פרי יצחק חלק א קמד

אל תנח היינו רק היכי דלית ליה אשה כלל מוכרין ס"ת כדי לישא אשה ב"ב אבל אם יש לו אשה ובנים אלא שהאשה כבר אינה ב"ב ורוצה לישא אחרת ב"ב עליה אין מוכרין ס"ת בשביל זה ומשום דלא הוי רק קצת מצוה כנ"ל ונראה לה"ר מדברי השאילתות פ' נח ז"ל ברם צריך כי מזבין ס"ת היכי דלית ליה בנים אבל היכי דאית ליה בנים ואשה לית ליה וקא בעי למינסב מהו זבוני ס"ת ומינסבה כו' ת"ש דתניא ר' יהושע אומר כו' ומ"ש דס"ל לרבינו דמוכרין ס"ת משום דר' יהושע ועכ"פ מדיוק לשון רבינו שכתב ואשה לית ליה משמע ודאי דהיכי דאית ליה ג"כ אשה אע"פ שאינה ב"ב פשיטא דאין מוכרין ס"ת משום לערב אל תנח ועכ"פ מכיון דאין מוכרין ס"ת ודאי דלא הוי מצוה גמורה בכה"ג רק קצת מצוה עכ"פ בודאי איכא כמבואר בגמ' דאית ליה אשה ובנים וקרי לאין מקדשין רשות והיינו קצת מצוה וכ"נ מדברי הריטב"א בחי' ליבמות (דף ס"ד) ז"ל וכן כל שיש לו בנים כו' משום דר"י אין כופין אותו לגרש את אשתו אלא רצה ישא אשה אחרת משום לערב אל תנח ידך ע"ש משמע רק דאם רצה ישא אחרת אבל לא חובת מצוה גמורה והנה הטעם נראה פשוט דהנה הך דר"י משום לערב אל תנח הוא רק דרבנן וכמש"כ הראשונים ולפ"ז נראה דעיקר מצות חכמים הוא רק כשאין לו אשה כלל אע"פ שקיים פו"ר צריך לישא אשה ב"ב אבל לא לישא אשה על אשתו ולהכניס צרה לביתו והיינו ג"כ שלא מצינו לחז"ל שנשאו נשים על נשותיהן לעת זקנותן משום לערב אל תנח ידך ובע"כ דהיכי דאית ליה אשה שוב ליכא מצוה גמורה כנ"ל ואף דמ"מ הרי איכא קצת מצוה מ"מ משום סיבה קלה נדחה זה. ועכ"פ לפ"ז ניחא שפיר הגמ' בביצה הנ"ל דמבואר דמשום לערב אל תנח לא מקרי רק קצת מצוה דהיינו משום דיש לו אשה ג"כ דבכה"ג גם ס"ת אין מוכרין כנ"ל אולם היכי דלית ליה אשה דמוכרין ס"ת לישא ב"ב באמת הוי לערב אל תנח מצוה גמורה כנ"ל

מעתה נחזור לראית הגאון הנ"ל מה שה"ר מסוגי' זו דהך דאסור לעמוד בלא אשה עדיף מלערב אל תנח ואלימא כמו פו"ר והיינו מהא דאיצטריך לשנויי דאית ליה אשה ובע"כ משום דאי לית ליה אשה הוי מצוה גמורה משום דאסור לעמוד בלא אשה אף דמשום לערב אל תנח לא הוי רק קצת מצוה כנ"ל אולם לפי הנ"ל אין ראיה כלל והיינו דהא דאיצטריך לומר דאית ליה אשה אין זה משום דבלא"ה הוי מצוה גמורה משום דאסור לעמוד בלא אשה אלא משום דהיכי דלית ליה אשה הוי משום לערב אל תנח גופיה מצוה גמורה לישא אשה ב"ב ולכך הוצרך לומר דאית ליה אשה ובנים וממילא לא הוי לערב אל תנח כ"א קצת מצוה כנ"ל אולם משום לעמוד בלא אשה אפ"ל דלא הוי מצוה גמורה רק היכי דלית ליה אשה הוי לערב אל תנח מצוה גמורה כנ"ל ועכ"פ הרי אפ"ל דלערב אל תנח עדיף מהא דלעמוד בלא אשה ואין מוכרין ס"ת בשביל זה

