פרי יצחק חלק א קמג

דמסיים שלא יעמוד בלא אשה דאל"כ הא כבר כתב לפני זה כו' ואף דמפשט הגמ' משמע דטעם מכירת ס"ת לישא אשה הוא משום לשבת יצרה מ"מ איסור דהרהור עבירה קשה משבת יצרה כמש"כ בעל ת"ה סי' רס"ג ועי' בב"ש ס"ק ט"ו דלענין מכירת ס"ת יש ג' דינים בשביל פו"ר מוכרין לכ"ע בשביל לערב אל תנח מבואר בשו"ע הפלוגתא בשביל שלא ישב בלא אשה מצינו פלוגתא הנימוקי יוסף ס"ל דאין מוכרין והרמב"ן במלחמות ס"ל דמוכרים. והנה לענין מכירת ס"ת בשביל לערב אל תנח עי' בב"ש ס"ק ט"ז דהעיקר הוא דמוכרין דכן הוא דעת כל הראשונים כמעט. אולם לענין למכור ס"ת לישא שאינה ב"ב בשביל שלא יעמוד בלא אשה הנה האחרונים ה"ר דמוכרין. ולענ"ד נראה לדון בדבר והנה הגאון בעל הפלאה בחי' לאה"ע בסי' זה כתב ז"ל ונראה דמוכח כדברי התה"ד שהרי אמרו בחצי' שפחה וחציה ב"ח שכופין את רבה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר הרי דהצלת החטא עדיפא ממצוה דלערב כו' דהא משמע דאם כבר קיים העבד מצות פו"ר לא היו כופין את רבו משום מצוה דלערב ואפ"ה משום הצלת החטא כופין את רבה וא"כ לדעת הי"א דמותר למכור ס"ת משום מצות לערב כ"ש שמותר למכור בשביל הצלת החטא עכ"ל ע"ש. אולם תמהני מאוד על הגאון הנורא הזה דמאי ענין הצלת חטא דיחיד להצלת חטא דרבים דהתם בחציה שפחה וחציה ב"ח שכפו את רבה משום שנהגו בה מנהג הפקר הרי נכשלו בה רבים באיסור שפחה והוי כמו מצוה דרבים וכ"כ התו' בהדיא בגיטין (דף מ"א) בד"ה כופין ז"ל וחציה שפחה וחציה ב"ח דכפו את רבה משום דנהגו בה מנהג הפקר כו' ועוד דמצוה דרבים שאני עכ"ל ועכ"פ זה א"צ לפנים דהצלת החטא דרבים עדיפא ממצוה דלערב אל תנח. אולם מאי ענין זה להך דלא יעמוד בלא אשה דהוא רק הצלת חטא דיחיד מנ"ל דגם זה עדיפא ממצוה דלערב. ועוד דגבי חציה שפחה וחציה ב"ח שנהגו בה מנהג הפקר הוא הצלת חטא מאיסור מעשה ממש משא"כ הא דאסור לעמוד בלא אשה הוא משום הרהורי עבירה. ועוד אולי יכול לכוון דעתו בלא הרהורים ועכ"פ לפ"ז אין ראיה כלל כנ"ל

עוד כתב שם לפי שיטתו ז"ל ואין להקשות דא"כ למה אין כופין בחציו עבד וחציו בן חורין משום הצלת החטא שלא יעמוד בלא אשה י"ל כו' וכוונתו להא דמבואר במשנה גיטין (דף מ"א) מי שחציו עבד וחציו ב"ח כו' לישא שפחה אינו יכול לישא ב"ח אינו יכול יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא כופין כו' וא"כ מ"ט לא אמר דכופין משום הצלת החטא שלא יעמוד העבד בלא אשה. והנה קו' זו קשה ביותר לפמש"כ הב"ש שם דהרמב"ן מסופק אם הא דאסור לעמוד בלא אשה הוא דאורייתא ובס' קהלת יעקב למוהרי"ט אלגזי סי' רס"א הביא בשם הרד"ך בתשובה שכתב דלדעת הרי"ף הוא דאורייתא ע"ש וא"כ מ"ט לא אמר דכופין בשביל שלא יעמוד בלא אשה. אולם לענ"ד נראה לישב בפשיטות ע"פ מה שהקשו התוס' בגמ' ב"ב (דף י"ג) על המשנה דמי שחציו עבד וז"ל וא"ת ישא ממזרת דצד עבדות מותר בממזרת כדתנן כו' ובצד חירות נמי מותר כדתנן ממזרים וחרורים מותרין לבא זה בזה ואור"י דאין זה תקנה להרבות ממזרים בישראל ע"ש. ועכ"פ לפ"ז מיושב שפיר דלא מצ"ל דכופין את רבו בשביל שלא יעמוד העבד בלא אשה דלישא שפחה אינו יכול ב"ח אינו יכול ומשום דבשביל זה הרי יש תקנה לישא ממזרת שאינה ב"ב כגון עקרה או זקינה דלא יעמוד בלא אשה וגם לא ירבה ממזרים בישראל כנ"ל ולכך הוכרח לומר הטעם משום לשבת יצרה ולזה אין תקנה בממזרת דלקיים שבת יהי' צריך לישא ממזרת ב"ב וירבה ממזרים בישראל

