פרי יצחק חלק א קלח

חשודין על דבר אחד. וכן מתבאר בהדיא מדברי הרגמ"ה שהביא מהרי"ט אלגזי שם גבי הא דפריך בגמ' מעשר לר"מ מי מעיד עליו וז"ל הרגמ"ה נהי דבספק בכור כיון דמילתא דלא שכיח הוא לא חשידי עליה כולהו ישראל ונאמנין עליו ב' מן השוק אלא מעשר בהמה דשכיח כו' וכל ישראל חשודין עליו שיש לכל אחד בהמות ויש להם מעשרות ע"ש הרי דס"ד דכיון דספק בכור לא שכיח א"כ מי שאין לו ספק בכור מעולם לא מקרי חשוד ולא אמרינן דכיון דאם היה מזדמן לו ספק בכור היה חשוד להטיל מום יהיה מקרי חשוד על הדבר דלא מעידו כיון דעכ"פ לא היה לו ספק בכור מעולם. ואף דבמסקנא מבואר ג"כ: דספק בכור לר"מ מי מעיד עליו היינו כמש"כ מהריט"א שם כיון דאיכא כמה מיני ספיקות בבכור אינו בסוג לא שכיח דלכל א' מישראל לא יבצר שיארע לו איזו מין ספק בכור ע"ש. ועכ"פ מי שלא הי"ל ספק בכור כלל לא מקרי חשוד על הדבר כנ' ולפ"ז כהנים בזמן הבית אי נימא דלא הוי חשודים על הטלת מום משום דחזי להקרבה א"כ ממילא לא נקראו חשודים כלל דאין נ"מ מה שהיו חשודים אם היה במציאות כנ"ל ובע"כ צ"ל דגם בזמן הבית היו חשודין על המומין ומכש"כ בזה"ז כדי לאכלו במומו וכן מתבאר מדברי התוס' שם דבע"כ קו' הגמ' הוא מזמן הבית וע"ש שכתבו דעוד היה יכול להקשות היאך מותר לאכול משחיטתו והיאך כשירים על כל הקרבנות כולם ע"ש הרי דגם בזמן הבית נחשדו על המומין משום הריוח קצת של האימורין ומכש"כ בזה"ז כנ"ל וכ"נ ג"כ מדברי התוס' בע"ז (דף י"ג) ד"ה נועל דמשמע שם דס"ל דבכור בזה"ז שרי להכניסו לכיפה ועי' בשו"ת נו"ב ח' יור"ד סי' פ"א ע"ש ולפ"ז אי נימא דהא דכהנים חשידי אמומי הוא משום הטיפול א"כ קשה הא להיפטר מן הטיפול יש תקנה להכניסו לכיפה וכמו שכתבו האחרונים דישראל לא חשידי אמומי משום שא"צ לטפל בו דאפשר למסור לכהן אף דבכה"ג הרי יפסיד הכל א"כ קשה הא כהן א"צ לטפל בו דאפשר להכניסו לכיפה כנ"ל

ועכ"פ מכיון שנתבאר דבע"כ הא דכהנים חשודין על המומין היינו משום הריוח כדי לאכלו במומו והרי טעם זה שייך ג"כ בישראל לענין ספק בכור ומ"מ הרי אמרו דישראל לא חשידי אמומי א"כ שוב אין לחלק בין כשלא פשע או כשפשע דצריך לטפל ג"כ דלעולם ישראל לא חשידי אמומי ונראה לה"ר ברורה ג"כ מסוגי' שם דמבואר שם דספק בכור בעלים מעידין עליו דאלת"ה מעשר לר"מ מי מעיד עליו ופרש"י דאלת"ה אלא בעלים חשודים עליו א"כ הוי ישראל חשוד על המומין מעשר לר"מ מי מעיד על מומו ע"ש. ולפ"ז לפמש"כ האחרונים דהא דישראל לא חשידי אמומי היינו משום שא"צ לטפל בו דיוכל למסור לכהן דאפילו ספק בכור צריך לקבל אבל כשפשע ולא מכר לעובד כוכבים דהישראל צריך לטפל בו הוא חשוד על המומין כמו כהן וא"כ קשה מה ס"ד דמעשר בהמה לא חשידי ישראל אמומי הא מעשר בהמה הוא שלו וצריך לטפל בו עד שיומם דלא יוכל למסור לכהן וא"כ מ"ט לא חשידי ישראל אמומי. ולפ"ז עכ"פ מוכרח מהא דס"ד לה"ר מן מעשר בהמה לספק בכור דישראל לא חשידי אמומי בע"כ דאפילו היכי שצריך לטפל בו ג"כ לא חשידי אמומי דלא כמש"כ האחרונים וכנ"ל

