פרי יצחק חלק א קמו

הוי שבת ומשום דמ"מ הא עבד לה שבת א"כ מנ"ל דלא קיים שבת משום דתלוי בפו"ר וצ"ל דמש"כ התו' דשבת תלוי בפו"ר הוא לאו דוקא וכ"כ התו' ביבמות שם בד"ה הכל ז"ל ואע"ג דלעיל משמע דפו"ר תלי בשבת דקאמר רבא כו' ע"ש ולפ"ז נראה בכוונתם דכיון דפו"ר תלוי בשבת א"כ בע"כ צ"ל דפשט הכתוב דשבת יצרה הוא שיהיה הולד מתייחס אחריו דאי נימא דשבת קיים אפילו אין הולד מתייחס אחריו א"כ גם פו"ר יקיים דהא פו"ר תלוי בשבת ובע"כ צ"ל דגם משמעות דשבת יצרה הוא שיהא הולד מתייחס אחריו אולם לענין הנ"ל דלענין שבת מפורש בהדיא דמשמעות הכתוב דגם בחד עבד לה שבת א"כ אפשר דאף דלדידן קי"ל דמצות פו"ר אינו מקיים כ"א בזכר ונקיבה מ"מ מצות שבת אפשר דמקיים בחדא: בענין הנ"ל בביאור דברי התוס' לענין מי שחציו עבד וחציו בן חורין

הנה במשנה גיטין (דף מ"א) מי שחציו עבד וחציו ב"ח כו' לישא שפחה א"א ב"ח א"א יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא כופין את רבו ועושה אותו ב"ח. וע"ש בתו' ד"ה לישא וא"ת אפילו יכול לישא שפחה הא אינו מקיים בכך פו"ר כדמוכח כו' וי"ל דאם היה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פו"ר לחודיה לא הוי כפינן לרבו דלא מיחייב בה כיון דאנוס הוא עכ"ל וכ"כ התו' בב"ב (דף י"ג) בד"ה לישא ז"ל ואע"ג דאמר בהבא על יבמתו דהכל מודים בעבד שאין לו חייס ולא קיים פו"ר והכא נמי אם ישא שפחה לא קיים כיון שהולד מתייחס אחריה ואפילו שבת לא קיים כדמשמע התם דשבת תלוי בפו"ר מ"מ אור"י דלא כפינן לרבו לעשותו ב"ח משום פו"ר אם היה יכול לקיים אפילו שבת כל דהו כיון שהוא אנוס ע"ש וכ"כ התו' ביבמות (דף ס"ב) ד"ה הכל וא"ת כו' כיון דשבת מיהא היה יכול לקיים ואע"ג דלעיל משמע דפו"ר תלי בשבת מ"מ לא הוי כפינן לרבו כיון דיכול לקיים כל דהו ע"ש ולכאורה צ"ע דמ"ט כפינן לרבו לשחררו משום שבת כל דהו דלפמ"ש התו' דאף אם היה יכול לישא שפחה לא קיים פו"ר ואפילו שבת לא קיים רק שבת כל דהו ומ"מ לא הוה כפינן לרבו לשחררו נמצא דכל עיקר הכפיה הוא משום שבת כ"ד וזה צריך טעם והנה בעיקר מש"כ התו' דמשום מצות פו"ר לחודיה לא הוי כפינן לרבו לשחררו כיון דאנוס הוא הקשו האחרונים דמה חילוק יש בין פו"ר לשבת דהרי גם על שבת אנוס הוא וא"כ גם אשבת לא נכוף אותו. וכבר נתקשו בזה הרב המגיה בט"ז סי' א' ובס' זכרון שמואל ובס' תפארת יעקב ועי' להרב המגיה שם שכתב לפרש דברי התו' דמשום פו"ר האונס לא בא עתה מצד חצי החירות שהרי גם מקודם לא היה יכול לקיים פו"ר דאין לו חייס ולכך לא הוה כפינן ליה לשחררו אבל שבת היה יכול לקיים כשהיה עבד ועתה אינו יכול לקיים גם שבת לכן כפינן לרבו וכעין זה כתב בס' זכרון שמואל ע"ש

אמנם לענ"ד לא מצאו אנשי חיל ידיהם בפי' דברי התוס'. וכוונתם מתברר מתוך דבריהם בב"ב ד"ה שנאמר לא תהו בראה הא דלא מייתי קרא דפו"ר כו' ור"י מפרש דלכך לא נקט קרא דפו"ר משום דפטור הוא מאותה מצוה כיון שהוא אנוס וכדי שיתחייב בה לא כפינן לרבו לעשותו בן חורין דא"כ בכל העבדים נכוף רבם לשחררם כדי שיתחייב בכל המצות ולכך נקט קרא לא תהו בראה משום שמשמע מצוה רבה ומשום הכי כפינן ובפ"ד דמגילה נמי מייתי להאי קרא כו' לישא אשה נמי לא תהו בראה עכ"ל ע"ש וכוונתם מבואר דמשום לא תהו בראה משמע מצוה רבה ומשו"ה כפינן כדי שיתחייב בה. ועכ"פ הרי מפורש באר היטב החילוק שבין פו"ר לשבת דמשום פו"ר לחודיה אין כופין ורק משום לשבת יצרה דלעולם גם על שבת אנוס הוא ופטור הוא מאותה מצוה אלא דמשום לשבת יצרה הוי מצוה רבה לכך כפינן ליה לרבו לשחררו כדי שיתחייב בה אח"כ משא"כ משום מצות פו"ר לחודיה לא כפינן לרבו לשחררו כדי שיתחייב בה אח"כ כמו דאין כופין בכל העבדים לשחררם כדי שיתחייבו במצות כנ"ל והרי הדברים מפורשים כשמלה ולפ"ז נראה ברור דגם מש"כ התוס' ב"ב שם ובגיטין וביבמות דאם היה יכול לישא שפחה ולקיים שבת כ"ד משום מצות פו"ר לא הוה כפינן לרבו לשחררו דאנוס הוא כוונתם ג"כ כנ"ל דמשום שבת אע"ג דג"כ אנוס הוא ופטור מאותה מצוה מ"מ כיון דמצוה רבה היא כפינן ליה לרבו לשחררו כדי שיתחייב בה אח"כ משא"כ משום מצות פו"ר כנ"ל ועי' בתו' ב"ב דמש"כ דאם היה יכול לישא שפחה משום פו"ר לא כפינן ליה כתבו כן בשם ר"י וכן מש"כ בד"ה שנאמר הוא ג"כ פר"י. ולפ"ז מבואר כנ"ל

