פרי יצחק חלק א קלו

ממילא הוא חשוד על המומין כמו הכהן אולם אי נימא דהא דכהנים חשידי אמומי היינו ג"כ משום הריוח כדי שיאכלנו במומו והרי טעם זה שייך ג"כ בישראל לענין ספק בכור דהוא שלו ומ"מ הרי אמרו דישראל לא חשידי אמומי ולפ"ז שוב אין לחלק בין היכי דא"צ לטפל בו או שצריך לטפל בו ג"כ דכללא הוא דישראל לא חשידי אמומי והנה באמת שדברי הטור נובעין מפרש"י בביצה (דף כ"ז) גבי ההוא גברא דאייתי בוכרא לקמי' דרבא א"ל את גרמת ליה ופרש"י ההוא גברא כהן הוי את גרמת ליה שנחשדתם על הבכורות מפני טורח הגדול והיציאה שהוטל עליו שישראל אינו מטפל בו אלא ג' חדשים ונותנו לכהן עכ"ל והן המה דברי הטור

והנה בס' אור זרוע הגדול פ' אין צדין הביא פרש"י הנ"ל וכתב ז"ל שמעינן מפירושו דהא דתנן עד כמה כו' דלאחר הזמן הזה אם לא רצה הכהן לקבלו אלא אמר לישראל לטפל בו עד שיפול בו מום כו' דכפינן ליה לכהן בע"כ שיקבל אותו ויטפל בו עד שיפול בו מום ומתוך שצריכים ע"כ לקבל ואינן יכולין ליפטר מטורח והוצאה בענין אחר אלא ע"י מום הם חשודין להטיל בו מום עכ"ל ובשו"ת מהר"י ברונא סי' קס"א הקשה על האו"ז הנ"ל דמנ"ל הא דלמא אינו חייב לקבל ולא כפינן לכהן ושאני הכא דכבר קבלו וכיון דקבלו חייב לטפל בו הלכך חשד אותו שהטיל בו מום ע"ש. אולם כונת האו"ז נראה פשוט דאי נימא דלא כפינן ליה לכהן בע"כ שיקבל הבכור א"כ מ"ט חשוד להטיל בו מום משום טורח הטיפול הא אי לא ניחא ליה לטרוח בטיפולו לא היה לו לקבלו דמי כפוהו לזה. והרי לפרש"י הוא חשוד להטיל מום רק משום טורח הטיפול והרי היה יכול להפטר מן הטיפול בלא הטלת מום שלא לקבל כלל הבכור וא"כ מה בכך שכבר קבלו ובודאי דאין לומר ג"כ דמתחילה היה ניחא ליה לטרוח בטיפולו ואח"כ חזר בו ועוד דהרי כללא הוא דכהנים חשידי אמומי בשביל טורח הטיפול ועל כלל כהנים בודאי לא שייך לומר כנ"ל מיהו בכ"ז לולי דברי האו"ז היה אפ"ל דאין ראיה מפרש"י דלעולם אין כופין לכהן לקבל הבכור ומ"מ אין לומר דא"כ מ"ט חשוד להטיל בו מום הא אי לא ניחא ליה לטרוח בטיפולו לא יקבל כלל דאם לא יקבל כלל הרי הוא מפסיד לגמרי ומשום זה הוא חשוד להטיל מום ומה שפרש"י דחשוד להטיל מום משום שלא לטרוח בטיפולו היינו משום דלולי הטורח והטיפול לא היה חשוד להטיל מום כדי שיאכלנו דהיה ממתין עד שיפול בו מום מאליו ורק משום הטיפול הוא חשוד להטיל מום אבל אינו ענין לומר דמשום זה לא יקבל כלל הבכור ודוק אבל עכ"פ מדברי האו"ז מוכרח דלפרש"י לולי טעם הטיפול אינו חשוד כלל להטיל מום ונוח לו שלא לקבל כלל הבכור