אכן נראה לענ"ד דמוכרח מסוגי' הגמ' דאין מוכרין ס"ת לישא שאינה ב"ב משום שלא יעמוד בלא אשה והנה ביבמות שם (דף ס"א) על המשנה דלא יבטל אדם מפו"ר אא"כ יש לו בנים ואמר בגמ' איכא דאמרי הא יש לו בנים בטיל מפו"ר ובטיל נמי מאשה נימא תיהוי תיובתא דר"נ לא אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו ב"ב נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים ופרש"י למכור ס"ת כדי לישא ב"ב ואם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקינה ועי' בתו' ד"ה נ"מ ז"ל כלומר להאי מילתא נמי נ"מ ול"ג למאי נ"מ דהא טובא נ"מ כדקאמר בהדיא אין לו בנים כו' יש לו כו' ועוד אור"י דמצ"ל דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא ב"ב אלא מודו דהיכי דצריך למכור ס"ת בשביל ב"ב כיון דיש לו בנים לא ימכור כו' ע"ש והנה פי' ר"י הוא שי' הרי"ף ממש דלא גריס בגמ' מתניתין דלא כר' יהושע וכמש"כ הרא"ש דס"ל דמתניתין מודה לדר"י דלעולם יש לו ליקח אשה ב"ב אלא דאם אין ספוק בידו לישא ב"ב כ"א למכור ס"ת לא ימכור וזהו פי' ר"י וכמש"כ הב"ח ועי' בס' אבני מילואים אולם לפי הספרים דגרסינן מתניתין דלא כר' יהושע כתב הרא"ש דלפ"ז משמע דפליגי ולר"י אפילו קיים פו"ר ימכור ס"ת לישא ב"ב ע"ש והנה לכאורה צ"ע מנ"ל דלפי גי' זו דמשמע דפליגי לר"י ימכור ס"ת לישא ב"ב דהא דברי הגמ' דאמר מתניתין דלא כר"י מתפרש כפשטיה לענין עיקר המצוה דלערב אל תנח דבמשנה מבואר דאם יש לו בנים רשאי לבטל הרי דלא ס"ל הך דלערב אל תנח וא"כ הוא דלא כר"י אבל לענין מכירת ס"ת אפשר דמודה ר"י דאין מוכרין ס"ת בשביל לערב אל תנח אולם נראה דהוכחת הרא"ש הוא משום זה גופיה דאל"כ מנ"ל להגמ' דמתניתין הוא דלא כר"י דילמא לעולם מודה לר"י דלכתחילה ישא ב"ב והא דמבואר במשנה דאם יש לו בנים יבטל היינו רק לענין מכירת ס"ת דאם יש לו בנים א"צ למכור ס"ת בשביל לישא ב"ב וכמו שהוא באמת לשי' הרי"ף דבע"כ פי' המשנה כנ"ל. ובע"כ צ"ל דלפי גי' זו דמתניתין דלא כר"י ס"ל להגמ' בפשיטות דלר"י מוכרין ס"ת משום לערב אל תנח ולפ"ז אא"ל דמתניתין מודה לדר"י ומיירי רק לענין מכירת ס"ת ובע"כ דלא ס"ל כלל הך דר' יהושע ועכ"פ הנה לפי הספרים דגרסי מתניתין דלא כר"י א"כ בע"כ דלא ס"ל לתנא דידן כלל הך דר"י ולפ"ז צע"ג בהא דמבואר בגמ' נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים והיינו דאם אין לו בנים מוכר ס"ת לישא ב"ב ואם יש לו בנים לא ימכור ס"ת לישא ב"ב כפרש"י שם אולם תמוה מאוד דמה צ"ל דלא ימכור ס"ת לישא ב"ב כיון דאין מצוה כלל לישא ב"ב ומש"כ התו' נ"מ כלומר דלהאי מילתא נמי נ"מ צע"ג דהא מכיון דכבר אמר מתחילה אין לו בנים כו' יש לו בנים נושא אשה דלאו ב"ב והיינו אף לכתחילה דלא ס"ל דר"י א"כ מה שייך לומר עוד נ"מ דלא ימכור ס"ת לישא ב"ב מכיון דכבר אמר דלכתחילה נושא דלאו ב"ב