עוד נראה לה"ר מהסוגי' דתמורה (דף ח') על המשנה דבכור מוכרין אותו תם חי אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור מ"ט דילמא אזיל ישראל ושדי ביה מומי וממטי לחכם ואומר לו בכור זה נתן לי כהן במומו וע"ש בתו' שהקשו וז"ל וא"ת היכי חייש דילמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא והרי לא נחשדו ישראל על כך כדאמרינן בבכורות כו' כהנים הוא דחשידי אמומי ישראל לא חשידי כו'. וי"ל דלא דמי דה"מ כשהיה תם תחילה ביד ישראל אז ירא להטיל בו מום מאחר שנולד ברשותו דאין לו להשמט בשום דבר אבל הכא דיש לו לתלות שנתן לו הכהן במומו יש לחשדו עליו כו' ע"ש. ולפ"ז אי נימא כמש"כ האחרונים ע"פ פרש"י והטור דלהטיל בו מום משום הריוח כדי לאוכלו במומו כ"ע לא חשידי והא דכהנים חשודין על המומין היינו רק משום הטיפול ומשום דע"כ צריך לקבל הבכור והיינו דישראל לא חשידי אמומי משום שא"צ לטפל בו דיוכל למסור לכהן כנ"ל. ולפ"ז הרי צע"ג בסוגי' דהיכי חיישינן דלמא אזיל ישראל ושדי מומא דהרי הכא לא שייך משום טיפול דאי לא ניחא ליה בטיפולו מי כופהו לקנות כלל הבכור וכמש"כ האו"ז להוכיח מפרש"י דבע"כ כפינן ליה לכהן לקבל הבכור דאל"כ מ"ט חשידי כהנים אמומי לא יקבל כלל הבכור מיד ישראל כנ"ל וא"כ ה"נ לא יקנה בכור תם ועוד דלפי מש"כ האו"ז כנ"ל א"כ אף כהן שקנה בכור תם מכהן לא יהיה חשוד על המומין כיון שבידו היה שלא לקנות ובע"כ צ"ל דהא דכהנים חשידי אמומי היינו משום כדי לאוכלו במומו וישראל לא חשידי אמומי כמ"ש התוס' ודוקא שהיה תם תחילה ביד ישראל דאין לו להשמט בשום דבר אבל הכא דיש לתלות שנתן לו הכהן במומו שפיר יש לחשדו שיטיל בו מום כדי לאוכלו במומו כנ"ל

ועכ"פ מכיון שנתבאר דבעיקר הא דכהנים חשידי אמומי היינו ג"כ משום הריוח כדי לאוכלו במומו ומ"מ קי"ל דישראל לא חשידי אמומי אם יש לו ספק בכור שא"צ ליתן לכהן ובע"כ דהכי קים להו לחכמים. או כמש"כ התוס' דהישראל ירא להטיל בו מום מאחר שנולד ברשותו דאין לו להשמט בשום דבר כנ"ל. לפ"ז אף אם פשע הישראל ולא מכר לאינו יהודי דאין הכהן צריך לקבלו והישראל צריך לטפל בו מ"מ לא חשידי אמומי ונאמן לומר שנפל בו מום מאליו דכללא הוא ישראל לא חשידי אמומי ודלא כמ"ש הט"ז וכנ"ל: סימן לט ישראל שיש לו בכור בהמה שנולד בעדרו וקודם שמסרו לכהן הטיל בו מום ואח"כ נתנו לכהן אם מותר לכהן לשחוט אותו על מום זה

הנה זה פשוט ומבואר בגמ' דאם הטיל מום בבכור קנסו אותו שלא ישחוט על מום זה והוא משנה מפורשת בבכורות (דף ל"ד) הצורם אוזן בבכור הרי זה לא ישחוט עולמית דברי ר"א וחכמים אומרים נולד בו מום אחר ישחוט עליו וקי"ל כחכמים דלא ישחוט על מום זה עד שיפול בו מום אחר וכ"כ כל הראשונים אולם ראיתי למהרי"ט אלגזי בביאור ה' בכורות להרמב"ן בסוגי' שם שכתב ז"ל והנה לענין הלכה דהמטיל מום בבכור אסור לשוחטו כו' וכמו כן נראה פשוט דאם ישראל שנולד לו בכור בזה"ז והטיל בו מום ואח"כ נתנו לכהן כמצותו דאין הכהן אסור לשוחטו דלמה יקנסו לכהן כיון דאיהו לא עבד איסורא וגם ישראל הנותן אינו נהנה בנתינה זאת כי אם קיום המצוה כו' ואפשר דלזה כיון רש"י במתני' שכתב הצורם כו' ובכהן קא מיירי דבא לשלול זה דלא מיירי בישראל שהטיל מום ואח"כ נתנו לכהן דבכה"ג לא קנסינן ליה כיון דהוי קנס לכהן לא לישראל עכ"ל ע"ש. וכן מצאתי באור זרוע הגדול בה' בכורות במשנה הנ"ל שכתב ז"ל הצורם אוזן בכור כו' רבינו שלמה זצ"ל כתב ובכהן מיירי וכן נראה כדבריו דאי בישראל בעליו מאי שייך קנסא עכ"ל האו"ז ומתבאר מדבריו בהדיא ג"כ כנ"ל

אולם דין זה צע"ג לענ"ד והנה בדרכי משה סי' שי"ג הביא דברי הגהמ"ר בחולין שכתב ז"ל וגוי שצרם אוזן בכור אפילו נתכוין להתירו מותר כו' וכתב ע"ז הד"מ ולא משמע כדברי תשובה זו בפסקי מהרא"י אלא כתשובת הרא"ש שכתב רבינו ע"ש. והנה באמת שדברי הגהמ"ר צע"ג דהנה במשנה שם (דף ל"ה) מעשה בזכר של רחלים זקן וראהו קסדור אחד ואמר מה טיבו א"ל בכור הוא ואינו נשחט אא"כ היה בו מום נטל