג ומ"מ הא מבואר דלא יצא משום מצוה הב"ע ולפ"ז הרי מוכרח דגם בשוגג נמי חשיב מצוה הבא בעבירה ולא יצא יד"ח המצוה אולם באמת נראה דגם באונס נמי חשיב מצוה הב"ע ואני תמה על הגאון מהרי"ט אלגזי דפשיטא ליה דבאונס לא חשיב מצוה הב"ע והא ממקום שבא ללמוד דבשוגג הוי מצוה הב"ע והיינו ממה שהקשו התו' שם דל"ל קרא דאינו יוצא במצה של טבל תיפוק ליה דהוי מצוה הב"ע ולא תי' בפשיטות דאיצטריך קרא לאוכל מצה של טבל בשוגג ובע"כ דגם בשוגג הוי מצוה הב"ע כנ"ל הא מדבריהם אלו יש ללמוד ג"כ דגם מצוה הב"ע באונס לא יצא יד"ח דאל"כ אמאי לא תי' דאיצטריך קרא בכה"ג לאוכל מצה של טבל באונס וכגון שכפאוהו פרסיים. דגם לכתחילה מותר לאכול דאין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ומ"מ אינו יוצא יד"ח אכילת מצה מקרא דלא תאכל עליו חמץ ובע"כ דכל מצוה שבא בעבירה אפילו ע"י אונס חשיב מצוה הב"ע ולא יצא יד"ח. ואין לומר דלפיכך לא תי' התו' כן ומשום דא"כ אכתי קשה למ"ד מצות צריכות כוונה ל"ל קרא לאוכל מצה של טבל באונס דלא יצא יד"ח דהא בלא"ה לא יצא משום שלא נתכוין לצאת וכמבואר בגמ' ר"ה (דף כ"ח) ע"ש אולם באמת זה אינו דהא אפ"ל שכפאוהו פרסיים לאכול מצה של טבל ונתכוון באמת לצאת יד"ח מצה דכיון דאנוס הוא על האכילה מותר לו לכוון ג"כ לצאת יד"ח מצה דהא קי"ל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה וא"כ הכוונה אין נ"מ בזה וליכא משום מצוה הב"ע ובע"כ מוכרח מזה דאפילו באונס חשיב מצוה הב"ע ולא יצא יד"ח וכנ"ל

אמנם הנה בעיקר הדין נלע"ד לה"ר ברורה גם מתלמודא דידן דמקיים מצות פו"ר בבן ממזר דהנה אי נימא דבבן ממזר אינו מקיים פו"ר ומשום דיצירתו בעבירה והוי מצוה הב"ע דקי"ל דלא יצא יד"ח א"כ פשיטא דה"ה דבשאר ביאת איסור כגון הבא על הנדה וכדומה אף דאין הולד ממזר מ"מ כיון דיצירתו הוי בעבירה והולד נעשה ונולד בעבירה הוי מצוה הב"ע דלא יצא יד"ח ואינו מקיים מצות פו"ר והנה בפסחים (דף ע"ב) א"ר שמעון בן לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור איכא דאמרי כש"כ בההיא דמחייב דלא עשה מצוה אית דאמרי בההוא פטור מ"ט כו' ור' יוחנן מ"ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והא איכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה כו' ופרש"י בשפוד של צלי כו' חייב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כו' אשתו נדה בעל חייב כדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא כו' ור"י מ"ש יבמתו דפטור כו' דקא עביד מצוה בביאה ראשונה קאמר אשתו מצות פריה ורביה כו' ע"ש: ועכ"פ הרי מוכרח מסוגיא זו דגם בבן הנדה מקיים מצות פו"ר אע"ג דיצירתו בעבירה ע"י בעילת איסור דאי נימא כמ"ש המהרי"ט אלגזי דבולד הנולד מביאת איסור אינו מקיים מצות פו"ר ומשום דהו"ל מצוה הב"ע דקי"ל דלא יצא יד"ח. והא דמבואר בירושלמי דבממזר מקיים פו"ר ה"ד שבא על ערוה באונס וכנ"ל ולפ"ז קשה מאי פריך בגמ' אשתו נמי קא עביד מצוה והיינו מצות פו"ר וכפרש"י כנ"ל הא אשתו נדה בעל לא עביד מצוה כלל כיון דבאמת אינו מקיים מצות פו"ר כלל בבן הנדה ומשום דהוי מצוה הב"ע דלא יצא יד"ח כנ"ל א"כ הרי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה כלל והא דיבמתו נדה בעל מקרי עשה מצוה היינו משום דקונה אותה בביאה זו ועשה מצוה דיבמה יבא עליה ועי' בתו' ריש יבמות שהוכיחו באמת מגמ' זו דפריך מ"ש יבמתו דקא עביד מצוה דאם בא עליה בנידתה קני לה ע"ש וכ"כ הרא"ש שם ולפ"ז מהא דפריך בגמ' אשתו נמי קא עביד מצוה בע"כ מוכרח מזה דבדיעבד קיים מצות פו"ר ע"י בעילת איסור דאי נימא דלא קיים מצות פו"ר משום דהוי מצוה הב"ע א"כ הרי לא עשה מצוה כלל כנ"ל והכא אא"ל כמש"כ המהרי"ט אלגזי לישב הירושלמי דמיירי שבא עליה באונס דהא הכא מיירי לענין חיוב קרבן ובע"כ דמיירי רק בשוגג כנ"ל

הן אמת דמדברי התו' שם נראה לכאורה להכריח דלא קיים מצות פריה ורביה ע"י בעילת איסור דהנה בתו' שם