ולכן נראה לפרש הגמ' לפי גי' זו דהא דאמר נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים אין הכוונה דהיכי דיש לו בנים אין למכור ס"ת בשביל לישא ב"ב כפרש"י דזהו פשיטא דאף בלא מכירת ס"ת א"צ לישא אשה ב"ב ומכש"כ דאין למכור ס"ת בשביל זה. אולם פי' דברי הגמ' הוא דכלפי מה דאמר מתחילה דאין לו בנים נושא אשה ב"ב יש לו בנים נושא אשה דלאו ב"ב והיינו דעכ"פ צריך לישא אשה דלאו ב"ב כדי שלא יעמוד בלא אשה וכר"נ ולכך קאמר דנ"מ והיינו בין שני החיובים בין היכי דצריך לישא אשה ב"ב ובין היכי דצריך לישא עכ"פ אשה שאינה ב"ב נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים והיינו דבשביל בנים כגון היכי דאין לו בנים דצריך לישא ב"ב מוכרין ס"ת בשביל לישא אשה ב"ב. אולם כשצריך לישא אשה שאינה ב"ב כדי שלא יעמוד בלא אשה אין למכור ס"ת כדי לישא אשה שאינה ב"ב משום שלא יעמוד בלא אשה אלא ישב בלא אשה אבל מדין למכור ס"ת לישא אשה ב"ב כשיש לו בנים לא מיירי הגמ' כלל כיון דאף לכתחילה א"צ לישא ב"ב דלא כר"י שוב מצאתי בשו"ת פני יהושע ח' אה"ע (סי' מ"ב) שעמד ג"כ בסוגי' זו דמאי ענין לומר דנ"מ נמי למכור ס"ת בשביל בנים כמ"ש התו' והיינו דאם יש לו בנים אין למכור ס"ת בשביל לישא ב"ב כיון דאף בלא מכירה א"צ לישא ב"ב. וע"ש שהוסיף להקשות דטפי הו"ל להגמ' לומר דנ"מ למכור ס"ת סתם דהוי משמע דאם נושא ב"ב צריך למכור ס"ת אבל אם אינו מחויב לישא ב"ב אינו מוכר ס"ת כלל ומזה ה"ר דמוכרין ס"ת לישא שאינה ב"ב שלא יעמוד בלא אשה ע"ש אולם באמת אין ראיה כלל ומשום דהא דמבואר בגמ' נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים באמת הכוונה כך הוא דכשאין לו בנים בשביל לישא ב"ב מוכרין ס"ת ומשום לישא שאינה ב"ב אין מוכרין ס"ת כנ"ל. ואחר העיון נראה דהן הדברים יש להעמיס בכוונת הנ"י וע"ש שכ' ז"ל בלא אשה משום הרהור כו' ומיהו אינו מוכר ס"ת משום זה ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דר' יהושע ואע"ג דהוי מצוה דרבנן דלא אפקינן הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה ב"ב וכן הלכה עכ"ל ועי' להרב המגיה בספר ט"ז שתמה דלמה כפל הנ"י דבריו דהרי כתב מתחילה דאינו מוכר ס"ת משום זה וע"ש מה שפי' בכוונת הנ"י במ"ש דלא אפקינן הכא