אולם הנה הרמב"ם בפ"ב מה' בכורות הי"ז כתב בזה"ל שכל הכהנים חשודים להטיל מום בבכור כדי לאכלו בחוץ עכ"ל וביותר מבואר מדבריו בפי' המשנה בפ"ה דבכורות ז"ל אין הכהן חשוד אלא שמא יעשה מום בכונה בבכור כדי שיהיה מותר לו לאוכלו ולמוכרו כמו החולין עכ"ל ומתבאר בדבריו בהדיא דהא דכהנים חשודין להטיל מום בבכור הוא בפשוטו משום הריוח כדי לאכלו במומו ונראה לענ"ד להביא ראיות ברורות לזה מתוך הש"ס דהא דכהנים חשידי אמומי הוא ג"כ משום הריוח לאכלו במומו והנה בבכורות (דף ל"ה) במשנה שם כל המומין הראויין לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אינם נאמנין ובגמ' ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנין ללגימא לא חיישינן רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני כו' וחד אמר רועי ישראל והן כהנים נאמנין מימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי כו' וע"ש בפרש"י והא דקתני רועי כהנים כו' ה"ק רועים שהם כהנים אין נאמנין אם הבכור ביד ישראל דנחשד האי כהן רועה שהוא עצמו הטילו בו דמימר אמר כו' ע"ש. והנה פשטות דברי הגמ' בהא דמבואר דמימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי משמע דהאי רועה כהן רוצה בבכור ולפי שחושב שבודאי יתננו לו לכך הוא חשוד להטיל מום כדי ליהנות ממנו מיהו לפרש"י דהוא חשוד רק משום הטיפול שהוטל עליו צריך לפרש גם בכאן דהוא משום טורח הטיפול והיינו משום דמימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ובודאי יתננו לו להרועה ושוב יהיה מוטל עליו ההוצאה והטיפול ולכך הוא חשוד להטיל בו מום וכ"כ בשו"ת חתם סופר סי' ש"ב ע"ש. אולם לענ"ד א"א לפרש כן דהנה מהרי"ט אלגזי בסוגי' זו הקשה דלמה נחשד האי רועה להטיל בו מום קודם שיתננו לו כיון דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא יתן לכהן אחר בהיות שאפשר לו שאחר שיתננו לו יטיל בו מום כדי ליהנות בו מיד ולמה צריך להטיל המום קודם נתינה ע"ש והוא תמיה עצומה וע"ש מה שתי' ע"פ המבואר בר"פ עד כמה דישראל חייבים לטפל בבכור בדקה ל' יום ובגסה נ' יום אמר לו הכהן תניהו לי הרי זה לא יתננו לו ואם בעל מום הוא ואמר לו תניהו לי שאוכלנו מותר וא"כ יש לחוש שזה הרועה להוט אחר הנאתו ורוצה ליהנות ממנו מיד בתוך זמן אשר מחוייב הישראל לטפל בו וכשהוא תמים לא יתננו לו בתוך זמנו וע"כ חיישינן דמשו"ה הטיל בו מום דבהכי יכול ליתנו לו מיד ע"ש אולם לענ"ד אין תי' זה מספיק דמסברא נראה דבשביל הנאה מועטת של הקדמת הזמן אינו כדאי למהר ולהטיל בו מום קודם שיתננו לו בהיות דיש עכ"פ חשש רחוק שלא יתן להרועה כלל הבכור ונמצא שעבר בחנם על לאו דכל מום לא יהיה בו ובודאי דטוב יותר להמתין זמן מועט עד אשר יתננו לו ואז יוכל להטיל בו מום

ולכן נראה לישב בעז"ה דהנה לאידך מ"ד דרועי כהנים נאמנין ומשום דמימר אמר לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי הקשו בתו' שם מהא דאמר בפ"ב בחצר בעה"ב ורועה כהן דלר"ט אקנויי מקני ליה מקום בחצירו כו' הרי דלרועה יהיב ליה ותי' דמיירי במכירי כהונה ע"ש והנה תי' התוס' צ"ע דהנה בגמ' מבואר שם אקנויי כו' דניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה ופרש"י אקנויי כו' כדי שיזכה כהן בבכור ויגדלו בכורותיו של כהן בחצירו ע"ש ועי' במהרי"ט אלגזי בסוגיא שם שפי' דעיקר הא דמקני ליה מקום היינו כדי שיזכה כהן בבכורותיו דכ"ז שלא זכה הכהן לא חשיב מצוה שמגדל בכורות בחצירו אולם לענין המצוה לגדל בכור הכהן בחצירו אינו צריך לקנין החצר דאדרבה בלא הקנאה עדיף טפי דמגדל בחצירו ממש בחצר שאין לכהן חלק בו ע"ש ולפ"ז אי נימא דמיירי במכירי כהונה א"כ קשה דל"ל להקנות להרועה מקום בחצירו הא מכירי כהונה גופיה הוי כמו קנין ויצא ידי נתינה אע"ג דלא מטא ליד כהן כלל וכמבואר בגיטין (דף ל') במשנה המלוה מעות את הכהן ואת הלוי כו' מפריש עליהן כו' ופריך בגמ' ואע"ג דלא אתו לידיה אמר רב במכירי כהונה ולויה ופרש"י ואע"ג כו' וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה והיאך יצא ידי נתינה במכירי כהונה כו' והוה כמאן דמטו לידייהו דהני ע"ש ומבואר דמכירי כהונה גופיה הוי כמו קנין ויצא ידי נתינה אע"ג דלא מטו לידיה וא"כ כיון דהרועה הוא ממכירי כהונה א"כ ל"ל להקנות לו מקום בחצירו הא בלא"ה זכה וטפי עדיף לגדל הבכור בחצירו ממש כנ"ל ולכן נראה לישב קו' התו' הנ"ל דבעיקר חשיבות המתנה של נתינת בכור לכהן בודאי יש חילוק בין כשנותן לכהן בכור תם או בכור בעל מום והיינו דלאחר שנפל בו מום דחזי לכהן ליהנות בו מיד בודאי הוא מתנה חשובה אבל בכור תם לא חשיבי מתנה כ"כ דהרי צריך טיפול והוצאה מרובה עד שיומם ומי יימר שיפול בו מום כלל ולפ"ז אפ"ל נהי דבעה"ב רוצה יותר בטובת צורבא מרבנן מן הרועה היינו דלאחר שנפל בו מום אז לצורבא מרבנן יהיב ליה ולא לרועה אבל כשנותן לכהן כשהוא תם דצריך לטפל בו לרועה יהיב ליה דל"ל להטיל הטיפול על צורבא מרבנן ועוד דיותר הוא דרך הרועה לטפל בכך ולפ"ז ניחא שפיר דהא דמבואר בפ"ב בחצר בעה"ב ורועה כהן דלרועה מקני ליה מקום היינו משום דהתם מיירי כשהוא תם לכך לרועה יהיב ליה אולם אם איתא