פרי יצחק חלק א קמה

מס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב דהיינו אם יוכל ליקח שאינה ב"ב בלא מכירה אינו מוכר בשביל בנים כמו שפרש"י והוא דחוק מאוד ולכן נראה דגם הנ"י מפרש הגמ' נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים כנ"ל והיינו דבשביל לישא ב"ב כשאין לו בנים מוכרין ס"ת ומשום לישא שאינה ב"ב אין מוכרין וזהו שכתב דלא אפקינן מס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב כנ"ל

ומה שדקדק הח"מ מלשון השו"ע שכתב אם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה ב"ב ולא יעמוד בלא אשה דהך לא יעמוד בלא אשה מיותר שהרי כבר כתב לפני זה ובע"כ דאשמעינן דאם אינו מוצא שום אשה בלא מכירה צריך למכור ס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה ע"ש. ולענ"ד הוא תמוה לומר דהמחבר ישמיענו דין זה רק בסתימות בדרך רמז והנה דברי השו"ע הוא לשון הרא"ש שם ז"ל ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כו' אלא יקח שאינה ב"ב ואל יעמוד בלא אשה ולכן נראה דהנה הראשונים הקשו דל"ל לר"נ לומר דאע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה תיפוק ליה דבלא"ה חייב לישא אשה ב"ב משום לערב אל תנח ידך דהא קי"ל כר"י ועי' להרמב"ן במלחמות שכתב דשמואל לא נחית לפסקא דרב מתנא ומשו"ה אמר אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים ואינו בא לרבות בבנים ע"ש. ולענ"ד נראה לישב בפשיטות דנ"מ לדינא מהא דר"נ דאם אינו מוצא אשה ב"ב אינו צריך להמתין עד שיזדמן לו אשה ב"ב אלא ישא אשה שאינה ב"ב ומשום דאסור לעמוד בלא אשה אבל אי לאו משום דר"נ בודאי אף אם אינו מוצא בקל אשה ב"ב היה צריך להמתין עד שיזדמן לו לישא אשה ב"ב ולפ"ז נראה דהיינו נמי מש"כ הרא"ש וכן בשו"ע דאם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא אשה שאינה ב"ב ולא יעמוד בלא אשה והיינו דמכיון שאינו מוצא אשה ב"ב בלא מכירת ס"ת לא ימתין עד שיזדמן לו אשה ב"ב בלא מכירה אלא ישא אשה שאינה ב"ב כדי שלא יעמוד בלא אשה כנ"ל

והנה בענין הא דמבואר בשו"ע דאם אין לו בנים ימכור ס"ת כדי שישא אשה ב"ב עי' בחי' הגאון בעל הפלאה באה"ע שם שכתב דמשמע שיהיה לו בן ובת דהא קאי על מתניתין דקתני לא יבטל אדם מפו"ר אע"ג דטעמא דמכירת ס"ת הוא משום לשבת יצרה ושבת משמע דמקיים בחד כדאמר התם מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה שנאמר לשבת יצרה ע"כ צ"ל כיון דקי"ל כת"ק דבעינן זכר ונקיבה לא מיקיים מצות שבת עד שיהיה לו זכר ונקיבה ע"ש אולם בשו"ת מעיל צדקה (סי' ל"ג) כתב בפשיטות דלענין לשבת יצרה כל שיש לו זרע שוב ליכא משום שבת כדמשמע ביבמות ע"ש וכוונתו לגמ' הנ"ל. מיהו באמת אין ראיה דבודאי פשט הכתוב דלשבת יצרה גם בחד הוי שבת וס"ל לר"נ אליבא דב"ה דלא ילפינן מברייתו של עולם אלא דכיון דמשמעות לשבת יצרה הוא בחד לכך יש לומר דגם פו"ר מקיים בחד אולם לדידן דקי"ל כתנא דמתניתין אליבא דב"ה דלענין פו"ר בעינן זכר ונקיבה ומשום דילפינן מברייתו של עולם ממילא אפ"ל דגם לשבת יצרה אינו מקיים כ"א בזכר ונקיבה כנ"ל