ועפ"ז יהיה מובן שפיר מש"כ התו' דאם היה יכול לישא שפחה ולקיים אפילו שבת כל דהו לא הוה כפינן לרבו לשחררו כנ"ל והיינו דס"ל להתו' דאף דאם ישא שפחה אפילו מצות שבת לא קיים משום דתלוי בפו"ר כנ"ל מ"מ שבת כל דהו קיים דהא כתיב לא תהו בראה וכל שיש לו שום זרע אפילו שאינו מתייחס אחריו שוב לא הוי בכלל תהו והנה בעיקר מש"כ התו' דשבת יצרה הוי מצוה רבה בע"כ דה"ט דכיון דמפורש בקרא לא תהו בראה הרי דעיקר הבריאה הוא לקיום המין ולכך הוי מצוה רבה ולפ"ז נראה דאם היה יכול לישא שפחה נהי דגם שבת לא קיים משום דתלוי בפו"ר כנ"ל אבל מ"מ עכ"פ שוב לא הוי גביה חיוב שבת מצוה רבה דעיקר הטעם דהוי מצוה רבה הוא משום דלא תהו בראה ולפ"ז כל שיש לו זרע אף דאין מתייחס אחריו מ"מ תו ליכא משום לא תהו בראה ואף דלא קיים מצות שבת זהו מצד גזה"כ אבל מ"מ שוב לא הוי גביה שבת מצוה רבה כנ"ל ועפ"ז בין תבין דברי התו' במש"כ דאם היה יכול לישא שפחה ולקיים שבת כ"ד משום מצות פו"ר לא כפינן לרבו לשחררו דאנוס הוא כנ"ל. דלפמ"ש בביאור דבריהם דאף דגם על שבת אנוס הוא מ"מ כיון דשבת הוא מצוה רבה לכך כפינן ליה לרבו לשחררו כדי שיתחייב בה משא"כ משום מצות פו"ר לחודיה כנ"ל ולפ"ז כתבו שפיר דאם היה יכול לישא שפחה ולקיים אפילו שבת כל דהו והיינו נהי דעיקר מצות שבת לא קיים מ"מ כיון שקיים עכ"פ שבת כ"ד דתו ליכא משום לא תהו בראה ממילא שוב לא הוי גביה פו"ר ושבת מצוה רבה כנ"ל ולכך לא הוי כפינן לרבו לשחררו כיון דאנוס הוא משא"כ עתה דלישא שפחה אינו יכול והוי שבת מצוה רבה ולכך כפינן כדי שיתחייב אח"כ

הן אמת שהתו' בגיטין שם בד"ה לא תהו בראה כתבו הא דלא נקט קרא דפו"ר משום דאי הוה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פו"ר לא הוי כפינן ליה והכא כפינן ליה כדפירשנו אי נמי נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא וכן בפ"ד דמגילה מייתי לה עכ"ל והנה מש"כ כדפירשנו כוונתם למש"כ שם בד"ה לישא דמשום מצות פו"ר לא הוי כפינן ליה דאנוס הוא ועכ"פ משמע לכאורה מדבריהם דמש"כ משום מצות פו"ר לא הוי כפינן ליה והכא כפינן ליה אין הכוונה דמ"מ בשביל מצות שבת כפינן משום דמצוה רבה היא כנ"ל שהרי אח"כ כתבו אי נמי נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא ודלא כמו שבארנו אולם באמת נלע"ד ברור דמש"כ התו' אי נמי הוא ט"ס וצ"ל ולכך נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא והכל הוא תי' אחד והיינו משום דמוכחא דמצוה רבה לכך אע"ג דאנוס הוא כפינן ליה כדי שיתחייב בה אח"כ וכן מבואר בהדיא בדברי התו' ב"ב שם ז"ל ור"י מפרש דלכך לא נקט קרא דפו"ר כו' כיון שהוא אנוס כו' ולכך נקט קרא לא תהו בראה דמוכחא שהוא מצוה רבה ומשום הכי כפינן ובפ"ד דמגילה נמי מייתי כו' ופ"ש. ולפ"ז נראה ברור דגם בתו' גיטין מש"כ אי נמי הוא ט"ס וצ"ל ולכך וכמבואר בדבריהם בב"ב שם. והנה גם מש"כ התו' בגיטין שם בזה"ל והכא כפינן ליה כדפירשנו אין לזה ביאור ועוד דהתו' בד"ה לישא פירשו רק הטעם דלא כפינן משום פו"ר דאנוס הוא אבל מה שכופין משום שבת לא כתבו שום טעם וא"כ מה זה שכתבו כדפירשנו ולכן נראה לענ"ד להגיה גם זה וכך צ"ל בדברי התו' דמשום מצות פו"ר לא הוי כפינן ליה כדפירשנו ולכך נקט האי קרא