וראיתי בשו"ת גליא מסכת סי' י"ב שכתב להביא ראיה מפורשת דהך דר"נ דאסור לעמוד בלא אשה עדיף ממצוה לערב אל תנח ואלימא כמו בנים והוא מגמ' ביצה (דף ל"ו) והנה במשנה שם כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת כו' ואילו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין כו' ופרש"י כל שחייב עליו מד"ס שלא לעשותו בשבת משום שבות או משום רשות שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה וקרוב הוא להיות דבר הרשות כו' או משום מצוה שיש בו ממש כו' ופריך בגמ' ולא מקדשין והא מצוה קא עביד לא צריכא דאית ליה אשה ובנים ופרש"י והא מצוה קא עביד כו' ואמאי קא קרי ליה רשות דאית ליה אשה ובנים כו' ותו לא מפקד כולי האי ומיהו קצת מצוה איכא כדאמר כו' לערב אל תנח ידך עכ"ל ע"ש והתו' פי' דקו' הגמ' והא מצוה קא עביד דלכך ראוי להתיר לגמרי ע"ש עכ"פ חזינן דסתמא דתלמודא נקט וקאמר דאית ליה אשה ובנים ומשמע מפורש דאי לא הוה ליה אשה אף על פי שהיה לו בנים עדיין הוי מצוה גמורה ומשום דאסור לעמוד בלא אשה הרי דחשיבי מילתא דר"נ מצוה גמורה כמו שאין לו בנים ע"ש. והנה זה יקשה ביותר לשי' הנ"י דס"ל דמשום לערב אל תנח מוכרין ס"ת ומשום לעמוד בלא אשה אין מוכרין ובגמ' הנ"ל מבואר ההיפוך דלעמוד בלא אשה עדיף מלערב אל תנח. וראיתי למי שכתב ע"ז דהא דאמר בגמ' דאית ליה אשה ובנים היינו אשה או בנים אולם הוא תמוה דאם הך אשה היינו ב"ב א"כ אמאי קרי לה רשות דהיינו קצת מצוה דהא מכיון שיש לו אשה ב"ב לפרות ולרבות אף סרך מצוה ליכא לישא אחרת ואם הך אשה היינו שאינה ב"ב א"כ אכתי הוי מצוה גמורה לישא אחרת לפרות ולרבות כיון שאין לו בנים ובע"כ צ"ל דהא דמשני דאית ליה אשה ובנים הוא אשה ובנים והיינו אשה שאינה ב"ב וגם בנים ומשמע לכאורה דהא דאמר אשה היינו משום שאסור לעמוד בלא אשה כנ"ל

אמנם נראה לישב ולפרש הגמ' בע"א דהנה לכאורה צ"ע בהא דמבואר בכאן דמשום לערב אל תנח לא מקרי רק קצת מצוה וכמו שפרש"י ומיהו קצת מצוה איכא כדאמר לערב אל תנח וקשה דאמאי לא יהיה נחשב באמת למצוה גמורה וביותר לדעת הפוסקים דאע"פ שיש לו בנים מוכרין ס"ת לישא אשה ב"ב משום לערב אל תנח והרי לכל המצות אין מוכרין ס"ת כ"א לישא אשה וכיון דבשביל לערב אל תנח נמי מוכרין ס"ת וא"כ איך אפשר דלערב אל תנח מקרי רק קצת מצוה שקרוב להיות דבר הרשות כמו שפרש"י במשנה משום רשות ע"ש ועי' בשו"ת רמ"א סי' קכ"ה על מ"ש הסמ"ק ראיה דאפילו באין לו בנים אסור לקדש ביו"ט מהא דלא התירו לכ"ג לכנוס ביוה"כ משום צורך מצוה לכל ישראל וכתב הרמ"א דשאני מצות פו"ר שהיא מצוה גדולה שאין מוכרין ס"ת לשום מצוה בעולם כ"א לישא אשה וא"כ כיון דגם משום לערב אל תנח מוכרין ס"ת איך אפשר דהוי רק קצת מצוה, וכנראה כבר הרגיש בזה הגהמ"י סוף ח"ד שכתב ועל מה שפי' רבינו חיים שלא יקשה כו' א"כ אין הלכה כר' יהושע וה"נ מדתנן בפ' המביא בביצה דאין מקדשין בשבת ויו"ט ביש לו אשה ובנים ולא חשיב ליה מצוה ע"ש ומשמע מדבריו שמפרש המשנה באמת דלא כר' יהושע אולם צ"ע דא"כ אפילו קצת מצוה ליכא לישא ב"ב כיון שב לו בנים ובע"כ דהמשנה הוא לר' יהושע וכ"נ מפרש"י שם ועי' בתו' יבמות ס"א ד"ה נ"מ כו' ועוד אור"י כו' ועפ"ז אפ"ל קצת דברי הגהמ"י ודו"ק

ולכן נראה לומר בעז"ה דהא דמבואר בגמ' הנ"ל דליקח אשה ב"ב משום לערב אל תנח לא הוי רק קצת מצוה דקא קרי לה רשות וכמו שפרש"י ומיהו קצת מצוה איכא כדאמר לערב אל תנח ידך ע"ש זהו רק בכה"ג דמשני בגמ' דאית ליה אשה ובנים והיינו משום דעיקר המצוה דלערב אל תנח דאע"פ שיש לו בנים צריך לישא אשה ב"ב זהו רק אם אין לו אשה כלל צריך לחזור לישא אשה ב"ב משום לערב אל תנח ידך ובכה"ג שאין לו אשה כלל הוי מצוה גמורה לישא אשה ב"ב אבל אם יש לו אשה ובנים אע"פ שהאשה כבר אינה ב"ב מ"מ שוב ליכא חובת מצוה גמורה לישא ג"כ אשה אחרת בת בנים עליה משום לערב אל תנח ידך אלא דאם רוצה לישא אשה אחרת ב"ב ג"כ הוי קצת מצוה אבל לא מצוה גמורה כיון שיש לו אשה ובנים, וכן נראה ברור דלהפוסקים דסבירא להו דמוכרין ס"ת בשביל לערב