אכן לכאורה נראה לה"ר דלענין לשבת יצרה מקיים בחד דלא בעינן דומיא דפו"ר דהנה ביבמות שם מבואר איתמר היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה ור' יוחנן אמר לא קיים ר"ה אמר קיים משום דרב אסי דאמר ר"א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כו' ור"י אמר לא קיים פו"ר לשבת יצרה בעינן והא ליכא ופרש"י משום דר"א כלומר טעמא דפו"ר משום דר"א והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות כו' הרי קיים מצות פו"ר ע"ש ופריך בגמ' מיתיבי בני בנים הרי הן כבנים ומשני כי תניא ההיא להשלים ע"ש. והנה לכאורה משמע בגמ' דאפילו לר"ה דס"ל דהיו לו בנים ומתו קיים פו"ר היינו דוקא פו"ר אבל מצות שבת גופה בודאי לא קיים בהיו לו בנים ומתו דהא כתיב לשבת יצרה והא ליכא אלא דר"י ס"ל דאף פו"ר לא קיים משום דלשבת יצרה בעינן ור"ה ס"ל דפו"ר קיים משום דר"א אבל מצות שבת גופה בודאי לא קיים ולפ"ז קשה דמאי פריך בגמ' מהברייתא דב"ב הרי הן כבנים דמשמע דטעמא משום בני בנים הא בבנים שמתו לא קיים פו"ר דלמא מיירי הברייתא לענין מצות שבת דבודאי לא קיים בהי"ל בנים ומתו ומ"מ בני בנים הרי הן כבנים אך צ"ל לכאורה דבאמת לר"ה דס"ל דהי"ל בנים ומתו קיים פו"ר לפ"ז ה"ה דקיים מצות שבת וכעין מש"כ בעל הפלאה דלדידן דקי"ל דלענין פו"ר בעינן זכר ונקיבה גם מצות שבת לא מקיים עד שיהיה לו זכר ונקיבה מיהו באמת לא דמי כלל דהתם שפיר י"ל דאף דפשט הכתוב דלשבת יצרה סגי בחד מ"מ כיון דלמצות פו"ר בעינן זכר ונקיבה גם למצות שבת לא סגי בחד אולם לענין הי"ל בנים ומתו אף דמצות פו"ר קיים מ"מ איך אפ"ל דלכך קיים ג"כ מצות שבת כיון דכתיב לשבת יצרה והא ליכא כלל שבת דבודאי לשבת יצרה משמע חיים וכמבואר בגמ' לשבת יצרה בעינן והא ליכא ולפ"ז בודאי לא שייך לומר דקיים מצות שבת אף דליכא שבת ועכ"פ לפ"ז הדק"ל דמאי פריך מהברייתא דבני בנים הרי הן כבנים דלמא מיירי לענין שבת דלא מקיים בהי"ל בנים ומתו מ"מ בני בנים הרי הן כבנים. ולכן נראה לישב דהנה בפרש"י שם כתב ז"ל בני בנים כו' קס"ד שמת הזכר או הנקיבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפו"ר וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לר"ה עכ"ל ע"ש ומבואר מפרש"י דס"ד דהמקשה דהברייתא לא מיירי במתו שניהן אלא שמת אחד מהן הזכר או הנקיבה והי"ל בן מצטרף עם אחות אביו או אחי אמו כנ"ל ולפ"ז לפמ"ש בשו"ת מעיל צדקה דלענין מצות שבת לא בעינן זכר ונקיבה אלא דסגי בחד לפ"ז ניחא שפיר דא"א לומר דהברייתא דבני בנים הרי הן כבנים היינו לענין מצות שבת דא"כ ל"ל בני בנים הא לענין שבת סגי בחד שהוא בחיים. הן אמת דעיקר פרש"י צע"ג דל"ל לפרש דקס"ד שמת הזכר או הנקיבה ואמאי לא פי' כפשוטו דס"ד שמתו שניהן הזכר עם הנקיבה והיו להם בנים אותן בני בנים הרי הן כבנים וכן הוא גם לפי האמת דאף שמתו שניהן והניחו בנים סגי ולפ"ז ל"ל לרש"י לפרש כלל דקס"ד שמת רק אחד מהם ואפשר דבאמת משום קו' זו דמאי פריך דלמא מיירי לענין שבת לכך הוכרח רש"י לפרש דהמקשה הי"ל איזה דיוק דהברייתא לא מיירי במתו שניהן רק אחד מהן כנ"ל וצע"ג: מיהו י"ל דודאי לר"ה דס"ל הי"ל בנים ומתו קיים פו"ר א"כ לא ס"ל דפו"ר ושבת תלי' זה בזה ולפ"ז ממילא מקיים מצות שבת בחד אף דלענין פו"ר בעינן זכר ונקיבה אולם לדידן ס"ל דמצות שבת ופו"ר תלי' זה בזה וכן לענין הי"ל בנים ומתו לא קיים פו"ר כר"י ולפ"ז ה"ה דמכיון דלענין פו"ר מפורש דבעינן זכר ונקיבה דילפינן מברייתו של עולם ממילא גם מצות שבת לא מקיים כ"א בזכר ונקיבה

והנה התו' בב"ב (דף י"ג) בד"ה לישא שפחה אינו יכול כתבו וז"ל ואע"ג דאמר בהבא על יבמתו דהכל מודים בעבד שאין לו חייס ולא קיים פו"ר והכא נמי אם ישא שפחה לא קיים כיון שהולד מתייחס אחריה. ואפילו שבת לא קיים כדמשמע התם דשבת תלוי בפו"ר כו' ע"ש ומשמע מדבריהם דבאמת מפשט הכתוב דלשבת יצרה לא בעינן שיהא הולד מתייחס אחריו דהא עבד ליה שבת אלא דמ"מ אמרינן דשבת תלוי בפו"ר וכיון דפו"ר אינו מקיים אם אין הולד מתייחס אחריו גם מצות שבת לא קיים ולפ"ז ה"ה דאע"ג דפשט הכתוב דלשבת יצרה גם בחד הוי שבת מ"מ כיון דפו"ר אינו מקיים כ"א בזכר ונקיבה גם מצות שבת לא קיים בחד ומשום דשבת תלוי בפו"ר כנ"ל. אך לכאורה יש לדחות דהנה מש"כ התו' דאפילו שבת לא קיים כדמשמע התם דשבת תלוי בפו"ר וכוונתם להא דאמר רבא מ"ט דר"נ אליבא דב"ה שנאמר לשבת יצרה והא עבד לה שבת ע"ש וצ"ע לכאורה דהרי בגמ' מבואר להיפך דפו"ר תלוי בשבת דמשום דשבת מקיים בחדא דהא עבד לה שבת לכך ס"ל לר"נ אליבא דב"ה דגם פו"ר מקיים בחדא אולם מנ"ל דשבת תלוי בפו"ר דאי נימא דפשט הכתוב דשבת יצרה משמע דאפילו בולד מן השפחה